אלא שיש גם נפק"מ רבתא בזה גם למאמין , שצריך לדעת שגם בשבילו אין העולם מקום לבנות עליו, וגם ברוחניות מי שמחפש הישגים עלול לבוא לשברון לב ("רעות רוח") ואין העולם מסור בידיו כלל אלא לגבוה מעל גבוה שומר, ואין לו בעולמו אלא מצוות עבודתו בלי התייחסות כלל לתוצאה, וכך יוכל "לאכול ולשתןת ולשמוח ולראות טוב בעמלו", בעמלו דייקא, ולא בהישגיו.
הרב בן פטורא, אולי תואיל להרחיב יותר מה מפריע לך.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
אלא שיש גם נפק"מ רבתא בזה גם למאמין , שצריך לדעת שגם בשבילו אין העולם מקום לבנות עליו, וגם ברוחניות מי שמחפש הישגים עלול לבוא לשברון לב ("רעות רוח") ואין העולם מסור בידיו כלל אלא לגבוה מעל גבוה שומר, ואין לו בעולמו אלא מצוות עבודתו בלי התייחסות כלל לתוצאה, וכך יוכל "לאכול ולשתןת ולשמוח ולראות טוב בעמלו", בעמלו דייקא, ולא בהישגיו.
הרב בן פטורא, אולי תואיל להרחיב יותר מה מפריע לך.
משום שאיני מוכן לקבל את ההנחה שכבודו מדבר עליה וחלילה לומר שאין לבקש הישגים ברוחניות וגם בגשמיות וכנודע מעשה דר"ע וטרונסרופוס אשר שאלו אי מעשה אדם ייטב או מעשה הקב"ה ואמר לו כי מעשה אדם ייטב ובעיני הוא תפיסת בסיסית(כאשר למדונו רבותינו מהר"ל הגר"א ורמח"ל ) במושג צלם אלוקים שנברא האדם כדי ליצור דברים ולא רק לפעול פעולות בחושך בלא לדעת משמעות הדברים
 
בן פטורא כתב: משום שאיני מוכן לקבל את ההנחה שכבודו מדבר עליה וחלילה לומר שאין לבקש הישגים ברוחניות וגם בגשמיות וכנודע מעשה דר"ע וטרונסרופוס אשר שאלו אי מעשה אדם ייטב או מעשה הקב"ה ואמר לו כי מעשה אדם ייטב ובעיני הוא תפיסת בסיסית(כאשר למדונו רבותינו מהר"ל הגר"א ורמח"ל ) במושג צלם אלוקים שנברא האדם כדי ליצור דברים ולא רק לפעול פעולות בחושך בלא לדעת משמעות הדברים

ודאי צריך לבקש הישגים, והרי זוהי כל צורת העבודה, וכמה שיותר מחובר להם ולמשמעותם כך תיטב עבודתו.
אבל זה שעמל על קטע גמרא כמה שעות, ואז רואה חבירו המוכשר שבזמן זה הספיק חמש דף בהבנה הרבה יותר עמוקה הכיצד לא יבוא לשבר רוח?
או מי שעמל ברוב התבוננות וריכוז לבוא למשהוא הרגשה בתפילה, ורואה לחבירו בעל הלב שדמעותיו נשפכים מאליהם? וכיוצא בזה דברי עמל ורעות רוח המצויים גם בעולם העבודה.

וכאן יש שתי נקודות:
א, לזכור שבסופו של דבר לא נמסרו ההשגים בידינו, ואין שייך אלינו אלא ההשתדלות בהם בלבד, והתוצאה היא ביד ה' אשר לא מחשבותיכם מחשבותיו, וכפי שהאריך הגרא"מ במאמרו.
ב, והוא עומק הענין, לדעת שהתכלית בעבודה, דהיינו הסיבה שציוונו ה' בה, אינה בשביל התוצאה וההישג, אלא בשביל העובד עצמו, כמ"ש חכמים וכי אכפת לו לקב"ה אם שוחט מן הצוואר וכו לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות, וכדהאריך בזה הרמבן בפרשת כי תצא. ורחמנא ליבא בעי ותכלית העבודה היא לתקן האדם העובד ( אלא שמשום תכלית זו מסר לנו פעולות גדולות המשפיעות בעולם באמת אך אין זה עיקר הסיבה ).
 
