משה רבינו

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו. השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר. כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

שמעתי פעם בשם חכ"א שליט"א שעפ"י חשבון בסטטיסטיקה כל בנ"י הם נכדים של האבות הק' כיון שלא יתכן שברבבות אנשים רבים במשך זמן רב כ"כ ודאי כ"א התחתנו א' עם השני ונמצא שכולנו כהיום נכדי אבותינו הק', האם נכונים הדברים?

כנודע למשה רבינו ע"ה היו ב' בנים גרשום ואליעזר, ולפלא שלא הוזכרו תולדותיהם למשפחותם בתורה, [מלבד בנביאים מוזכר על בני גרשום], ואדרבה בפר' במדבר שהוזכר אלה תולדות משה ואהרון הובאו רק תולדות בני אהרן ורש"י שם פי' שהמלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו. ולא מצאתי במפרשים מי שעמד בזה מה אירע עם המשך משפחתו...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': אחר שילוחיה (יח ב) פירש רש״י, כשאמר לו הקדוש ברוך הוא במדין לך שוב מצרימה, ויקח משה את אשתו ואת בניו גו׳ ויצא אהרן לקראתו, ויפגשהו בהר האלהים. אמר לו מי הם הללו, אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני, אמר לו והיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים. אמר לו על הראשונים אנו...

האם יודע מישהו מה ההבדל בין השליו הנמצא בפרשתינו לבין פרשת המתאוננים שע"פ הנכתב בבהעלותך נראה שונה בהרבה בכך שלא נעשה עסק סביבו ובכך שלא נענשו על בקשתו ועוד...

שמות ט"ז ט': וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כׇּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם׃ ולכאורה קשה, מדוע שלח משה את אהרן שיאמר לבני ישראל, ולא אמר זאת בעצמו? וז"ל המדרש לקח טוב: ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו...

הגמ' בב"ב ט"ו ע"א מקשה כיצד יתכן שמשה כתב "וימת שם משה", והרי לאחר שמת אינו יכול לכתוב. ודן בספר דברי יציב יו"ד ח"ב סי' רל"א, שמצינו בספר חסידים סי' א'קכ"ט [מובא בגליון הש"ס כתובות ק"ג ע"א] שרבי לאחר פטירתו הוציא בקידוש את בני ביתו, כי נחשב כחי ולא נאמר עליו "במתים חפשי" (שמי שפטור אינו יכול...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': במדרש רבה פרשה ז׳ סי׳ ג׳, אמר להן הקדוש ברוך הוא היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין. וכתב החתם סופר (החדש שבת עב:) דמסתמא כיון שנצטוו לכבדו, בכלל ציווי זה שישתחוו לו בכניסתן, ומי לא ישתחוה לפני המלך. והקשה הרי ידוע הדבר שפרעה מלך...

ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו (ג, א) על פי המדרש, התנהלותו הרחמנית של משה עם צאנו, הייתה אחת הסיבות המרכזיות לבחירתו כמנהיג ישראל (ולכן התורה מדגישה כאן את היותו של משה רועה צאן). וכך מסופר במדרש (שמות רבה, ב, ב): "ואף משה, לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן – אמרו רבותינו, כשהיה משה רבינו...