חידת חנוכה לא יצטרך למכור כסותו בגלל עני אחר

[נדיב לב]

כיצד ייתכן מצב שהעני לא יצטרך למכור כסותו בשביל נ"ח, בגלל עני אחר.

 

[התורה]

כיצד ייתכן מצב שהעני לא יצטרך למכור כסותו בשביל נ"ח, בגלל עני אחר.

לחץ כדי לכווץ...

כשגרים בבית אחד

 

[נדיב לב]

כשגרים בבית אחד

לחץ כדי לכווץ...

לא.

 

[שירת העשבים]

(אולי לפי מה שכתבת בחידה אחרת) כשאשתו עניה?

 

[אבן בוחן]

הגיע הזמן לפתור את החידה.
@נדיב לב

 

[נדיב לב]

הגיע הזמן לפתור את החידה.
@נדיב לב

לחץ כדי לכווץ...

לא זוכר בדיוק מה הפתרון המדויק שאליו התכוונתי בשעתו. אבל זאת אזכור שהרעיון היה בנוי על 3 נדבכים.
א. כתב בשו"ע ריש סימן תרעא "ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק".
ב. כתב במ"ב שם סק"ג דאינו מחויב אלא בשביל נר אחד בכל לילה.
ג. כתב המג"א (שם סק"א והובא במ"ב שם), באופן שיש לו שמן בצמצום ולחבירו אין כלל, עדיף שידליק בכל לילה נר אחד ויתן גם לחבירו, שמעיקר הדין יוצא יד"ח בנר אחד.

עפ"ז אפשר לפתור את החידה, כשיש לו מעות לרכוש נרות פשוטים ולחבירו העני אין כלל. ורוצה הראשון למכור כסותו כדי לקנות שמן מהודר. במקרה כזה, אם ימכור יצטרך להביא לחבירו העני מדין ערבות, ושוב לא מוכר כי בלא"ה לא יכול להשתמש בנרות ההידור. (אמנם היה צריך לנסח 'לא ימכור'. ולא, 'לא יצטרך').

על אותו עקרון, כשיש לו שתי כסתות, (די באחת לנרות פשוטים. ועבור שמן מהודר צריך למכור שתיהם) ולחבירו העני אין אף לא כסות אחת. במקרה כזה אם ימכור גם את השניה, הרי מחוייב להביא את זה לעני חבירו ולא להדר בשמן, ומנגד לא מחויב בשל כך למכור כסותו, כמו שאינו מחויב רק בשביל להדר בשמן.

או נאמר, כאשר ביום הראשון יש לו רק עבור נר אחד, ולשאר הימים יש בידו כסות יקרה שיכול לקנות בדמיה 16 נרות. במקרה כזה, היה אפשר לומר, שצריך למכור כבר היום בשביל חבירו שאין לו נרות כלל. אמנם במקרה ויש ביד חבירו כסות פשוטה שיכול לרכוש בדמיה נר אחד ליום הראשון, אלא שאינו רוצה למכור אותה אלא מסתמך על חבירו. בכה"ג יש מקום לומר שלא יצטרך למכור את כסותו היקרה ביום הראשון אלא למחרת.

מקרה דומה, כשיש לו שתי נרות ביום הראשון ולשאר הימים וכו', ולחבירו יש כסות פשוטה לנר אחד בלבד וכו'.
(כך או כך היה יותר נכון לנסח, 'לא יצטרך היום'. אם כי יש ליישב...).

 

[הרב הירושלמי]

לא זוכר בדיוק מה הפתרון המדויק שאליו התכוונתי בשעתו. אבל זאת אזכור שהרעיון היה בנוי על 3 נדבכים.
א. כתב בשו"ע ריש סימן תרעא "ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק".
ב. כתב במ"ב שם סק"ג דאינו מחויב אלא בשביל נר אחד בכל לילה.
ג. כתב המג"א (שם סק"א והובא במ"ב שם), באופן שיש לו שמן בצמצום ולחבירו אין כלל, עדיף שידליק בכל לילה נר אחד ויתן גם לחבירו, שמעיקר הדין יוצא יד"ח בנר אחד.

עפ"ז אפשר לפתור את החידה, כשיש לו מעות לרכוש נרות פשוטים ולחבירו העני אין כלל. ורוצה הראשון למכור כסותו כדי לקנות שמן מהודר. במקרה כזה, אם ימכור יצטרך להביא לחבירו העני מדין ערבות, ושוב לא מוכר כי בלא"ה לא יכול להשתמש בנרות ההידור. (אמנם היה צריך לנסח 'לא ימכור'. ולא, 'לא יצטרך').

על אותו עקרון, כשיש לו שתי כסתות, (די באחת לנרות פשוטים. ועבור שמן מהודר צריך למכור שתיהם) ולחבירו העני אין אף לא כסות אחת. במקרה כזה אם ימכור גם את השניה, הרי מחוייב להביא את זה לעני חבירו ולא להדר בשמן, ומנגד לא מחויב בשל כך למכור כסותו, כמו שאינו מחויב רק בשביל להדר בשמן.

או נאמר, כאשר ביום הראשון יש לו רק עבור נר אחד, ולשאר הימים יש בידו כסות יקרה שיכול לקנות בדמיה 16 נרות. במקרה כזה, היה אפשר לומר, שצריך למכור כבר היום בשביל חבירו שאין לו נרות כלל. אמנם במקרה ויש ביד חבירו כסות פשוטה שיכול לרכוש בדמיה נר אחד ליום הראשון, אלא שאינו רוצה למכור אותה אלא מסתמך על חבירו. בכה"ג יש מקום לומר שלא יצטרך למכור את כסותו היקרה ביום הראשון אלא למחרת.

מקרה דומה, כשיש לו שתי נרות ביום הראשון ולשאר הימים וכו', ולחבירו יש כסות פשוטה לנר אחד בלבד וכו'.
(כך או כך היה יותר נכון לנסח, 'לא יצטרך היום'. אם כי יש ליישב...).

לחץ כדי לכווץ...

יפה ביותר!