לכאו' ברור כמו הצד השני, וראי' לדבר מהמדרש (בר"ר יז):
יישר כח. אז מה באמת היה שמו האישי כדוגמת חוה?
שאלה מענינת.
למרות שלחוה האדם קרה שם, ולאדם הקב"ה
כמדומה כי מבואר בחז"ל שקריאת שמו של הקב"ה 'אדם' נאמר לשניהם יחד וכמאמר חז"ל כ'שהם שנים קרואים אדם'. ומאידך גם האדם עצמו מבואר בחז"ל כי ידע ליתן לעצמו את השם 'אדם' כמו שהוזכר לעיל. [ואגב, לדעתי באמת עיקר השייכות של השם לחוה שייך דווקא אחר החטא, וקודם לכן נכללה בשמו של 'אדם' אבל אכמ"ל].
לאיזה מאמר כוונתך?
ביבמות סג. אמרו: "א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". ומפורש יותר בבראשית רבה (פי"ז, ב) "רבי חייא בר גמדא אמר: אף אינו אדם שלם. שנאמר: ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם".
כאן כתוב ששמו הפרטי היה אדם:
בפרשה כתוב שיש משמעות לשם חוה, דהיא הייתה אם כל חי, וד"ל
