כבר כתבתי לעיל שמע"כ פרסם שבנפש החיים כתיב נגד ענין הצמצום המבואר בחסידות שזה כפירה
ועדיין לא נתבאר הכפירה הזאת רק להיפך
וכל השאר לסחוב אותי לדיונים כבר ביארתי שאני לא כאן בשביל זה (ובפרט שכבר העתקי כמ"פ דברי נפה"ח פ"ה שהנשמה מלאה את כל הגוף והוא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל), רק דבר אחד שתבאר הכפירה ח"ו בענין הצמצום ועדיין לא נעשה זאת.
כנראה מר עדיין לא למד את עניין הצמצום,
אז אומר אחת ולתמיד:
הצמצום הוא יסוד מרכזי באמונת ישראל ובמציאות השם יתברך,
וכל סטיה לכאן או לשם היא כפירה גמורה.

אם נצא מנקודת הנחה שישנם באמת ב' מציאויות וכלפינו אין אלוקות בספסל,
הרי שלומר שיש אלוקות בספסל היא כפירה גמורה.

ואם נצא מנקודת הנחה שאין ב' מציאויות, אלא רק הסתרה, ומי שיודע לראות רואה גם בספסל אלוקות,
הרי שלומר שאין אלוקות, זו כפירה גמורה.

לכן, כל שעלינו לברר הוא - מהי באמת דרכו של הנפש החיים בביאור הצמצום,
האם זו מציאות נפרדת ואמיתית או רק הסתר למציאות האמיתית היחידה.

הוכחתי עד הנה, כי הנפש החיים מבאר שישנם ב' מציאויות האחת כלפי הבורא, והשנייה כלפי הברואים, ושניהם מציאות אמיתית גמורה.
לפי הידוע לי - התניא נחלק על זה.

אנא הבא - בפעם הראשונה - ציטוט בספרי חסידות, האומר שיש ב' מציאויות,
ברגע שתביא את זה, אני הראשון להודות בטעותי!
 
אם נצא מנקודת הנחה שישנם באמת ב' מציאויות וכלפינו אין אלוקות בספסל,
הרי שלומר שיש אלוקות בספסל היא כפירה גמורה.
בקיצור לך כמדומני של כפירה
בנפש החיים כותב כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הנותן גוף להחיותו. ובפ"ז וז"ל ואלו הב' בחינות הנ"ל שמצדו יתברך ומצדנו הל הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל כו' דרך השתלשלות כעין קו אור המאיר השגתינו להשיג התגלות אורו יתברך בעולמות.
 
בקיצור לך כמדומני של כפירה
בנפש החיים כותב כפי השגתינו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם ושהוא יתברך שמו מתפשט ומסתתר כביכול בפנימות כולם להחיותם ולקיימם כענין הנשמה שמתפשטת ומסתתרת בפנימות כל פרטי חלקי אברי הנותן גוף להחיותו. ובפ"ז וז"ל ואלו הב' בחינות הנ"ל שמצדו יתברך ומצדנו הל הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האריז"ל כו' דרך השתלשלות כעין קו אור המאיר השגתינו להשיג התגלות אורו יתברך בעולמות.
שוב ציטטת את אותם דברים, תוך כדי הדגשה של מילים שאינן רלוונטיות לדיון,
לא ענית על אף אחת משאלותי,
וכל זאת לאחר שעניתי באורך רוח על כל שאלותיך...
 
כידוע נחלקו אבות העולם, מרנא אור שבעת הימים הבעש"ט ז"ל וממשיכי דרכו (בעיקר התניא), ולנגדו אדונינו הגר"א ז"ל,
בביאור המושגים 'צמצום' ו'ממלא כל עלמין', באופן יסודי ביותר, שאין כאן המקום להאריך בו.
אך נתקשיתי, שהרי לפי החסידים המאמינים בצמצום כדעת הגר"א הרי הם 'מגשימים', וכופרים בעיקר,
ומעולם לא שמענו שהחשיבו החסידים את ה'מתנגדים' ל'כופרים'.
(אולי ה"ה גם להפך, אבל יל"ע)
אנא, לא להיכנס לנושא הכללי של חסידים ומתנגדים.
@קבוצה חסידות @קבוצה פנימיות התורה
זה שמעולם לא שמעת לא סותר את זה שאכן בהבחנה מסויימת הם כופרים בעניין זה וזו עובדה פשוטה
 
אתה לא מצרף אותם למניין?
מובא בראשונים על דעת הלל שאין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה' שהסובר כדעת הלל הרי הוא כופר.
יש הבדל עצום בין הלל לבין האוחז בזה היום.
כמובן שלא באתי להכניס ראש בין הרים רמים ולא להכריע מי כופר, אלא לומר שלא שייך לומר כופר על מי שמכוון לש''ש.
 
