לא היה שייך בכלל לציונות הדתית, לא היה פשרן בכלל לא בהלכה ולא בהשקפה,
הוא היה כמו הרבה מאנשי ירושלים באותה תקופה שהעריכו את הראי"ה וכן, חשבו שיש כאן אתחלתא ותו לא,
בכללותו לא היה שייך לחלק ההשקפתי הכבד, אבל היה משוייך לגמרי לגמרי לציבור החרדי.
שלח את בנו יחידו הגרש"ב לישיבת חברון, אח"כ בנו נהיה קנאי כנודע.
סיפר לי נינו שבזקנותו שהיה בביתו רצה לעיין בהלכות מדינה, ולא הסכים לו, הספר בכללותו הוא תקוה שהמדינה תלך על פי ההלכה, ואולי האמין שזה יכול לקרוא, או שחשב שעכ"פ צריך לדבריוהעמיד את הצורה ההלכתית, במציאות החדשה,
אגב זה ספר גאוני שנכתב בצעירותו, על נושאים חדשים ומראה את כוחו בהיקף מבהיל.