לצערי אני נאלץ להסכים עם הרב
@רבי אך איני בטוח שלכך התכוונו המשוררים כאן..
אכן חשבתי שנכון שישנה ירידה מסוימת, אך היא אינה כזו רווחת ואינה כזו משמעותית כמו שמתואר כאן,
אבל אז נתקלתי במקרה שפשוט סתם את טענותי, עמדתי נבוך ולא ידעתי כיצד להגיב...
ישבתי ודנתי עם חבר בענייני השעה, ותוך כדי דברי הזכרתי את הנהגת הדור האחרון, אחד מהעומדים שם שאל אותי מדוע לא הזכרתי שם של אחד ממנהיגי הדור, עניתי לו שפשוט שכחתי אותו.
לתדהמתי, בתגובה קיבלתי צרור מילים נזעמות על כך שזהו צמצום ובושה לומר ששכחת רב רק כי הוא לא היה בדיוק בדרך שלך, אבל זה היה עדיין בגבול הטעם הטוב, ולגטימי שיפריע לאדם ששכתי להזכיר את רבו.
ברגע שהתחלתי לענות לו כי לא התחצפתי ח"ו כנגד אותו מנהיג, ואיני רואה כל פסול ב'לא להזכיר' רב שאיני רואה בו כרבי ומורי, יצא מפיו המשפט הבא - כמעט במדויק:
"תראה איך אתה מאבד עשתונות, מעט ביקורת מוציאה אותך מהעולם, הצמצום שבך לא יכול להכיל אותה, וכשאתה מקיא אותה אתה משפריץ אותה עם כל הרעל."
למשמע המילים הללו, נדהמתי, נדבקה לשוני אל חיכי, נסתתמו טענותי, ובהיתי בו ללא יכולת תגובה.
ואני שואל את חברי דכאן - האם אלו המילים העומדים בפי כל אברך בתן תורה בדורינו?? האם מילים אלו מתאימות לבן תורה או לנער שוליים??
לאור כל זאת, נאלץ אני להסכים, עם הקביעה של פותח האשכול הרב
@נראה לפשוט והרב
@רבי כי הדור ירד עשרת מונים ממה שהכרתי אני.
רדידות היא מילה קטנה לעומת המציאות.
ואדרבה, יואילו נא החברים להעלות את רוחי ולהסביר לי כיצד יכול בן ישיבה, אברך השוקד על תלמודו להוציא מילים אלו מהפה.