אלא שיש גם נפק"מ רבתא בזה גם למאמין , שצריך לדעת שגם בשבילו אין העולם מקום לבנות עליו, וגם ברוחניות מי שמחפש הישגים עלול לבוא לשברון לב ("רעות רוח") ואין העולם מסור בידיו כלל אלא לגבוה מעל גבוה שומר, ואין לו בעולמו אלא מצוות עבודתו בלי התייחסות כלל לתוצאה, וכך יוכל "לאכול ולשתןת ולשמוח ולראות טוב בעמלו", בעמלו דייקא, ולא בהישגיו.
הרב בן פטורא, אולי תואיל להרחיב יותר מה מפריע לך.
ראה ראיתיו בשוק
בין חנונים מיוזעים
וקרעי בגדים לבושו
ומהללו כאחד הריקים
ישב שם כחום היום
עלי ספסל רעוע
ורגליו משוכלות היו
וכל גופו שבור ופצוע
ודמות דיוקנו זכורה
הייתה לי
ראיתיה זה מכבר
בעוד עיני רוח בי
ראיתיה בארמונות מלכים
ובאוצרות חמדה
ראיתיה מבעד זגוגית עבה
מוקפת שומרים
ומסובבת חומה
וזיו פניו כגלגל חמה
וקרני הודו כניצוצי נוגה
וגובהו כברוש וכארז
ולבושו אדרת תפארה
וחרב פיפיות אימת כל צר
אחוזה בין אצבעותיו
וכובע נחושת ושריון
וסנדלים מסומרות לרגליו
ועתה סר כוחו
שחה קומתו לארץ
בל בעפרות תבל
רציתי להודיעו
להזכירו נשכחות
לפקוח עיניו
לבקוע בליבו בארות-
חכמה ודעת, בינה והשכל, אהבה ויראה
להחיות גווית, מודחת עזאזל, להשיבה המרעה
ולהפריח שממת
גולת אריאל
להודיעה
כי עוד בת בית היא
אך הוא, באשר לפניו, תקע ראשו
עגבניות מלוא העין, תפוחים ושזיפים,
בנכר, בגלות, שכח אב, ואין, יוליך חרפתו,
אך עודך רצוי עודך אהוב עודך דרוש בבית
לו שלח נוח יונתו שוב במי המבול לבקש עלה זית
מתנחם היה בך בשוב המים בסור האף בשכוח חימה
נושא היה ראשך על כפים מצא הוא ערבון ותקווה
הלא אף בך גברו המים אף כנגדך הוסתה שבולת
אנוש, אף בבואך, בית חומר,
בעוטך, כתונות עור, ועלה תאנה,
בהביטך קודש, מבעד מסך ומחיצה,
עוד חרב בידיך נתונה, וכתר מלכות, וקול נעימה
הנעם, צפצץ, הנף החרב, הראה פניך ברמה,
לא תבוש, ולא תכלם, צא מחביונך, בל תעלם,
פעל, באשר ישיג שכלך, באשר יעירך מצפונך,
וקשוב אל החכמים, צירי הא-ל, מביאי בשורתו לאדמה,
