דברי חכמה [ו"מעשי חכמה"] - מגדולי הדורות (1 צופה)

[שלום הלוי]

אני פותח כעת אשכול של כל "דברי חכמה" [או "מעשי חכמה"] שנאמרו ע"י גדולי הדורות, דברים שכל מי שקורא אומר עליו "חכמה"...
כעת אצרף כמה פנינים כאלו, ומקווה שהציבור יוסיף, ויתארך האשכול עוד ועוד.

---

למילתא דבדיחותא מפי מאורי הדורות, באשכול המקושר.

מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות | דברי הימים

מרגלא בפומיה של ר' הערשעלע לומר משמיה דרביה"ק מראפשיץ זי"ע, שאסור לו לאדם לומר סתם 'גלייך ווערטיל' (בדיחה) כי מי שאומר גלייך ווערטיל סתם הרי הוא הולך גלייך לגהינום, וכל מילי דבדיחותא צריכה להיות בד בבד עם מוסר השכל... לתועלת הקוראים ורצף הקריאה, נפתח אשכול נספח - להערות הארות על התוכן באשכול...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[שלום הלוי]

ר' זעליג ראובן בנגיס אמר אחרי הדובר הרוסית עם הסליחה וההתנצלות

הג"ר זעליג ראובן בנגיס זצ"ל רבה של ירושלים היה גאון אדיר ובעל זיכרון מדהים, מספרים עליו שבשנים שבהן למד בישיבת וולוז'ין, הגיעה ההוראה מהממשלה להוסיף את לימודי השפה הרוסית, כמובן החליטו בישיבה שלא יקום ולא יהיה, בשום אופן לא ילמדו את השפה הרוסית.
לאחר שלושה חודשים הגיע פקיד מטעם הממשלה לבדוק ולבחון האם לומדים רוסית בישיבה. ערכה הנהלת הישיבה לכבודו, מסיבה בה נשא הפקיד נאום ברוסית.
רצתה ההנהלה להוכיח שהבחורים לומדים ויודעים רוסית, ובקשו מהבחור ראובן זעליג בנגיס לחזור על הנאום. נעמד ראובן זעליג וחזר על כל הנאום ברוסית שוטפת בלשון רהוטה.
לפתע פרץ הפקיד בצחוק, ואמר: רבותיי! רוסית לא לומדים פה, אבל גאונים יש פה! ולכן אוותר לכם.
מה קרה, הפקיד הרוסי דיבר, ותוך כדי דיבורו השתעל, ואמר: סליחה שאני משתעל! ור' ראובן זעליג דקלם את כל דבריו של הרוסי, ובתוכם המילים 'סליחה שאני משתעל'... (קונ' מה אהבתי תורתך, עמ' כט)

 

[שלום הלוי]

אימרה חכמה מאשה חכמה - אסתר מן התורה​

חכמנית, שנונה וגם יודעת ספר היתה הצדקנית מרת אסתר - אשת הגאון ר' שאול בנו של מאור הגולה הגה"ק הרבי ר' העשיל מקראקא זצ"ל. עד כדי כך העריכו למדני דורה את ידיעותיה המופלגות בתורה, שברבות הזמן כינוה בחיבה בכינוי המליצי: 'אסתר מן התורה', על בסיס דברי הגמרא (חולין קלט, ב): 'אסתר מן התורה מנין, 'וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר' (דברים לא, יח)'.
באחד הימים הופיעו ובאו בביתה כמה מחשובי אותו דור, במטרה לשבת ולדון עם בעלה הגדול בנושא ציבורי שעל הפרק. כשאך נכנסו הללו לחדר והתיישבו על יד השלחן, קמה היא ויצאה החוצה במטרה להביא כיבוד לאורחים.
'לא התכוונו ש'אסתר מן התורה' בעצמה תקיים 'ואנכי אסתר אסתיר'' פנו אליה הרבנים בשמץ חיוך.
'לא ולא' השיבה על אתר מיניה וביה, 'כוונתי היתה לקיים (דברים לא, יז): 'וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל''...

