מהג'י פי טי.
ספר קהלת הוא מן החיבורים המרתקים והעמוקים ביותר במקרא, ודווקא משום כך הוא עורר תמהון ודיונים רחבים לאורך כל הדורות – הן בחז"ל והן בפרשנות המאוחרת. כדי להבין מה באמת קורה בספר קהלת, כיצד הוא נכלל בכתבי הקודש ומהי מסקנתו, נראה לי שנכון לפרק את הדברים לשלושת היבטים אלו:
מסקנת הספר מתומצתת בפסוקי החותם המפורסמים שלו:
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם." (קהלת יב, יג)
אני חושב שניתן לנסח את המסקנה הזו בשלושה יסודות מרכזיים:
ספר קהלת הוא מן החיבורים המרתקים והעמוקים ביותר במקרא, ודווקא משום כך הוא עורר תמהון ודיונים רחבים לאורך כל הדורות – הן בחז"ל והן בפרשנות המאוחרת. כדי להבין מה באמת קורה בספר קהלת, כיצד הוא נכלל בכתבי הקודש ומהי מסקנתו, נראה לי שנכון לפרק את הדברים לשלושת היבטים אלו:
מה הביאור למה שקורה בספר קהלת? ("הקהלת החכמות")
- "קיהל חכמות הרבה": שלמה המלך אינו מופיע כאן בשמו הרשמי כמורה הוראה נורמטיבי (כפי שהוא מופיע בספר משלי), אלא נוקט בכינוי "קהלת" מפני שהוא מקהיל, מאסף ובודק את כל סוגי החכמות, הפתגמים והאידיאולוגיות שהיו רווחות בעולם ("אחת לאחת למצא חשבון").
- הצגת עמדות כדי לבחון ולסתרן: קהלת מביא ציטוטים, פתגמים שגורים ורעיונות אנושיים שונים – חלקם סותרים וחלקם נוטים לקלות דעת – ומציב לצידם את הערתו הביקורתית והחדה. הוא אינו מציג את הספקות כעמדה אישית שלו, אלא מנהל ניסוי מחשבתי מקיף הבודק כל דרך ארצית: העושר, החכמה האנושית, השמחה היצרית, והעמל.
- מהו "הבל"? המונח "הבל" אינו גנאי לעצם מעשי העולם הזה (שהרי קהלת עצמו קורא לשמחה בעמל "מתת אלהים"), אלא היזכרות בכך שכל הרעיונות והתנועות האנושיות שמנסות להמציא תכלית עצמאית "תחת השמש" הן חסרות ממשות נצחית. הן כמו נחלים הזורמים אל הים בלי למלא אותו – אינן משנות את טבע האדם ואינן מעניקות פתרון סופי לקיומו.
- הפרדוקסליות של העולם החומרי: כפי שרואים בעיון בפרדוקסים של קהלת, הספר מעמיד אותנו נוכח הסופיות והאבסורד של המרחב, הזמן והגוף החומרי ("הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר"). כשאדם מבין שהעולם החומרי מתבלה ומכלכל את עצמו במעגלים קטנים, הוא נאלץ להודות שהמציאות אינה יכולה למשוך את עצמה בציציות ראשה, והערך האמיתי חייב להימצא מחוצה לה.
מהי מסקנתו של ספר קהלת?
מסקנת הספר מתומצתת בפסוקי החותם המפורסמים שלו:
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם." (קהלת יב, יג)
אני חושב שניתן לנסח את המסקנה הזו בשלושה יסודות מרכזיים:
- "תחת השמש" מול "קודם שמש": כל עוד האדם מחפש משמעות מוחלטת בתוך הגבולות הצרים של העולם הזה בלבד ("תחת השמש") – בין אם בעושר, בפוליטיקה, או בחכמה אנושית – הוא יתנגש בפרדוקסים, בכיליון ובייאוש. המשמעות האמיתית והאור הנצחי נמצאים רק במקור שמעל לזמן והחומר ("קודם שמש") – בדבקות בבורא ובתורתו.
- "כי זה כל האדם": האדם נברא כסופי, אך טבועה בו נשמה אינסופית. הקיום האנושי מגיע לשלמותו ומימושו לא כשהוא מנסה לבנות "מגדל בבל" של אידיאולוגיות חולפות, אלא כשהוא כופף את עצמו לצו האלוהי ולחוק המוסרי.
- שמחת החיים הראויה: קהלת אינו מטיף לסגפנות או לדיכאון. להיפך, כאשר האדם מעמיד את יראת ה' במרכז, הוא יכול ליהנות מן העולם הזה ("ראה חיים עם אשה אשר אהבת", לאכול ולשתות ולראות טוב בעמלו) בצורה בריאה ופרופורציונלית, מתוך הכרה שהשמחה והעמל הם מתת אלוהים, ולא עבודה זרה בפני עצמה.
נערך לאחרונה: