הלכות ק"ש תפילה היסח הדעת בברכת כהנים (1 צופה)

[הכהן הגדול]

הנה בשו"ע סי' קכח סעי' ל' - לג' איתא דכהן שיש בו מומין לא ישא כפיו מחשש שמא העם יסתכלו עליו ויסיחו דעתם מן הברכה, והנה כמה סעיפים לפני זה כתב השו"ע שבית הכנסת שכולו כהנים יעלו כולם ויכוונו על העם שבשדות, והרי העם שבשדות אינו מכוון כלל לצאת ורק הכהנים מכוונים עליהם א"כ נגיד גם בכהן בעל ממום שיעלה עם מום ומי שיסיח דעתו מהברכה יצא בתורת העם שבשדות, ולולי דמסתפינא הייתי אומר שכיון שהישראל הוא חלק הכרחי בברכה שבלי המתברך לא היה אפשר לברך לכן צריך שלא יהיה לו היסח הדעת, אבל אין נראה כך משום שגם אדם היוצא מחברו בקידוש וכדו' אם לרגע הסיח דעתו מהקידוש ע"י שהמברך היה עם מום וכדו' לא אמרי' שאסור להוציא יד"ח מה התייחדה ברכת כהנים בזה שיש בעי' של היסח הדעת של הישראל???

 

[הכהן הגדול]

ואולי הכוונה שעצם גרימת הסחת דעת לישראל המתברכים יוצרת זלזול בברכת כהנים ולכן עדיף שלא יעלה הכהן בעל מום ועדיין צ"ע.

 

[עוזי ומגני]

הנה בשו"ע סי' קכח סעי' ל' - לג' איתא דכהן שיש בו מומין לא ישא כפיו מחשש שמא העם יסתכלו עליו ויסיחו דעתם מן הברכה, והנה כמה סעיפים לפני זה כתב השו"ע שבית הכנסת שכולו כהנים יעלו כולם ויכוונו על העם שבשדות, והרי העם שבשדות אינו מכוון כלל לצאת ורק הכהנים מכוונים עליהם א"כ נגיד גם בכהן בעל ממום שיעלה עם מום ומי שיסיח דעתו מהברכה יצא בתורת העם שבשדות, ולולי דמסתפינא הייתי אומר שכיון שהישראל הוא חלק הכרחי בברכה שבלי המתברך לא היה אפשר לברך לכן צריך שלא יהיה לו היסח הדעת, אבל אין נראה כך משום שגם אדם היוצא מחברו בקידוש וכדו' אם לרגע הסיח דעתו מהקידוש ע"י שהמברך היה עם מום וכדו' לא אמרי' שאסור להוציא יד"ח מה התייחדה ברכת כהנים בזה שיש בעי' של היסח הדעת של הישראל???

לחץ כדי לכווץ...

אולי להיראים שיש מצווה להתברך,
א"כ אינו דומה לקידוש שיוצא יד"ח, שאדרבא משום ששם מוטל עליו לצאת מהמקדש, כל שיש כאן שומע חשיב עונה, אף כשהסיח דעתו,
אולם בברכת כהנים א"צ לצאת יד"ח בשומע כעונה, אלא להתברך, והצורה של להתברך הוא להתרכז בברכה, להיות מקבל הברכה,
ואי יגרום להסיח דעת לא יתברכו,
ואין להקשות מהעם שבשדות שהוא דין מיוחד,
אולם וודאי מי שנוכח בעי להתרכז בברכה כדי שיחשב מתברך.

 

[הכהן הגדול]

אולי להיראים שיש מצווה להתברך,
א"כ אינו דומה לקידוש שיוצא יד"ח, שאדרבא משום ששם מוטל עליו לצאת מהמקדש, כל שיש כאן שומע חשיב עונה, אף כשהסיח דעתו,
אולם בברכת כהנים א"צ לצאת יד"ח בשומע כעונה, אלא להתברך, והצורה של להתברך הוא להתרכז בברכה, להיות מקבל הברכה,
ואי יגרום להסיח דעת לא יתברכו,
ואין להקשות מהעם שבשדות שהוא דין מיוחד,
אולם וודאי מי שנוכח בעי להתרכז בברכה כדי שיחשב מתברך.

לחץ כדי לכווץ...

נפלא ביותר בדיוק היום בצהרים ראיתי שכך נראה מדברי הדבר אברהם ח"א סי' לא' והעתיק את לשונו:
שו"ת דבר אברהם חלק א סימן לא
ובעיקר הדבר נ"ל ראיה ברורה דיש מצוה על ישראל להתברך מירושלמי מגילה (פ"ד הלכה ח') מובא בתוס' חגיגה (דף ט"ז ע"א ד"ה בכהנים) דאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם משום היסח הדעת, ואם נימא דאין שום מצוה על ישראל להתברך מאי איכפת לן בהיסח הדעת דידהו, אע"כ דעל ישראל נמי איכא מצוה להתברך ר"ל לכוון לקבל את הברכה בשעה שהכהנים מברכים כמש"כ ולהכי חיישינן להיסח דעתם ואף על גב דרש"י במגילה (דף כ"ד) במתני' דכהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו כתב משום שמסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות ולא הביא טעמא דירושלמי וכבר עמדו ע"ז התוס' בחגיגה שם, מ"מ נראה פשוט דס"ל נמי טעמא דהיסח הדעת דהאיך יחלוק אירושלמי ועיי' בטו"א שם שיישב דברי רש"י ז"ל דמוקים מתני' במקדש דאיכא טעמא דעיניו כהות ונ"מ אפילו בציבור שכולם זריזים ות"ח דלא מסחו דעתייהו כדאמר ר' חגי התם בירושלמי מ"מ אסור מטעמא דעיניו כהות ולפי הבנת ההפלאה דמצוה דישראל דמיא ממש למצוה דכהנים וא"כ כשם שכהן אינו מצוה לברך אלא פ"א ביום כמבואר בר"ה (דף כ"ח ע"ב) ה"נ אין הישראל מצווה להתברך אלא פ"א ביום, י"ל עוד דמשו"ה נקט רש"י האי טעמא דעיניו כהות דנ"מ עוד לציבור שכבר נתברכו באותו יום פ"א דמשום היסח הדעת ליכא כיון שאינם חייבים עוד ומאי איכפת לן בהיסח דעתיהו ולטעמא דעיניו כהות ה"נ חיישינן אבל לפי"מ שכתבנו דהמצוה שעל ישראל היא רק לקבל את הברכה בשעה שמברכין אותם אפשר וקרוב יותר לומר דלא שייך לפלוגי בזה בין נתברכו כבר ובין לא נתברכו עוד אלא דכל זמן שמברכין אותם חייבין הם לכוון לקבל עליהם את הברכה הרי גם בפעם הראשונה לא היה עליהם חיוב להתברך ואין טעם לחלק בין נתברכו כבר פ"א ללא נתברכו עוד: