שקיעות בלימוד (1 צופה)

[נראה לפשוט]

כל מי שדרכה רגלו על מפתנה של שיחת המשגיח או הר"י יודע כי כל בחור צריך לשאוך להיות "שקוע בלימוד"
בכל הספד על ר"י ומרביץ תורה חשוב עיקר מעלתו היתה "שקיעות בלימוד"
ואי"צ להאריך....
כשהלכתי בין הלומדים והתעניינתי מהי אותה שקיעות בלימוד? התבלבלתי.
היו המון דעות.
וכפי הנראה, אפ"א מעולם לא חשב עדין על הענין הזה.
לחשוב כל היום בלימוד?
להיות מתמיד?
ללמוד בעמל ויגיעה?
להיות עילוי?
לשאוף?
שלא יעניין כלום חוץ מתיייייירה?
אשמח לדעת את דעת כת"ר חו"ר הפורום שליט"א.

 

[נראה לפשוט]

כמו"כ, מי הוא הראשון שהמציא את המילים הללו???

 

[גברא זוטרא]

שקוע בלימוד זה כפשוטו
כלומר שאדם רגיל שלא עבד על שקיעות בלימוד מחשבותיו במשך הין מתעופפות בכל העולם על דא ועל הא, ואחד ששקוע בלימוד מחשבותיו מסתובבות במרחבי ים התלמוד
ויש חילוק גדול בין שקיעות בלימוד למתמיד שהרי התמדה לא מחייבת שקיעות בלימוד, שבשעות מחוץ לזמני הלימוד הראש לא טרוד בלימוד.

 

[עוזי ומגני]

כל מי שדרכה רגלו על מפתנה של שיחת המשגיח או הר"י יודע כי כל בחור צריך לשאוך להיות "שקוע בלימוד"
בכל הספד על ר"י ומרביץ תורה חשוב עיקר מעלתו היתה "שקיעות בלימוד"
ואי"צ להאריך....
כשהלכתי בין הלומדים והתעניינתי מהי אותה שקיעות בלימוד? התבלבלתי.
היו המון דעות.
וכפי הנראה, אפ"א מעולם לא חשב עדין על הענין הזה.
לחשוב כל היום בלימוד?
להיות מתמיד?
ללמוד בעמל ויגיעה?
להיות עילוי?
לשאוף?
שלא יעניין כלום חוץ מתיייייירה?
אשמח לדעת את דעת כת"ר חו"ר הפורום שליט"א.

לחץ כדי לכווץ...

שהענין והטרדה הגדולה שיש לך הוא הסוגיא הלימוד
אפשר להתעסק עם עוד ענינים וטרדות אבל הם יהיו במקום השני

 

[רצון]

כמו"כ, מי הוא הראשון שהמציא את המילים הללו???

לחץ כדי לכווץ...

לא יודע אם זה ממש מקור, אבל יש השוואה ידועה בשם הגר"א [אולי זה מופיגע באחת ההקדמותש ל הגר"ח מוולאז'ין] שהצורה צריכה להיות דומה למקווה, שהוא לא משייר כלום ממנו בחוץ, ואולי זה המקור למושג 'שקיעות בלימוד' שהוא שקוע שם לחלוטין מבלי לשייר כלום ממנו בחוץ.

 

[שקדתי]

לא יודע אם זה ממש מקור, אבל יש השוואה ידועה בשם הגר"א [אולי זה מופיגע באחת ההקדמותש ל הגר"ח מוולאז'ין] שהצורה צריכה להיות דומה למקווה, שהוא לא משייר כלום ממנו בחוץ, ואולי זה המקור למושג 'שקיעות בלימוד' שהוא שקוע שם לחלוטין מבלי לשייר כלום ממנו בחוץ.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא חושב שמישהו התכוין לדמות את זה למקווה ולתת לזה שם שקשור לאיזה הלכה בתורה, אני חושב שאפשר להשתמש במשפט הזה גם לגבי אדם שקוע בעבודתו
ולגבי גוף השאלה מה זה שקוע בלימוד, לא הכוונה אדם מתמיד וכדומה אלא אדם שזה מה שיתפוס אותו ויעניין אותו הוא ישקיע בזה גם מחוץ לשעות העבודה(כביכול), (ולא בצורה שצריך ללמוד עוד שעה בערב שאז זה גופא נהפך לשעת עבודה, אלא כי זה תופס אותו), פתאום תוך כדי קניה יעלה לו איזה הארה בסוגיא וכדו'

 

[במחשבה תחילה]

לדעתי יש הרבה דרגות בדבר הזה אבל המידה המינימלית היא לכאו' שזה הדבר שאכפת לך ממנו יותר מכל הבלי העוה"ז

 

[בד קודש]

בבבא בתרא לגבי צורבא מרבנן שאי"צ לשמירה, כתב הרא"ש שהגדרת צורבא מרבנן הוא מי שבזמנו הפנוי הולך ללמוד.
כל השאלה היא היכן הראש נמצא.
המעשים בפועל לא משנים כ"כ כמו העיקרון. דהיינו, יכול להיות בן ישיבה שאינו צורבא מרבנן ויכול להיות פועל בניין שהוא כן צורבא מרבנן.

לכל בחור קלאסי יש זמנים פנויים, ארוחות, צהרים, אחרי סדר ג', וכו'.
בחור שבזמן הפנוי פותח ספר, הוא שקוע בלימוד,
ובחור שבזמנים אלו הוא פותח עיתון וכדו' הוא שקוע בעולם הזה.

 

[שירת העשבים]

המג"ש שלי בישיבה היה מבאר לנו את הדבר כך:
אדם שיש לו עסק, הרי שראשו ורובו וכולו בתוך העסק, הוא אוכל - וחושב על העסק, הולך לישון - וחושב איך לקדם את העסק, הולך לסידורים עם העסק, ובקיצור "חי" עם העסק.
זוהי שקיעות.
וכך הוא השקוע בתורה, הניסיון הגדול שלו הוא לא להרהר ד"ת במבואות המטונפות, כל כולו בתוך התורה, אותה הוא נושם עליה הוא חושב, עליה הוא חולם, ואליה הוא מחובר.
הוא טרוד בכל ליבו ומאודו לדעת את סודה, ולהבין עמקי ענייניה, הוא חי אותה, הוא אוהב אותה, הוא נושם אותה, הוא מרגיש וחש אותה בכל עצמותו, היא אהבתו ומשוש ליבו, ועליה הוא שם את כל כוחותיו, ובה הוא משקיע את כל כולו.
הוא בעל עסק...

 

[צדק ומשפט]

כמו שנכתב למעלה,
העיסוק בסוגיא דורש עמל גדול וריכוז מחשבתי עמוק,
הרגשת מחויבות לסוגיא ולכוונת הגמ' והראשונים, ולזה התכוונו המשגיחים..
ודברים אלו אינם פשוטים בכלל, וצריך להשקיע בהם רבות.

 

[דוד בן ישי]

בבבא בתרא לגבי צורבא מרבנן שאי"צ לשמירה, כתב הרא"ש שהגדרת צורבא מרבנן הוא מי שבזמנו הפנוי הולך ללמוד.
כל השאלה היא היכן הראש נמצא.
המעשים בפועל לא משנים כ"כ כמו העיקרון. דהיינו, יכול להיות בן ישיבה שאינו צורבא מרבנן ויכול להיות פועל בניין שהוא כן צורבא מרבנן.

לכל בחור קלאסי יש זמנים פנויים, ארוחות, צהרים, אחרי סדר ג', וכו'.
בחור שבזמן הפנוי פותח ספר, הוא שקוע בלימוד,
ובחור שבזמנים אלו הוא פותח עיתון וכדו' הוא שקוע בעולם הזה.

לחץ כדי לכווץ...

כנראה מיירי חוץ מהזמן שצריך להתאוורר, וכידוע דאי"ז המצאה מהשנים האחרונות.

 

[דוד בן ישי]

לכאו' שקוע בלימוד היינו דאף שלא לומד בכל הזמן שיש לו
אבל מה שלומד שקוע בזה, ונמצא דהוי קולא מבחינה מסוימת.

 

[נראה לפשוט]

בבבא בתרא לגבי צורבא מרבנן שאי"צ לשמירה, כתב הרא"ש שהגדרת צורבא מרבנן הוא מי שבזמנו הפנוי הולך ללמוד.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה הכונה מתמיד, ולא

היכן הראש נמצא.

לחץ כדי לכווץ...

שכן

יש חילוק גדול בין שקיעות בלימוד למתמיד שהרי התמדה לא מחייבת שקיעות בלימוד, שבשעות מחוץ לזמני הלימוד הראש לא טרוד בלימוד.

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ.

 

[ולא כלום]

יש מכתב של הגר''י הוטנר זצ''ל (לא מצאתי עכשיו) שת''ח נעשים רק מתוך ה'טירדה דלימוד', וכנר' הן הן הדברים.

 

[נראה לפשוט]

יש מכתב של הגר''י הוטנר זצ''ל (לא מצאתי עכשיו) שת''ח נעשים רק מתוך ה'טירדה דלימוד', וכנר' הן הן הדברים.