 

[שלום הלוי]

אמונת חכמים של הספרדים
מנהגם של הספרדים הוא לקרוא את ההפטרה בפרשת וירא עד פסוק כג, והמעיין בפרשה יראה שמקום פסיקתם נפסק במה שנראה לכאורה אמצע הענין, שהילד מת והאשה הלכה להנביא, ועד כאן קוראים ע"פ נוסח בני ספרד, ומדוע שיפסיקו קודם שיקראו אודות תחיית המתים שעשה הנביא בהילד, ושהחזירו הנביא לאמו ולאביו, הלא זה עיקר הפרשה?
שמעתי שאשת הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל שאלה לבעלה ר' אריה קושיא זו, והשיב לה תירוץ נפלא: איך את לא מבינה, הלא אחינו בני ספרד להם יש אמונת חכמים, הם יודעים באופן ברור שכיון שהלכה להַחַכַם, אז מן המוכרח שהכל יצא מתוקן, ואי אפשר בענין אחר, לכן פשוט אין צורך לקרוא עד סוף הפרשה, כי כבר יודעים את הסוף אפילו בלי שיקראו עד סוף.
משא"כ אנו האשכנזים אין סומכין ע"ז, אלא צריכין לקרות גם הסוף שאכן עמד בתחיית המתים...
דרכי אבות

 

[שבת'ניק]

נכנס אדם לביתו של רבי חיים מבריסק ושאלה בפיו: הוא שומע שאביו חולה, ומרגיש חובה בעצמו לנסוע לבקרו, כדי לקיים מצות כיבוד אב. אך דא עקא! מכיוון שההלכה קובעת שהוצאות כיבוד אב – משל האב ולא משל הבן, לכן הוא שואל, אולי פטור הוא מלנסוע, מאחר ונסיעה כזו תעלה לו בדמים יקרים – הנך צודק! השיב לו רבי חיים. אכן פטור אתה מלנסוע! ''לך רגלי''.

 

[שלום הלוי]

וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר וגו' (בא יב, ו).
פירש"י: לא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו וכו'.
נודע כי פעם אחת אמר כ"ק מוח"ז רבינו הדברי חיים ז"ל שאין מצוה לקבור ולאבד את הרשעים, והראיה כי אמרו חז"ל כשיצאו בני ישראל ממצרים היה בלא מצוות רק פסח ומילה, הלוא בשלשת ימי אפילה קברו את הרשעים, ומוכח שאין זה מצוה.
והשיב לו בנו כ"ק דו"ז הגה"ק מגארליץ ז"ל, דשם היה רשעים מתים - אין מצוה לקוברם, אבל רשעים חיים מצוה לקברם שלא ישחיתו לכלל ישראל, ודפח"ח...

בנין דוד, נח

 

[שלום הלוי]

רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם (בשלח טז, כט).

וקשה קושית המזרחי למה צריך להביא ראיה מערב שבת על שבת, אמאי לא משבת עצמו ולומר 'ראו כי ה' נתן לכם השבת שלא ירד בו המן', עי"ש.

ויש לומר, כי מהעדר פרנסה אין לוקחין ראיה להתעורר לעבודת הבורא, רק מברכת הפרנסה...

דברי ישראל, בשלח

 

[נדיב לב]

פעם אחת פגש הצדיק רבי צבי אריה מאליק משכיל אחד ששימש כמרצה ידוע באחת האוניברסיטאות. שאל המשכיל את הרבי: אמור נא לי, חסידים רבים יש לך והם מפזרים ומעניקים לך ממון רב, ואף אני יש לי תלמידים רבים שומעי לקחי, אולם איש מהם לא מעלה בדעתו לתת לי מאומה, מדוע?
החילוק הוא גדול השיב הרבי אני מואס בכסף ושונא בצע, משום כך אני משריש בלב חסידי את שנאת הבצע ואת המיאוס שבתאוות הכסף, לכן קל להם לחלק את כל כספם. ואכן, את כל מה שהם מעניקים לי אני מחלק לצדקה לעניים ונצרכים. ואילו אתה... אוהב כסף לא ישבע כסף... משום כך ערך זה נטבע היטב גם בלבות שומעי לקחך, משום כך קשה להם לתת לך אף פרוטה אחת...

 

[נדיב לב]

שאלו פעם אחת את ר' שמואל מסאלנט, מדוע אינו קובע זמן מיוחד לקבלת אנשים, לפסוק שאלות וכיוצא באלה ענייני הרבנות? ענה ר' שמואל: יהודי, ובפרט מנהיג בישראל צריך ללכת בדרכי ה', לדבוק במידותיו. ודרכו של השם יתברך, שהוא עונה לכל אדם בכל שעה שהוא פונה אליו, כמו שאנו אומרים בברכת המזון "שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום ובכל עת". אין לו שעות קבלה.

 

[געגועים]

מסופר מפי חסידו של רבינו [הרה"ק ר' דוד מטאלנא זי"ע] - הרב ר' לוי גליקמן מברימאטשא, שהיה נוכח בעת שבא אליו יהודי שכתב פירוש על שיר השירים, וביקש את הסכמת רבינו. עלעל רבינו במה שהביא אותו אדם עמו, וראה כי אין בדבריו דברים המועילים, והשתמט מלתת לו את הסכמתו.

