נקודה מעניינת. צודק.יישר כח על הכתבה העתיקה.
שמת לב - מה הצד השווה של כל העילויים המוזכרים בכתבה..?
עפ"י רוב בני או חתני מיוחסים!
אכן מטבע הדברים רה"י לוקחים חתן עילוי ואין על כך תלונה, אבל מה שכן... מה עם עשרות העילויים האלמונים הלא מיוחסים..?
משום מה נשמטו ולכה"פ לא קבלו יצוג נכבד בכתבה. ואם טעיתי את"מ...
יש בנותן טעם לצטט את דעת הגראי"ל על ההתייחסות הנאותה [קרי הפושרת] לבעלי כשרון ועילויים בפרט. ואולי יעורר בזה דיון רציני באשכול בנוגע להתייחסות הנכונה לנלי"ם....
בשיחה של רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי הביא שסיפר לו אברך שהרה״י מרן הגראי"ל אמר פעם: מעולם לא נחשב אצלי בחור בעל כשרון יותר מבחור שאינו בעל כשרון. אותו אברך הגיב: "צריך להיות מלאך בשביל זה, בעל כישרון זה יותר מעניין, מציאות!
אמר לו הרב שטיינמן: עמד לי מול עיני הדברים של הרמב״ם – כתוב בגמרא בסוכה שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן – רבן יוחנן בן זכאי. והרמב״ם, כשהוא מונה את שושלת הדורות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו', והלל העביר לר' יוחנן בן זכאי היורש של הלל – זה ריב״ז, קטן שבכולן! אמר הרה״י: אין אתה יודע איזה מהן יוכשר, וכל מי שקצת לימד בחורים יודע – שבהרבה מקרים הבעלי כישרון רק נפלו.
והסביר גם למה, כיון שרוב הבעלי כישרון הם בעלי גאוה, ואין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת. והענווים, העמלים בתורה, שמתפללים על זה, ולומדים בהתמדה – גדלו עד למעלה ראש! ולכן אומר הרה״י – מעולם לא התלהבתי מבעלי כישרון יותר מדי ולא הפחתתי בחשיבות למי שאינו בעל כשרון.
אם כבר הגראי"ל, יש להזכיר גם ביחס לנושא הראשון שהעלית, מסרטון הגאווה הידוע.. שהאמת עמדה בראש מעייניו של מרן הגראי"ל מעל כל חשבון של ייחוס כזה או אחר (או של ההפך מייחוס כדהתם).