מובא בראשונים על דעת הלל שאין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה' שהסובר כדעת הלל הרי הוא כופר.
יש הבדל עצום בין הלל לבין האוחז בזה היום.
כמובן שלא באתי להכניס ראש בין הרים רמים ולא להכריע מי כופר, אלא לומר שלא שייך לומר כופר על מי שמכוון לש''ש.
למה?
ספציפית האלו של היום - לא מאמינים שהוא לא יגיע, אלא ש'התחיל התהליך'.
עכ"פ אלו לא הנידון, אלא ה'מגשימים'.
וטענתך ש:
אלא לומר שלא שייך לומר כופר על מי שמכוון לש''ש.
היא מחלוקת רמב"ם וראב"ד, כך שבהחלט הכנסת ראשך בין ההרים הרמים..
 
אם נצא מנקודת הנחה שישנם באמת ב' מציאויות וכלפינו אין אלוקות בספסל,
הרי שלומר שיש אלוקות בספסל היא כפירה גמורה.
תוכל לחדד יותר מה הפי' "כלפינו" - "כלפיו", גם אם נאמר שישנם שתי מציאויות (הקב"ה נמצא בכל מקום, והעולם הוא מציאות אמיתית) - הרי ששתיהם אמת מוחלטת ורק שאנחנו לא מבינים איך הם מסתדרים ביחד.

למשל, ברור שישנה השגחה פרטית - דהיינו הקב"ה מחליט לבדו על כל פרט בחיי. ועם זאת ברור ישנה בחירה חופשית שבה אני מחליט ובוחר מה אעשה. שתיהם אמת מוחלטת. רק שאי אפשר לתווך ביניהם.
 
אגרת מצמררת מאת כ"ק אדמו"ר הזקן:
אהוביי אחיי ורעיי העומדים על התורה ועל העבודה,
אנ"ש המנין דק"ק ווילנא, ה' עליהם יחיו נצח סלה ועד.

אחד"ש, פתח דברי יעיר אוזן שומעת קושט אמרי אמת לאמיתו בדבר הויכוח עם שכנגדינו.

אילו היה באפשרי לבא לידי גמר נכון עמהם, בוודאי אין לך מצוה גדולה מזו לעשות שלום בישראל ואת מי אין כמו אלה, אך מה לנו לעשות ולא עשינו, והרבה מאד טרחנו בזה ולא עלתה בידינו, ונקיים אנחנו מה' ומישראל.

והנה מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד [=הגר"א] נר"ו לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד המנוח מהור"ר מענדיל הארא[דאק]ער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים. וכאשר דברו לו גדולי העיר, רבנו הנה זה הרב המפורסם שלהם בא להתווכח עם כת"ר, וכאשר ינוצח בוודאי הנה בזה יהיה שלום על ישראל, דחה אותם בדיחויים. וכאשר החלו להפציר בו מאד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מהעיר, כידוע לזקני עירם.

ואחר כך במדינתנו נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו, ושינו טעמם והבטחתם אשר הבטיחו תחילה שלא לעשות לנו מאומה, רק כראותם שאין להם מה להשיב על דברינו באו ביד חזקה, ותלו עצמן באילן גדול, הגאון החסיד נר"ו.