התרעם אותו מחבר וטען לפני רבינו: והלא כבודו נתן את הסכמתו לפלוני שחיבר פירוש על איוב, ומכיר אני אותו שאין הוא תלמיד חכם כמוני, ומדוע לי אין הרבי מוכן לתת הסכמתו?​

חייך רבינו ואמר: לאותו אדם אמנם נתתי את הסכמתי אף שפירושו לא מצא כלל חן בעיני, כי איוב הלא היה מלומד בצרות ומכאובים, ומה לי אם יתווסף לו גם הצרה הזאת של חיבור פלוני, אך אתה בחרת לכתוב על שיר השירים שכתב שלמה המלך ע"ה, ולו לא היו כל צרות, ומה לו ולצרה הזאת של חיבורך

[שרשרת זהב]

 

[געגועים]

בתו של רבינו [הרה"ק ר' דוד מטאלנא זי"ע] נישאה לר׳ מאיר בנו של הגביר ר׳ משה יוסף מברדיטשוב. מסופר כי כאשר הגיע המחותן הנכבד לשבת קודש אצל רבינו ביקש שיבשלו לו את הדגים באופן מיוחד עבורו בלי כל פלפל. כמובן שעשו כרצונו והתקינו בשבילו דגים כפי חפצו. בשעת ה"טיש" הושיב רבינו את מחותנו לידו בראש השלחן. עלו הדגים על השלחן. נהג רבינו כמנהגו, טעם קמעא ומשך ידו. מיד חטפו החסידים את הצלחת והחלו מחלקים ״שיריים״. הגביר שישב בראש השלחן זחה דעתו במקצת, והיה חפץ גם הוא לנהוג כרבינו, ומשך את ידו מצלחתו ורמז לגבאי כי גם מצלחתו אפשר לחלק.

הגבאי הניד את ראשו בביטול וסימן לו כי אין כל צורך בצלחתו. פנה המחותן לרבינו ושאלו: מפני מה אין החסידים חוטפים גם ממני?

חייך רבינו וענה לו: חסידי אינם מצויים אצל דגים שאין בהם פלפל.

[מדור דור]

 

[געגועים]

רבינו [ר' דוד מטאלנא] גם השכיל לעזור למשוגעים בחכמתו כי רבה. על כמה מקרים כאלה סיפר אדמו"ר זצ"ל:

פעם בא איש אחד עם בנו ובכה על שגעונו, בני הלזה נכנס בו שגעון כי הוא עשוי מזכוכית, ופוחד לשבת, או שמישהו יתקרב אליו, וחיינו אינם חיים מהשגעון הזה, וכבר היינו אצל גדולי הרופאים ולא הצליחו לשכנעו כי אין בו שום זכוכית. אמר רבינו לאב ובנו שישובו בעוד שעה קלה.

בינתיים ביקש משני משמשים שהאחד יקח כלי זכוכית ויסתתר בפינת החדר, ומהשני ביקש כי כאשר יבוא הבחור המשוגע יתפוס אותו בחזקה ויושיבהו על כסא, ובאותה שניה השמש השני ישבור את כלי הזכוכית. [גירסא אחרת: רבינו ציוה שיניחו על מושב הכסא זכוכית וכאשר יסמן באצבעו יושיבו את הבחור בכח על הכסא].

כאשר באו האב ובנו, עשו המשמשים כאשר ציוה עליהם רבינו, הבחור המשוגע נבהל מאד כי חשב שאכן הוא נשבר, אך רבינו הרגיע אותו ואמר לו: זהו זה, עכשיו שהזכוכית נשברה, חזרת להיות כאחד האדם, ואין לך לחשוש מכלום. הבחור הנ"ל היה מאושר מאד, וכאילו אבן גדולה נגולה מעל לבו, וחזר לאט לאט לשפיותו.

עוד סיפר אדמו"ר זצ"ל: פעם באו בבהלה לרבינו כי איש אחד השתגע, והוא עומד על גג בית אחד, ומאיים כי יקפוץ למטה ויהרוג את עצמו, כל מי שבא ונסה לדבר ולשכנע אותו לרדת לא הצליח, ואולי יבוא רבינו מהר ויצליח לשכנעו לרדת.

