מבאר המלבי"ם
לדעת חז"ל ר"ל שיסלק את המטה שכבר פרשתי למעלה שע"י שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן אמר ואת המטה הזה תקח בידך, ועי"ז היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקי"ס כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שנתלבשה זרוע ה' בזרועו של משה וא"צ מטה, רק נטה את ידך על הים ובקעהו.
ובזכרוני, שמעתי פעם שכן פירש הגר"א במעשה שהיה, ואיני זוכר פרטיו המדוייקים כעת.
למעשה זהו ב
מדרש שמות רבה כא ט אמרו לפי שהיו אומרים המצרים לולא המטה לא היה יכול לעשות את כל הניסים על כן אמר הקדוש ברוך הוא סלק את מטך ונטה את ידך כי הרם לשון סילוק הוא
מושב זקנים שמות פרק יד פסוק טז ולכן אמר הרם את מטך ונטה את ידך כדי שיראו כל ישראל וידעו שלא ע"י מטה אתה עושה את האותות.
רבינו בחיי שם ואתה הרם את מטך ונטה את ידך. אין להבין הכתוב הזה שירים משה את מטהו על הים, שהרי לא נאמר אלא: "ויט משה את ידו", אבל טעם "הרם את מטך", לסלקו מידו לפי שהיו מהעם מחוסרי אמונה שבישראל אומרים שאין כח ביד משה לקרוע את הים אלא בכח המטה שבידו, לכך אמר: "הרם את מטך" סלקהו מידך. וכן תמצא במדרש: (שמו"ר כא, ט) אמרו: אין כח ביד משה לעשות דבר, אלא במטה בו הכה את היאור בו הביא כל המכות, וכיון שבאו לים מצריים וישראל עומדים, אמר לו הקדוש ברוך הוא: "הרם את מטך", שלא יאמרו אלולא המטה לא היה יכול לקרוע את הים. ועל כן הוצרך לומר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ומה ת"ל: "ויאמינו" והלא כבר נאמר: (לעיל ד, לא) "ויאמן העם", אלא לפי שחזרו ולא האמינו הוצרך לומר שעכשיו בקריעת ים סוף האמינו.
אלשיך פרשת בשלח בפסוק כג ד"ה ויהי באשמורת הבקר כו' אמנם, לבא אל הענין, נקדים מה שאמרו ז"ל בשמות רבה (כא ח) שאומרים בפסוק הרם את מטך ונטה את ידך. שאמר לו הקדוש ברוך הוא הנה לא תהיה תפארתך שעל ידי המטה תקרע את הים. כי אם בידך החומרית תטה אותה על הים ובקעהו. וזהו הרם את מטך, הרם והפרש אותו, ונטה את ידך. והן זאת שורש אשר יסוב בו כל ענין המאמר. כי על פי הקדמה זו מצא תשובה אל אשר קשה לו בכתובים:
כלי יקר שמות פרק יד פסוק טז - כ ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים. במדרש (שמות רבה כא ט) אמרו לפי שהיו אומרים המצרים לולא המטה לא היה יכול לעשות את כל הניסים על כן אמר הקדוש ברוך הוא סלק את מטך ונטה את ידך כי הרם לשון סילוק הוא. והנני נותן טעם בדבר למה דוקא בקריעת ים סוף צוה הקדוש ברוך הוא להסיר המטה, וזה לפי שרצה הקדוש ברוך הוא שיעשה משה למטה דוגמא אל כל דבר הנעשה למעלה, והנה כל המכות היו באצבע אלהים על כן נעשו גם למטה על ידי מטה משה כי המטה דומה לאצבע, אבל על הים לקו בכל היד שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', על כן אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה גם למטה דוגמא לזה ויסלק את המטה הדומה לאצבע ונטה את ידך כל היד דוגמת יד החזקה העליונה יתברך, לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ואגב זה ראו כי שלא בכח המטה עשה משה כל המעשה הגדול והנורא הזה, שהרי הוצרך לנטות ידו דוגמת היד החזקה שלמעלה על כן ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי חזרו מדבריהם שאמרו לשעבר שבכח המטה פעל כל זאת:
ומכאן תבין באמת, מה היה חטאו של משה במי מריבה כי שם נאמר ממש היפך ממה שנאמר כאן, כי כאן נאמר הרם את מטך דהיינו סלק את מטך ונטה את ידך ועל ידי זה באו לידי אמונה, ושם נאמר (במדבר כ יא) וירם את ידו ויך במטהו שסילק את ידו כי לא עשה הפעולה בידו כי אם במטהו ועל כן החזיר דברים הראשונים, שאמרו שבכח המטה פעל הכל, למקומם. ובזה גרם מיעוט האמונה כמו שנאמר (שם פסוק יב) יען לא האמנתם בי, ויתבאר דבר זה בעזר ה' באר היטב במקומו פרשת חוקת (שם פסוק ח):
מהרז"ו על פרקי דר' אליעזר פרק מב
ונטה משה את ידו וכו' ולא קבל וכו' וארון יוסף והמטה וכו'. מדברי הספר משמע שמה שאמר ונטה משה את ידו, ואחר כך אמר והמטה, שאין מטה בכלל ידו, וכן כתוב בתורה [שם] ויט משה את ידו, משמע בלא המטה, והצווי היה הרם את מטך ונטה את ידך. וזה ראיה לדברי המדרש שמות רבה פרשה כ"א [ט], אמר רבי סימון משל לבעל הזמורה וכו', וכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה השלך, שמה שכתוב [שם טז] הרם את מטך פירוש השלך את מטך, שלא יאמרו אלולי המטה לא היה יכול לקרוע הים עיין שם
ואגב: דבר יפה ראיתי ב הערות הגרי"ש אלישיב סוטה דף לז עמוד א
והיו שרי יהודה רוגמים אותם. ובתוס' הביא מהמכילתא מלה"ד למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, אמר לקטן העמידני וכו'. ולכאורה במה דומה המשל לנמשל, וכי איזה ויכוח היה כאן בין בנ"י והיה נראה דהנה בהמשך הגמ' מבואר ועליו מפורש בקבלה הושיעני וגו', אל תשטפני שבולת מים וגו', באותה שעה היה משה מאריך בתפילה אמר לו הקדוש ברוך הוא ידידי טובעים בים, ואתה מאריך בתפלה לפני אמר לפניו, רבש"ע ומה בידי לעשות אמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם מטך. מבואר דקודם הציווי של ויסעו כבר קפץ נחשון לים.
ונראה דבזה נתוכחו ביניהם, דלאחר שטענו המבלי אין קברים וכו', קאמר להם משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעש לכם היום. דכיון דכך אמר להם משה אלו אמרו א"כ נקפוץ לים, דבזה ורק עי"ז שייך במצב זה ישועת ה' ואף על פי דעדיין לא נצטוו בדבר זה גופא ליכנס לים, ואלו אומרים דכ"ז שלא נצטוו בזה הרי אסור הוא דהוה כמאבד עצמו לדעת. וא"כ היה הויכוח ביניהם בפי' ציווי ה', ושפיר דמיא למשל.
ונראה דאפילו נימא דלהאי לישנא לא קפצו בים קודם שנצטוו מ"מ אפשר דחלקו ביניהם בפי' הציווי דבר אל בנ"י ויסעו, ואתה הרם את מטך, ונטה את ידך על הים, ובקעהו. ויבואו בנ"י בתוך הים ביבשה. דאלו אומרים שצריך ליכנס אפילו קודם שיבקע, ואלו אומרים בפי' הציווי הוא דאחר שיבקע יכנסו. ושפיר נחלקו בפי' הציווי.