ובאמת אנו דנוהו לכף זכות, להיות כי כבר נחלט הענין אצלו בהחלט גמור בלי שום ספק ספיקא בעולם, ונגמר הדין אצלו על פי גביית עדים רבים וכן שלמים המוחזקים בכשרות לאדם הרואה לעינים. ועל פי זה כששמע איזה ד"ת מהסרסור הידוע, אשר יפרש את כל זה, לא השקיף בהשקפה לטובה ולהפך בזכות, כי אולי הסרסור שינה בלשון קצת, וידוע כי בשינוי לשון קצת ישתנה הענין מהיפך אל היפך ממש. וכל שכן שלא עלתה על דעתו כי אולי יש אתם דבר ה' על פי אליהו ז"ל להפריש ולהפשיט הגשמיות שבזהר הק' בדרך נסתרה ונפלאה ממנו, רק שצריכה קבלה פה אל פה ולא ע"י סרסור הנ"ל, מפני שלמדרגה גדולה כזו צריכה קדושה רבה ועצומה, בהיפך ממש ממה שנתאמת לו על פי עדים נאמנים בעיני כבודו, וכולי האי לא טעו אינשי מן הקצה אל הקצה ממש. ולזאת לא רצה לקבל מאתנו שום טענה ומענה ותירוץ בעולם, וביאור על דברי תורה ששמע, ולא שום דבר בעולם.

ומה נשתנה היום, כי הנה גם עתה הפעם לא נשמע ממנו שום חזרה וחרטה מימי קדם, לאמר שעכשיו נולד לו איזה ספק אולי טעות הוא בידו. ואדרבה הדמים מודיעים, מה שביקש ב' אלפים אדומים לצדקה או למצוה אחרת, והיינו שלא רצה לאטרוחי בכדי, כי ידוע להם כי אצלי בוודאי מתורצים כל הקושיות, כי כל הקושיות ידועות ומפורסמות במדינתנו, אך הם לא יקבלו התירוצים, כאשר ראינו בעינינו בק"ק שקלאב. ואם כן למה זה הבל איגע. כי הנה מודעת מאמר רז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר כו', וכל דבריהם כגחלי אש, ובמשלי יש אזהרות רבות ונוראות על זה למשכילים.

ובר מן דין הנה מודעת זאת מאמר רז"ל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא וכו' ואם לאחר מעשה אמרה אין שומעין לו, ואע"פ שאמרה בשם רבו חיישינן דמשקר, וכל שכן וקל וחומר בנידון דידן דלא חיישינן לשיקרא ח"ו, אלא דהיא מילתא דתליא באובנתא דליבא, שיהי' הלב שומע ומקבל דברינו. ואם בשונא אמרו דלא חזא לי' זכותא, אף שאינו אויבו ומבקש רעתו כלל, כמ"ש בחו"מ סי' ז', על אחת כמה וכמה בנידון דידן לאחר מעשה רב ועצום, רעות רבות ועצומות שנעשו לאנ"ש במדינתינו ליטא ורייסין עפ"י גילוי דעת הגאון החסיד ביחוד לתלמידיו וחברא חברא אית ליה. ואני ראיתי בעיני איגרת אחת מאחד שבתלמידיו שבק"ק ווילנא בשם רבו, דברים שלא רציתי להעלות על הכתב מפני כבוד התורה.

והנה מכותל מכתבם של מעלתם ניכר ומובן אלי שכל זאת לא נעלם ממעלתם, ונוכח פניהם היה, רק שעיקר סמיכתם על ב' אנשים חשובים שיהיו מכריעים הדין עם מי וכו'. ולא מחכמה שאלו על זה, דוודאי חשיבותם כלא ממש חשיבא קמי' להכריע נגד דעת הגאון החסיד אשר ישים בפי שלוחו מו' סעדי', אשר יאמר הכל בשם רבו ודאי ולא מדעת עצמו, ובפרט בביאור ס' ליקוטי אמרים ודומיו, אשר יסודתם בהררי קודש הקדשים האר"י ז"ל. ולפי הנשמע אין במדינות ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון החסיד ולאמר בפה מלא אין בפיהו נכונה ח"ו, כי אם במדינות הרחוקות כתוגרמה ואיטליא ורוב אשכנז ופולין גדול וקטן, ובזאת חפצתי באמת.

ובפרט בענין האמונה, אשר לפי הנשמע במדינותינו מתלמידיו אשר זאת היא תפיסת הגאון החסיד על ספר ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם פי' ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כפשוטו ממש. ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית' נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש. ולפי מכתב מעלתם על זה נשרף ספר הידוע [=צוואת הריב"ש]. ובפירוש מאמרים הנזכרים יש להם דרך נסתרה ונפלאה, ומלא כל הארץ כבודו היינו השגחה וכו'.

