אחר

במשנה ברורה (ריש סי' תע"ג) כתב ויש נוהגין לומר הריני מוכן לקדש ולקיים מצות ד' כוסות רק שצריכין ליזהר שלא יאמרו זה לאחר קידוש שהרי בירך על הכוס בורא פרי הגפן אלא דוקא קודם קידוש, ויל"ע מה בכך שבירך בורא פרי הגפן מ"מ צורך השתייה הוא לכוון ולא יהיה הפסק. ואולי כונתו שאם המצווה היא בכוס של ברכה אחר...

לאור דיון עם ידידנו @פנחס ע אשמח לפתוח דיון בנושא שבכותרת, ודברים הקשורים לזה. אבקש מאוד אם אפשר, להשאיר את הדיון כמה שיותר ענייני ועם מקורות קדומים (מלפני דורות המחלוקת בדורות האחרונים). הטענה הבסיסית שהועלתה שם היא, שהיהדות היא דת ולא לאום, ולומר אחרת מזה - זו כפירה. אני סבור ששתי הקביעות...

האם לאחד מחו"ר ידוע מה המקור לכך שהטעם שהחמירה התורה בטומאת מת, מפני שמחמת מיתתו אזי בני משפחתו 'שאלו שאלות' על הקב"ה?

באיזו שעה צריך למכור את החמץ, לפי איזור הזמן בו נמצא הבעל או מקום החמץ?

האומנם בספר תורה של רש"י היתה אות נוספת שאינה בספר תורה שלנו? או שמא רש"י מעולם לא כתב דברים אלו? דבר פלא אנו מוצאים בפירוש רש"י בפרשתנו, על הפסוק (כה, כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וגו' אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וז"ל רש"י: 'ואת...

יש לחקור מה הגדר של מצות מתנות לאביונים (ואכתוב בע"ה בקצרה את הצדדים) א. איתא בשיטה מקובצת בבבא מציעא (ע"ח ע"ב) דאין יום זה מדין צדקה בלבד, אלא מדין שמחה ומנות. ובביאור ענין השמחה- מצינו כמה ביאורים 1 מתוך דברי רבינו אפרים בבעל המאור והנמוק"י (ריש מגילה) נראה דהמצוה דמתנות לעניים הוה כדי שיהיה...

"האשה ששכחה פעם אחת להדליק מדלקת כל ימיה שלושה נרות כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר, ובלבד שלא יפחות" לשון הרמ"א ר"ס רסג השאלה אם מצינו עוד דוגמת היסוד הזה שהתוספת לא מחסרת מהמספר ורק ההפחתה ?

כיצד ייתכן מצב שהעני לא יצטרך למכור כסותו בשביל נ"ח, בגלל עני אחר.

מבואר ברש''י [יג יא] ויסע לוט מקדם אמר א''א לא באברם ולא באלהיו עכ''ל ועיין ברש''י [יג י] על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם עכ"ל וא''כ בעצם היה חייב מיתה ולמה רדף ומסר נפשו להצילו? [ ואכן מבואר ברש''י [יג ט] אם השמאל ואימנה בכל אשר תשב לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר, אבל בכל זאת הלא היה...

היכן שייכא מציאות שאין לאדם זכות בקרקע אך אם יזכה בה אדם אחר שוב יהא לו זכות בקרקע [רמז: במסכת כתובות]

בגמ' ובראשונים ובשו"ע מוזכר תמיד גבינה ובשר ונתעוררתי מה הדין חלב ובשר די"ל שדווקא גבינה שנתקעת בין השיניים אבל חלב לא

היכי דמי אדם זרק חפץ ושבר אותו ופטור בלי מעשה של מישהו אחר

היכן תו' מביאים פי' הקונטרס ויש לומר שכונתו לפירוש אחר שלא נדפס על דף זה. [אם כי יש שאומרים שהוא כן מתכוון לרש''י בדף זה]. בהשראת מורינו @ישיבישער כאן

וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי במלבי"ם מביא מאמר פלא בשם חז"ל, שבתחילה כלב נמשך קצת אחר עצת המרגלים ואח"כ התחרט והלך לקברי אבות להתפלל וניצול מעצתם, וזה פי' הפסוק עקב היתה רוח אחרת עמו בתחילה, וכבש את יצרו וימלא אחרי, עכ"ד. ובזה מובן למה בתחילה האמינו...

ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, [כיון שהגיע לתחום שבת] אמר לו, מאיר חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. [חגיגה טו.] אלישע בן אבויה אומר. מצאתי כתוב בפי' ספר קהלת שחבר החכם השלם הר"ר משה גלנטי נ"ע על פסוק טוב אחרית דבר, וז"ל: בא...

מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה, אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה, אמר לו אף אתה חזור בך, אמר לו [והלא כבר] שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, [כיון שהגיע לתחום שבת] אמר לו, מאיר חזור לאחריך...

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית, אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך וכו' [חגיגה טו.] בעין יעקב ובהגהות הב"ח: אמר לו האלקים, אפילו ככלי חרס, אבל ר"ע וכו'. מה הכוונה?