דאי צריך לבקש הישגים, והרי זוהי כל צורת העבודה, וכמה שיותר מחובר להם ולמשמעותם כך תיטב עבודתו.
אבל זה שעמל על קטע גמרא כמה שעות, ואז רואה חבירו המוכשר שבזמן זה הספיק חמש דף בהבנה הרבה יותר עמוקה הכיצד לא יבוא לשבר רוח?
או מי שעמל ברוב התבוננות וריכוז לבוא למשהוא הרגשה בתפילה, ורואה לחבירו בעל הלב שדמעותיו נשפכים מאליהם? וכיוצא בזה דברי עמל ורעות רוח המצויים גם בעולם העבודה.

וכאן יש שתי נקודות:
א, לזכור שבסופו של דבר לא נמסרו ההשגים בידינו, ואין שייך אלינו אלא ההשתדלות בהם בלבד, והתוצאה היא ביד ה' אשר לא מחשבותיכם מחשבותיו, וכפי שהאריך הגרא"מ במאמרו.
ב, והוא עומק הענין, לדעת שהתכלית בעבודה, דהיינו הסיבה שציוונו ה' בה, אינה בשביל התוצאה וההישג, אלא בשביל העובד עצמו, כמ"ש חכמים וכי אכפת לו לקב"ה אם שוחט מן הצוואר וכו לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות, וכדהאריך בזה הרמבן בפרשת כי תצא. ורחמנא ליבא בעי ותכלית העבודה היא לתקן האדם העובד ( אלא שמשום תכלית זו מסר לנו פעולות גדולות המשפיעות בעולם באמת אך אין זה עיקר הסיבה ).
אין כל קשר לדברי הרמב"ן ואדרבא הצירוף מגיע מתוך המעשים ולא מתוך ההשתדלות בהם
 
אלא שיש גם נפק"מ רבתא בזה גם למאמין , שצריך לדעת שגם בשבילו אין העולם מקום לבנות עליו, וגם ברוחניות מי שמחפש הישגים עלול לבוא לשברון לב ("רעות רוח") ואין העולם מסור בידיו כלל אלא לגבוה מעל גבוה שומר, ואין לו בעולמו אלא מצוות עבודתו בלי התייחסות כלל לתוצאה, וכך יוכל "לאכול ולשתןת ולשמוח ולראות טוב בעמלו", בעמלו דייקא, ולא בהישגיו.
הרב בן פטורא, אולי תואיל להרחיב יותר מה מפריע לך.
ראה ראיתיו בשוק
בין חנונים מיוזעים
וקרעי בגדים לבושו
ומהללו כאחד הריקים

ישב שם כחום היום
עלי ספסל רעוע
ורגליו משוכלות היו
וכל גופו שבור ופצוע

ודמות דיוקנו זכורה
הייתה לי
ראיתיה זה מכבר
בעוד עיני רוח בי
ראיתיה בארמונות מלכים
ובאוצרות חמדה
ראיתיה מבעד זגוגית עבה
מוקפת שומרים
ומסובבת חומה

וזיו פניו כגלגל חמה
וקרני הודו כניצוצי נוגה
וגובהו כברוש וכארז
ולבושו אדרת תפארה

וחרב פיפיות אימת כל צר
אחוזה בין אצבעותיו
וכובע נחושת ושריון
וסנדלים מסומרות לרגליו

ועתה סר כוחו
שחה קומתו לארץ
בל בעפרות תבל

רציתי להודיעו
להזכירו נשכחות
לפקוח עיניו
לבקוע בליבו בארות-

חכמה ודעת, בינה והשכל, אהבה ויראה
להחיות גווית, מודחת עזאזל, להשיבה המרעה
ולהפריח שממת
גולת אריאל
להודיעה
כי עוד בת בית היא

אך הוא, באשר לפניו, תקע ראשו
עגבניות מלוא העין, תפוחים ושזיפים,
בנכר, בגלות, שכח אב, ואין, יוליך חרפתו,

אך עודך רצוי עודך אהוב עודך דרוש בבית
לו שלח נוח יונתו שוב במי המבול לבקש עלה זית
מתנחם היה בך בשוב המים בסור האף בשכוח חימה
נושא היה ראשך על כפים מצא הוא ערבון ותקווה
הלא אף בך גברו המים אף כנגדך הוסתה שבולת

אנוש, אף בבואך, בית חומר,
בעוטך, כתונות עור, ועלה תאנה,
בהביטך קודש, מבעד מסך ומחיצה,

עוד חרב בידיך נתונה, וכתר מלכות, וקול נעימה
הנעם, צפצץ, הנף החרב, הראה פניך ברמה,
לא תבוש, ולא תכלם, צא מחביונך, בל תעלם,
פעל, באשר ישיג שכלך, באשר יעירך מצפונך,
וקשוב אל החכמים, צירי הא-ל, מביאי בשורתו לאדמה,
 