ומי יתן ידעתיו ואנחהו ואערכה לפניו משפטינו, להסיר מעלינו כל תלונותיו וטענותיו הפילוסופיות אשר הלך בעקבותיהם, לפי דברי תלמידו הנ"ל, לחקור אלקות בשכל אנושי, וכאשר קבלתי מרבותי נ"ע תשובה נצחת על כל דבריו. ואם יקשה בעיניו לחזור מדרכו אשר גדל בה מנעוריו, ולא יתקבלו דברי בעיני כבודו, אז במקום גדולתו תהיה ענותנותו לבאר היטב כל טענותיו עלינו בנידון אמונה זו, חרות על הלוחות בכתב על ידי חד מן קמייא דקיימין קדמוהי, ויבא על החתום בכבודו ובעצמו, ואני אבוא אחריו ומלאתי את דבריו, להשיב על כל טענותיו, גם כן כתוב וחתום בחתימת ידי, ושני המכתבים יודפסו ויושלחו לכל חכמי ישראל הקרובים והרחוקים שיחוו דעתם בזה. כי לא אלמן ישראל מאלקיו, וימצאו רבים וכן שלמים בדעת תורה ודעת נוטה להכריע, ולא ישאו פני כל איש, ואחרי רבים להטות. ובזה יהי' שלום על ישראל, אכי"ר.

ואודות תפיסתו על ס' ליקוטי אמרים ודומיו בענין ביאור העלאת ניצוצין מהקליפות וכו', הנה עיקר העלאת מ"ן זה של העלאת נצוצין לא נזכר אלא בקבלת האר"י ז"ל לבדה, ולא במקובלים שלפניו וגם לא בזהר הק' בפירוש. וידוע לנו בבירור גמור שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האר"י ז"ל בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה כו', וגם הכתבים נשתבשו מאוד וכו'. ולאיש אשר אלה לו, ואשר לו משפט הבחירה לבחור לו הטוב והישר מכל כתבי קודש הקדשים האר"י ז"ל, לאמר שמועה זו נאה והיא מפי אליהו ז"ל וזו אינה מפי אליהו ז"ל, מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק לפניו.

וגם אם יאמר איזה פירוש בכתבי האר"י ז"ל שלא כפירושינו, כל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל, שכל מי שאינו מאמין באיזה דבר לא אדון הוא בדבר זה לדון ולהכריע, רק המכריעים יהיו גדולי ישראל המפורסמים באמונת קבלת האר"י ז"ל בכללה, שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, כחכמי הספרדים ודומיהם וכו'. ואף גם זאת משנה שאינה צריכה היא, כי אם כשיהיו התובעים והטוענים עלינו גם כן מאמינים בקבלת האר"י ז"ל בכללה כמונו, והם גדולי ישראל בנגלה ונסתר, אשר צריך להכריע ביניהם ובין גדולי ישראל מאנ"ש המפורסמים בפולין ואשכנז. אך עדיין לא שמענו כזאת.

ואודות השריפה אשר שרפו ספר הידוע, לא לכם לריב את ריב הבעש"ט זצללה"ה ולעורר מדנים ח"ו, לא זו העיר ולא זו הדרך אשר חפץ בה ה'. ובעיניכם זה דבר חדש, אך כבר היה לעולמים. זכרו ימות עולם, כי מי לנו גדול ממשה בדורו, ה"ה הרמב"ם ז"ל, אשר בארצו בספרד גדל בשם טוב הלוך וגדל מאד, עד שבחייו היו אומרים בנוסח הקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי מרנא ורבנא משה ובחיי דכל בית ישראל וכו', מפני שראו כבודו וקדושתו וחסידותו, אך בארצות הרחוקות אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו, החזיקוהו למין וכופר בתחיית המתים ושרפו ספריו, דהיינו ספר הראשון מס' הי"ד, ברחובות קריה, על פי חכמים גדולים בעיניהם, שקראו מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה, ולא עלתה על דעתם לתלות בקוצר ידיעתם והבנתם בדברי קדשו, כאשר נתבאר לבסוף על ידי הרמב"ן והרד"ק ז"ל. אך כאשר חלפו ועברו ימים רבים וכו', וגם שנאתם וכו', ותצמח אמת מארץ, וידעו כל ישראל כי משה אמת ותורתו אמת וכו'. וכה יהי' לנו במהרה בימינו אמן.