לחץ כדי לכווץ...

וכשארז"ל טרודים לדעת סודה.

 

[בד קודש]

לכאורה הכונה מתמיד, ולא

שכן

יש"כ.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה כוונת מר.

הרא"ש להדיא מדבר על מי שלא לומד כמו בן תורה, ויכול אפי' להיות אדם שעובד לפרנסתו כל היום,
אבל בזמנו הפנוי הוא מתיישב ללמוד.
זו לא התמדה.
זה סימן להיכן הראש נמצא.

היכן ראית בדברי הרא"ש קשר כלשהו להתמדה?

 

[נראה לפשוט]

אדם שעובד לפרנסתו כידוע בימים ההם לא היה סתירה למתמיד [וכפי דהאריך הרמב"ם בפיהמ"ש על אבות, ראיתי בעבר] מתמיד היה מי שבזמנו הפנוי הלך ללמוד. נקודה.

 

[דבר היושר]

כל מי שדרכה רגלו על מפתנה של שיחת המשגיח או הר"י יודע כי כל בחור צריך לשאוך להיות "שקוע בלימוד"
בכל הספד על ר"י ומרביץ תורה חשוב עיקר מעלתו היתה "שקיעות בלימוד"
ואי"צ להאריך....
כשהלכתי בין הלומדים והתעניינתי מהי אותה שקיעות בלימוד? התבלבלתי.
היו המון דעות.
וכפי הנראה, אפ"א מעולם לא חשב עדין על הענין הזה.
לחשוב כל היום בלימוד?
להיות מתמיד?
ללמוד בעמל ויגיעה?
להיות עילוי?
לשאוף?
שלא יעניין כלום חוץ מתיייייירה?
אשמח לדעת את דעת כת"ר חו"ר הפורום שליט"א.

לחץ כדי לכווץ...

'שקיעות' כשמה כן היא. הכוונה היא שהאדם משקיע ומטביע עצמו בנושאים התורניים, לא חייב להיות שהאדם ילמד שעות ארוכות בלא הרגשת הזמן שחלף במהירות, גם לא צריך ניתוק כוללני מהסביבה בעבור שקיעות מוחלטת בלימוד, וזה גם לא חייב להיות שהאדם כל העת יעסוק בתורה והלכה.

'שקיעות בלימוד' הכוונה היא שהתורה נהפכת למרכז החיות של האדם, קרי: שהאדם מרגיש שהלימוד הוא חלק בלתי נפרד ממי שהוא, הוא לא רק לומד נושא מסוים, אלא הוא חי אותו, השאלות בגמרא הופכות להיות השאלות האישיות שלו, והבנת התשובה גורמת לו עונג רוחני עצום שמשפיע על כל מצב רוחו.

 

[בד קודש]

אדם שעובש לפרנסתו כידוע בימים ההם לא היה סתירה למתמיד [וכפי דהאריך הרמב"ם בפיהמ"ש על אבות, ראיתי בעבר] מתמיד היה מי שבזמנו הפנוי הלך ללמוד. נקודה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל זה לא מתמיד של ימינו, כך שזה לא נוגע למה שאמרת.

בימינו, מתמיד היינו בחור שמגיע לסדר בדקות הראשונות ולא יוצא לפני שעת הסיום הרשמית, לפעמים נשאר עוד, בנוסף, גם בין הסדרים מנוצל אצלו ללימוד נושאים נוספים וכדו'.
אבל לפי הרא"ש, לא זה שקיעות בלימוד, אלא אפי' אם יגיע בעשר לסדר א' כי הוא קם לתפילה רק בתשע, ובסדר ג' הוא יצא מוקדם כי הוא עייף, עדיין, אם זמנו הפנוי הוא לומד - הוא שקוע בלימוד.

 

[נראה לפשוט]

אבל זה לא מתמיד של ימינו, כך שזה לא נוגע למה שאמרת.

בימינו, מתמיד היינו בחור שמגיע לסדר בדקות הראשונות ולא יוצא לפני שעת הסיום הרשמית, לפעמים נשאר עוד, בנוסף, גם בין הסדרים מנוצל אצלו ללימוד נושאים נוספים וכדו'.
אבל לפי הרא"ש, לא זה שקיעות בלימוד, אלא אפי' אם יגיע בעשר לסדר א' כי הוא קם לתפילה רק בתשע, ובסדר ג' הוא יצא מוקדם כי הוא עייף, עדיין, אם זמנו הפנוי הוא לומד - הוא שקוע בלימוד.

לחץ כדי לכווץ...

לא ענייני ולא מגיב למה שכתבתי.