| הכנה לדור הראשונים
בשנת ד"א תשכ"ג [וי"א תשנ"ה] ההשגחה מתחילה להכין את פזורת הראשונים במחוזות ההוראה החדשים, בספרד ועוד. הפרסיים החלו להכביד את עולם עליהם, ונטלו את ממונם, ומשכך נאלצו לצאת משלחות לאסיפות כספים במחוזות היהדות האחרות. בשנה זו יצאו ארבעה מגדולי הדור בספינה למטרת החזקת יהודי בבל, רב שמריה בר אלחנן, רבינו חושיאל, ועוד גדול אשר לא נודע שמו, ובראשם ר' משה בר חנוך. בעיצומה של הפלגה נפלה הספינה בידי פיראטים אכזריים, אשר ללא מלחמה לקחו לעצמם את כל אשר בספינה – כולל הרכוש היקר – בני האדם. הללו מיד כפתו את כולם ולקחום לשווקי העבדים הפזורים ברחבי האוקיינוס. השודדים ידעו ש"סחורה" זו, בעלת ערך רב היא, "יודאיקה" ה"י, ורצו למקסם את התשׂואה, ולכך הפרידו בניהם בכדי שלכל קהילה יהודית יהיה קל כלכלית לעמוד בדרישות השבאים. ואכן את ר' משה בר חנוך ובנו לקחו סוחרי האדם לספרד, - גם אשתו הייתה עימו, אך הקדושה קפצה לים בכדי לשמור על קדושתה. את רב שמריה בר אלחנן לקחו לנמל אלכסנדריה - שם יהודי המקום פדוהו בדמים מרובים. את ר' חושיאל בר אלחנן לקחו לצפון אפריקה, ובנמל קירוואן שבתוניסיא פדוהו היהודים. עם השבוי הרביעי אבד הקשר, ויש הטוענים כי הוא ר' נתן הבבלי בן יצחק. וכעת נראה מה הייתה ההשלכה רחבת ההיקף שנולדה מהפלגה זו.רב משה ובנו כאמור הגיעו לספרד, שם לא היה צריך יום לימודים ארוך בכדי להבין איזה נכס הם קנו לעצמם, עד כדי כך, שרב נתן – הדיין הגדול שם, הכריז כי מפנה הוא את מקומו וממתין כי ישב ר' משה על כיסאו. ר' משה לא נח לרגע, בסיועו של בנו החל לדאוג להפצת תורה גדולה מאד, ויחדיו הפכו ממש את ספרד למקום תורה גדול מאד, עד שאפילו לא נזקקו לשליחת אגרות לבבל - ארי עלה מבבל![1].
רב שמריה הגיע לאלכסנדריה, ומיד כאשר התיישב שם החל בהפצת התורה, פתח ישיבה בה גידל דור של חכמים, אשר גידלו הלאה דורות רבים של חכמים, בראשות בנו ר' אלחנן.
רבינו חושיאל הגיע לקירוואן. בראשות רבנות קירוואן עמד רב יעקב בר ניסים, שכיבדו מאוד, ודאג שבנו – רב ניסים "גאון" [גם זה כינוי בעלמא] יהיה לתלמידו של רב חושיאל. עוד מתלמידיו היה בנו הנודע בפירושו המתומצת על הש"ס - רבינו חננאל [נולד בשנת תש"מ]. רבנו עסק בהפצת תורה תחת מנהיגותו של רב יעקב, וחיבר בין קירוואן לשאר הקהילות, וכאשר נפטר מרא דאתרא ישב הוא על כס הרבנות. לאחר פטירתו, הנהיגו את קהל קירוואן רבינו חננאל וחברו רב ניסים גאון [אותם כינו כבר ראשונים].
[1] וז"ל הראב"ד בספה"ק "ובא השליש לקרטובא ומכר שם ר' משה ור' חנוך בנו, ופדאוהו אנשי קורטובא, וכמדומין היו שהוא עם הארץ. והייתה בקורטובה בית הכנסת ששמה כנסת המדרש, והיה שם דיין ששמו ר' נתן, וחסיד גדול היה, אבל לא היו אנשי ספרד בקיאין בדברי רבותינו ז"ל, ואעפ"כ באותו מעט שהיו יודעין היו עושין מדרש ומפרשים ועולים ויורדים. ופירש ר"נ הדיין "על כל הזאה טבילה" - והיא במסכת יומא - ולא ידע לפרשה. ור' משה יושב לפאה אחת כמו שמש, וקם אל ר' נתן ואמר לו רבי פשו להו טבילות. וכששמע הוא והתלמידים את דבריו, תמהו זה אל זה ושאל ממנו לפרש להם ההלכה, ופירש להם ההלכה כהוגן, וכל אחד ואחד שאל ממנו שאלות בכל הספיקות שהיו להם, והשיב תשובות ברוחב חכמתו. והיו בעלי דינין מחוץ למדרש שלא היה להם רשות ליכנס עד השלמת התלמידים פסיקתם. ובאותו היום יצא ר' נתן והלכו אחריו בעלי דינין ואמר להם אני איני דיין, וזה הלובש השק והאורח הוא רבי, ואני תלמידו אהיה מהיום, ואתם מנוהו על קהל קורטובא דיין. וכן עשו ועשו לו כל הקהל פסיקא גדולה וכבדוהו במלבושים יקרים ובמרכב. ו[כעת]רצה השליש [תאב הבצע]לחזור בו במכירתו, ולא הניחו המלך, כי שמח המלך על הדבר שמחה גדולה כששמע שאין היהודים שבמלכותו צריכים לאנשי בבל. והקול נשמע בכל ארץ ספרד וארץ המערב. ובאו תלמידים לקרות וכל השאלות שהיו שואלים מן הישיבות שאלו ממנו. ודבר זה היה בימי רב שרירא גאון, קרוב לשנת ד' אלפים תשנ"ה, הן פחות מעט הן יתר מעט".