כ"ד אוהב נפשם דורש שלומם מלב ונפש חפצה
שניאור זלמן בלא"א מו"ה ברוך זללה"ה
 
תוכל לחדד יותר מה הפי' "כלפינו" - "כלפיו", גם אם נאמר שישנם שתי מציאויות (הקב"ה נמצא בכל מקום, והעולם הוא מציאות אמיתית) - הרי ששתיהם אמת מוחלטת ורק שאנחנו לא מבינים איך הם מסתדרים ביחד.

למשל, ברור שישנה השגחה פרטית - דהיינו הקב"ה מחליט לבדו על כל פרט בחיי. ועם זאת ברור ישנה בחירה חופשית שבה אני מחליט ובוחר מה אעשה. שתיהם אמת מוחלטת. רק שאי אפשר לתווך ביניהם.
הידיעה והבחירה, אינם הנהגה. הם מציאות קיימת. לכן ברור שבזה אין מקום למילים כמו כלפי או כלפיו.
לעומת הצמצום שהוא הנהגה של הבורא, ולא מציאות קיימת.

דהיינו - לבורא ישנם ב' הנהגות התגלות.
הא' - שבו הוא מתנהג כלפיו בלבד - שהוא נמצא בכל מקום ושום דבר אינו חוצץ מפניו,
והב' - שבו הוא מתנהג כלפי הברואים - שהוא נסתר מפני המציאות הגשמית.
 
כידוע נחלקו אבות העולם, מרנא אור שבעת הימים הבעש"ט ז"ל וממשיכי דרכו (בעיקר התניא), ולנגדו אדונינו הגר"א ז"ל,
בביאור המושגים 'צמצום' ו'ממלא כל עלמין', באופן יסודי ביותר, שאין כאן המקום להאריך בו.
אך נתקשיתי, שהרי לפי החסידים המאמינים בצמצום כדעת הגר"א הרי הם 'מגשימים', וכופרים בעיקר,
ומעולם לא שמענו שהחשיבו החסידים את ה'מתנגדים' ל'כופרים'.
(אולי ה"ה גם להפך, אבל יל"ע)
אנא, לא להיכנס לנושא הכללי של חסידים ומתנגדים.
@קבוצה חסידות @קבוצה פנימיות התורה
 

קבצים מצורפים

וראה את תשובת הרבי מליובאוויטש על דברי ה"מכתב מאליהו":
אגב, אח"כ כתב הרבי אליו הוראה בעבודת ה' מכך שהצמצום לא כפשוטו:
"בודאי זוכר כת"ר ע"ד מכתבו אלי בענין הצמצום, והנה יתבונן האדם לו הי׳ נמצא בזה המקום ובזו הרגע אתו ממש, האדמו״ר הזקן. הבעש"ט, האריז״ל, רשב"י בעת האידרא, ר"ע בעת דרשו במעשה מרכבה, כה"ג כמו שהוא בקה״ק וכו׳ וכו׳ עד מרע״ה ברגע מ״ת - הלא לא הי׳ לו שום תפיסת מקום ומציאות כלל, והנה באה תורת הדא"ח ופסקה שאין הצמצום אלא באור ולא ח"ו במאור, והמאור נמצא עתה פה ממש כמו שהוא נמצא בקה"ק דעולם העשי׳, ברגע מ"ת על הר סיני, בעולם האצי׳, בעולמות הא״ס כמו שהוא לפני הצמצום הראשון כשהי׳ אור הא״ס ממלא את כל המציאות".
 
אין קשר בין המצולם לכתבה!
פותח האשכול אמר כי גם הליטאים לא אמרו שהחסידים כופרים,
השבתי על כך - ורק על כך - כי הליטאים אכן, אמרו גם אמרו שהחסידים כופרים.

וכן, הנפש החיים וכמובן רבו אדוננו הגר"א אחזו שבחסידות יש אלמנטים כפרניים!
גם אם זה מפריע לך, וגם אם זה לא מוצא חן בעינך - זה המציאות איתה אתה צריך להתמודד.
הרב החסיד ר' גדליה אהרון קעניג זצ"ל שהגיע ממשפחות תלמידי הגר"א בירושליים קיבל במסורת מתלמידי הגר"א שאין המחלוקת בין החסידים להמתנגדים נוגעת לעיקרי הדת ואין החסידים נחשבים כופרים בעיני המתנגדים וכן חיבר ספר בשם חיי נפש לבאר את ענין הויכוח בענין התקשרות לצדיקים שאגב קיבל הסכמה מגדולי ישראל רבים
מה שמסביר את ההתבטאות של החפץ חיים שאחר שעבר זמן וראינו שהחסידים נשארו ביהדות אין חשש מדבר חדש והמחלוקת הסתיימה
 
שוב,
מהמתנגדים מדובר רק במכתב מאליהו, בעוד שבצד שכנגד רבו האומרים כן.
רוב ככל המתנגדים אחזו שישנה מחלוקת ברורה בעניין.
דברי הנפש החיים דברים כפשטן הם שהשגתינו בבורא כל כך רחוקה היא ועוברת כל כך הרבה השתלשלויות ומסכים, עד ש שבמעט שבאפשרותינו להשיג לא נראה כבודו יתברך בכל עצמותו אלא בצמצום היינו הנהגה של הסתר מציאותו יתברך בגשמיות.

והב' בחינות שהבאת הלא הם הבחינה מצידינו והבחינה מצד עצם עצמותו ועיי"ש ודו"ק היטב.


דבריך אינם עומדים במבחן המציאות, רק אצטט דברי הנפש החיים עצמם:
"היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו... ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש...ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה"

בלי השתחוואה ובלי שום דבר נוסף! עצם התפילה בהתקשרות למשהו או מישהו נוסף מלבד הבורא יתברך עצמו!

והראיות שהבאת אינם אלא הבל ושווא נתעה,
לא כתוב שם מילה על תפילה!
איני יודע למי הגבת כי לא הספקתי לקרוא את כל התגובות אבל התשובה הפשוטה נעוצה בהבנת המושג התקשרות
התקשרות בתפילה ומעשים טובים פשוטו שאני עושה את מעשי על כוונתו ודעתו של אותו צדיק נשגב שאליו אני מתקשר וחלילה לא שאני משעבד או מדבק את עצמי אליו
והתקשרות בכללי משמעותה לאהוב את הצדיק אהבת נפש אהבת תלמיד לרבו עי' ליקוטי מוהרן קמא קלה וקכג

נ.ב. שכחתי לצרף קישור לחיי נפש בהודעה הקודמת https://or-breslev.co.il/books/חיי-נפש-רבי-גדליה-קניג-זצל/
 
הידיעה והבחירה, אינם הנהגה. הם מציאות קיימת. לכן ברור שבזה אין מקום למילים כמו כלפי או כלפיו.
לעומת הצמצום שהוא הנהגה של הבורא, ולא מציאות קיימת.

דהיינו - לבורא ישנם ב' הנהגות התגלות.
הא' - שבו הוא מתנהג כלפיו בלבד - שהוא נמצא בכל מקום ושום דבר אינו חוצץ מפניו,
והב' - שבו הוא מתנהג כלפי הברואים - שהוא נסתר מפני המציאות הגשמית.
לענ"ד זה (המודגש) אפיקורסות
או שתסביר לי מה המשחק מילים הוירטואלי בין הנהגה למציאות מבחינתך הבורא מנהיג את העולם וזה לא מציאות קיימת...
ובנוגע לטענתך על ספר חסידי שמסכים שיש כאן ב' מציאויות עי' ליקוטי מוהר"ן תו' ס"ד ועיין בספר 'כוכבי אור' מצטט מזכרון (כוכבי אור) שאצלו ית' אפשר שני הפכים ובליקוטי הלכות ברכת השחר ג ביאר שרבינו התנגד לכל הדרך של לנסות לחקור בשכלי האנושי עניינים אלו ורק גילה לנו שורש הקושיות שהוא נמשך מחלל הפנוי שם לא ניתן למצוא ולהשיג בשכל את ה' ית' רק להשליך על אמונה לבד שה' ית' בוודאי מחייה גם מקומות אלו ועל ידי זה יוצאים משם (עי ליקומ סד קמא ויב תנינא) וזה כל ענין הקושיות של הצמצום ושל ידיעה ובחירה שזה ב' הפכים בענין אחד וההבנה היחידה שיש לנו בזה זה שהשכל שלנו מוגבל מלהבין ב' הפכים אך הקדוש ברוך הוא עושה כרצונו וגם ב' הפכים ואכמ"ל
 