ראה ראיתיו בשוק
בין חנונים מיוזעים
וקרעי בגדים לבושו
ומהללו כאחד הריקים

ישב שם כחום היום
עלי ספסל רעוע
ורגליו משוכלות היו
וכל גופו שבור ופצוע

ודמות דיוקנו זכורה
הייתה לי
ראיתיה זה מכבר
בעוד עיני רוח בי
ראיתיה בארמונות מלכים
ובאוצרות חמדה
ראיתיה מבעד זגוגית עבה
מוקפת שומרים
ומסובבת חומה

וזיו פניו כגלגל חמה
וקרני הודו כניצוצי נוגה
וגובהו כברוש וכארז
ולבושו אדרת תפארה

וחרב פיפיות אימת כל צר
אחוזה בין אצבעותיו
וכובע נחושת ושריון
וסנדלים מסומרות לרגליו

ועתה סר כוחו
שחה קומתו לארץ
בל בעפרות תבל

רציתי להודיעו
להזכירו נשכחות
לפקוח עיניו
לבקוע בליבו בארות-

חכמה ודעת, בינה והשכל, אהבה ויראה
להחיות גווית, מודחת עזאזל, להשיבה המרעה
ולהפריח שממת
גולת אריאל
להודיעה
כי עוד בת בית היא

אך הוא, באשר לפניו, תקע ראשו
עגבניות מלוא העין, תפוחים ושזיפים,
בנכר, בגלות, שכח אב, ואין, יוליך חרפתו,

אך עודך רצוי עודך אהוב עודך דרוש בבית
לו שלח נוח יונתו שוב במי המבול לבקש עלה זית
מתנחם היה בך בשוב המים בסור האף בשכוח חימה
נושא היה ראשך על כפים מצא הוא ערבון ותקווה
הלא אף בך גברו המים אף כנגדך הוסתה שבולת

אנוש, אף בבואך, בית חומר,
בעוטך, כתונות עור, ועלה תאנה,
בהביטך קודש, מבעד מסך ומחיצה,

עוד חרב בידיך נתונה, וכתר מלכות, וקול נעימה
הנעם, צפצץ, הנף החרב, הראה פניך ברמה,
לא תבוש, ולא תכלם, צא מחביונך, בל תעלם,
פעל, באשר ישיג שכלך, באשר יעירך מצפונך,
וקשוב אל החכמים, צירי הא-ל, מביאי בשורתו לאדמה,
שיר מושקע כמו תמיד מלא הוד ורוממות
אבל לא הבנתי מה ענינו למצוטט
 
אין כל קשר לדברי הרמב"ן ואדרבא הצירוף מגיע מתוך המעשים ולא מתוך ההשתדלות בהם
עיקר ההשפעה על הלב תלויה כמובן בהתעסקות והשתדלות האדם, ובאופן פעולתו וכיצד הוא תופס המעשה, וע"ז נאמר אחר המעשים ימשכו הלבבות. ווא"כ זהו עיקר הצירוף. (הרוצה להרחיב בנושא יפנה לשיחות המשגיח הרב לויכטר שליטא, אשר אעיז ואומר שענין זה הוא עיקר משנתו, שמעו ותחי נפשכם ודעת לנפשכם ינעם)
 
שיר מושקע כמו תמיד מלא הוד ורוממות
אבל לא הבנתי מה ענינו למצוטט
א הוא אינו כל כך מושקע
ב ולגופו של ענין ענינו הוא על מיעוט כוח הבחירה אשר מהיות האדם אחראי על מעשה ידיו וצווה לפעול בעולם הותירו לו פינה קטנה להתגדר בה והיא השתדלות
 
עיקר ההשפעה על הלב תלויה כמובן בהתעסקות והשתדלות האדם, ובאופן פעולתו וכיצד הוא תופס המעשה, וע"ז נאמר אחר המעשים ימשכו הלבבות. ווא"כ זהו עיקר הצירוף. (הרוצה להרחיב בנושא יפנה לשיחות המשגיח הרב לויכטר שליטא, אשר אעיז ואומר שענין זה הוא עיקר משנתו, שמעו ותחי נפשכם ודעת לנפשכם ינעם)
מה העניין לדברי( ומשנת הרב לויכטר טעונה אצלי עיון ואכמ"ל ) הלא טענתי הייתה כי האדם צווה לפעול וליצור ולא להשתדל ולפום צערא אגרא ומה קשור לעניין אחרי המעשים ימשכו הלבבות תמהני עליך אחי שאתה מערב עירובין שלא ממין העניין בחולו של מועד ?!
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