נזדרז רבינו ובא למקום המעשה. פנה אליו ואמר לו: האמנם חושב אתה כי זוהי חכמה רבה לקפוץ מלמעלה למטה? זאת יכול כל ילד לעשות, אך נראה אותך אם תוכל לקפוץ מלמטה ללמעלה. תיכף אמר המשוגע הנ"ל כי ודאי שהוא יכול גם לקפוץ מלמטה, וירד מהגג להיכן שעמדו כולם. מיד כשירד תפסוהו בני משפחתו ולקחוהו לבית רבינו, ושם לאט לאט טיפל בו רבינו עד שהשיבו לשפיותו.
​

[נצח שבנצח]​

 

[נדיב לב]

ר' חיים מולוז'ין השתדל פעם השתדלות מרובה להשכין בין שני יהודים פשוטים. אמרו לו, אין זה נאה למר להתערב בסכסוכים של המוניים אלו. אמר להם ר' חיים, חז"ל אמרו, צריך להפסיע שלוש פסיעות לאחוריו ואחר כך לתן שלום (יומא נג.), פעמים אדם צריך לסגת אחורנית כמה פסיעות, ובלבד להטיל שלום.

 

[יישר כח גדול]

רבי ישראל סלנטר נכנס לבית-המדרש להתפלל ולאמר קדיש על אביו. ביקש לירד לפני התיבה ומצא, שכבר קדמו אחר, שבא לאמר קדיש על בתו. ויתר לו רבי ישראל, והתחילו המתפללים מתלחשים זה אל זה:
רבי ישראל מזלזל באמירת קדיש!.
הגיעו הדברים לאוזני רבי ישראל, נענה ואמר:
חס ושלום! חשובה עלי אמירת קדיש, אלא לזכותו של אבא אני מבקש לגמול בקדישו שלו גמילות-חסד של אמת...

 

[יישר כח גדול]

רבי ישראל שיבח את תלמידו רבי שמחה-זיסל מגרובין, שהוא עוסק הרבה בדברי מוסר. אמרו לו:
אילו לא ביזבז רבי שמחה-זיסל כל זמנו לדברי-מוסר, היה נעשה גדול בתורה.
החזיר להם רבי ישראל:
שנינו מי שיש לפניו גלוסקאות, אחת קטנה ושלימה ואחת גדולה ובצועה, מברך על הקטנה השלימה, ולא על הגדולה הבצועה.
מכאן, שהשלם חשוב מן הגדול...

 

[יישר כח גדול]

ההוא שבא לרבי יצחק-אלחנן ספקטור, רבה של קובנה, ליטול עצה הימנו: אם יניח מקומו כאן וייצא לאמריקה, או לאו?
אמר לו רבי יצחק אלחנן:
עד שאחזיר לך תשובה, הגידה נא לי תחילה, למה אתה אומר לצאת לאמריקה- אם משום שכאן כלתה פרנסתך לגמרי, או משום שכאן קשים מזונותיך?
השיב האיש:
רבי קשים ומרים מזונות.
החזיר לו רבי יצחק אלחנן:
אם-כן, שב ואל תצא. ומנהג ישראל יוכיח. בסוכות מנענעים ב"אנא ה', הושיעה-נא", ואין מנענעים ב"אנה ה' הצליחה נא". מה טעם? אדם, שכבר הגיע למדרגה של "הושיעה-נא", על-כורחו הוא עושה כל מיני "נענועים" ומבקש את הישועה בכל ארבע רוחות השמים. תבוא ממקום שתבוא, ובלבד שתבוא. אדם, שלא הגיע אלא עד המדריגה של "הצליחה נא", אל ינוע ומקומו אל ינח...

 

[יישר כח גדול]

רבי עזריאל הילדסהיימר, רבם של החרדים בברלין, היה אומר:
על שלושה דברים אני מתקנא בקלי-עולם: אין הם נושאים שם-שמים לשווא, אין הם באים לידי ספק-ברכה, ובמקומות מטונפים אין הם באים לידי הירהור בדברי-תורה...

 

[יישר כח גדול]

המגיד המפורסם רבי חיים צדק מרומשישקי בא לעיר, דרש ברבים ודיבר דברים קשים כלפי מלווים נשכים. למחר אמרו לו לרבי חיים:
"הגביר" שלנו אין כמותו מלווה נשך, והוא חושד בך, שאליו נתכוונת.
החזיר רבי חיים:
אני איני אלא כבען. כבען עושה כובעים לא לפי הזמנה תחילה, אלא הוא עושה אותם כרצונו ומוציאם לשוק. ובדיעבד, מי שנוטל כובע ומוצא אותו לפי מידתו, הרי לו הוא עשוי מלכתחילה...

 

[יישר כח גדול]

רבי לוי-יצחק הברדיצ'בי היה אומר:
אילו כוחי יפה, הייתי מבטל כל הצומות, חוץ מתשעה-באב ויום-כיפור: תשעה-באב מי יכול לאכול, ויום-כיפור מי רוצה לאכול?...

 

[יישר כח גדול]

רבי לוי-יצחק היה אומר:
הבריות קובלים שאין להם במה לחיות, ואני תמה, אם יש להם במה למוּת...