וזה שגם מדברי הבעל התניא נשמע לכם להיפוך מוכח מתוך דבריו שהיה ברור לו שהגאון אינו מאמין בקבלת האר"י מה שלא כל כך ידוע היום
אז יתכן שגם אליו הגיעו סיפורים שאינם מדויקים
לבד מזאת שלא כל גדולי החסידות הסכימו בכל עם הבעה"ת
 
הרב החסיד ר' גדליה אהרון קעניג זצ"ל שהגיע ממשפחות תלמידי הגר"א בירושליים קיבל במסורת מתלמידי הגר"א שאין המחלוקת בין החסידים להמתנגדים נוגעת לעיקרי הדת ואין החסידים נחשבים כופרים בעיני המתנגדים וכן חיבר ספר בשם חיי נפש לבאר את ענין הויכוח בענין התקשרות לצדיקים שאגב קיבל הסכמה מגדולי ישראל רבים
מעניין שהחסידים הם אלו שקיבלו את המסורת מתלמידי הגר"א....
עובדה היא שדבריו אינם מסתדרים עם דברים מפורשים בנפש החיים.
מה שמסביר את ההתבטאות של החפץ חיים שאחר שעבר זמן וראינו שהחסידים נשארו ביהדות אין חשש מדבר חדש והמחלוקת הסתיימה
הנפש החיים לא מחויב לחפץ חיים, ולפי הנפש החיים נשארו הרבה סיבות למחלוקת עד היום ועד בכלל.
איני יודע למי הגבת כי לא הספקתי לקרוא את כל התגובות אבל התשובה הפשוטה נעוצה בהבנת המושג התקשרות
התקשרות בתפילה ומעשים טובים פשוטו שאני עושה את מעשי על כוונתו ודעתו של אותו צדיק נשגב שאליו אני מתקשר וחלילה לא שאני משעבד או מדבק את עצמי אליו
והתקשרות בכללי משמעותה לאהוב את הצדיק אהבת נפש אהבת תלמיד לרבו עי' ליקוטי מוהרן קמא קלה וקכג
עיין לעיל שהבאתי מילים מפורשות מספרי חסידות, לא כך.
לענ"ד זה (המודגש) אפיקורסות
או שתסביר לי מה המשחק מילים הוירטואלי בין הנהגה למציאות מבחינתך הבורא מנהיג את העולם וזה לא מציאות קיימת...
אין בכוחי לפתוח את כל עניין התקשרות מתחילתו.
עיין באשכולות הפזורים כאן כעניין ואז נדבר.
ובנוגע לטענתך על ספר חסידי שמסכים שיש כאן ב' מציאויות עי' ליקוטי מוהר"ן תו' ס"ד ועיין בספר 'כוכבי אור' מצטט מזכרון (כוכבי אור) שאצלו ית' אפשר שני הפכים ובליקוטי הלכות ברכת השחר ג ביאר שרבינו התנגד לכל הדרך של לנסות לחקור בשכלי האנושי עניינים אלו ורק גילה לנו שורש הקושיות שהוא נמשך מחלל הפנוי שם לא ניתן למצוא ולהשיג בשכל את ה' ית' רק להשליך על אמונה לבד שה' ית' בוודאי מחייה גם מקומות אלו ועל ידי זה יוצאים משם (עי ליקומ סד קמא ויב תנינא) וזה כל ענין הקושיות של הצמצום ושל ידיעה ובחירה שזה ב' הפכים בענין אחד וההבנה היחידה שיש לנו בזה זה שהשכל שלנו מוגבל מלהבין ב' הפכים אך הקדוש ברוך הוא עושה כרצונו וגם ב' הפכים ואכמ"ל
הדברים שהבאת אין עליהם חולק.
השאלה היא הם ההפכים הם מציאות או הנהגה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון