שלח

כתב בספר צרור המור (אב אמו של הבית יוסף) לבאר כי מה ששלח בלק מלאכים אל בלעם, אמרו בזוהר מלאכים ממש, כי בחכמתו שלח לבלעם המלאכים הראויים לאותו פועל סדורים בצירופיהם.

גם ה'לכם', הדברים הגשמיים והחומריים, יצורפו, יזוככו ויתקדשו בקדושה אלוקית. זהו גם מה שנאמר: "קודש הוא, קודש יהיה לכם" (שמות ל,לב) – שה'לכם' יהיה קודש. (רבי ישראל מרוז'ין)

העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות (רש"י). לכאורה היה צריך לכתוב: "הלב חומד והעין רואה", כפי סדר הכתוב, "אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"? אלא מי שליבו אינו חומד, עיניו אינן רואות זאת כלל. (תולדות אפרים)

״וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם״ (במדבר טו,לט). מלמד שהראייה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשייה (מנחות מג). זה מה שכתוב בספרי מוסר שראוי לאדם לעשות לו סימן לדבר שעליו לעשות ולא לסמוך על הזיכרון בלבד. וזו חובה ומצווה במילי דשמיא ומילי דעלמא. (רבי ברוך אפשטיין)

מברכים 'להתעטף בציצית' ולא 'בטלית', אף-על-פי שמתעטפים בטלית, משום שהציציות תלויות למטה כלפי הארץ בשפלות, ולכן הן העיקר. (רבי יחזקאל מקוזמיר)

1. באותו מבט שאתה רואה את עצמך , כך רואים אותך !!! ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מן־הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם: (במדבר פרק יג פסוק לג) מפסוק זה לומדים לימוד גדול בחיים. אנחנו לפעמים שואלים את עצמנו למה אנחנו עושים רושם מסוים על אנשים שיחשבו עלינו בצורה מסוימת. הפסוק כאן...

מקור.

כל שבט שלח את בן שבטו. איש לא בטח בחברו, וכל סיעה בחרה באנשיה. לכן נכשלו. א ך כאשר יהושע שלח מרגלים לא בחר אלא שניים, סימן של אחדות האומה ואמון הדדי, ומכאן ההצלחה. (עיטורי תורה)

"שלח לך אנשים ויתורו", מלשון נותר. כלומר, שלח אנשים היודעים לשמור סוד ומבינים מה לגלות ומה לכסות, מה למסור ומה להשאיר אצלם. (טל שמים)

התועלת בשילוח המרגלים הייתה שלא יאמרו הדורות הבאים: תושבי ארץ כנען חלשים היו ובני ישראל כבשו את הארץ בדרך הטבע. לכן נשלחו המרגלים וראו שתושביה חזקים מאוד, וכאשר בכל-זאת נכבשה הארץ, ידעו הכול – "אשר אני נותן לבני ישראל". (צבי ישראל)

יש מפרשים "שלח לך" – לתועלתך. וכן כל לשון 'לך' שבתורה. והתועלת הייתה שנתארכו ימיו של משה כל ימי המדבר, שאילולא חטאם, היו נכנסים לארץ מייד, ומכיוון שאי-אפשר למשה ליכנס, שכבר נגזר עליו שלא יבוא אל הארץ, היה צריך למות כבר אז. (רבנו בחיי)

"שלח לך" (במדבר יג,ב). רש"י מפרש: "לדעתך, אני איני מצווה לך". כלומר, שלח באשר תשלח, אך היזהר שלא לשלוח בעלי 'אני'. כי טבעם של בעלי גאווה שהם בחינת "אני ואפסי עוד", ונטייתם לבטל הכול. אנשים כאלה ימצאו חסרונות גם בארץ חמדה. (מעדני מלך, שיחת השבוע)

"מראשית עריסותיכם תיתנו לה'" (במדבר טו,כא). מייד בצעירותו של האדם, "מראשית עריסותיכם", שומה עליו להתעלות בעבודת הבורא, ואל לו להמתין לעת זקנה. (רבי ישראל מקוז'ניץ)

מצוות חלה נסמכה לפרשת המרגלים. כי תרומות ומעשרות הם מפני שנתחדש קיומם בעולם, ביבול החדש שצמח. אבל בעיסה שממנה מפרישים חלה לא נתחדש דבר, אלא החידוש הוא שכל גרגירי הקמח התאחדו לגוש אחד. כאשר מופרשת ממנה לכהן יש תיקון להעדר באחדות בקרב ישראל. (שם משמואל)

למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה? לומר לך שכל המקיים מצוות חלה כאילו ביטל עבודה זרה. (ויקרא רבה, שיחת השבוע)

חטא המרגלים גרם לעונש של ל"ט שנה, שכן החטא היה בשנה השנית ליציאת מצרים. בטעם מספר זה דווקא, יש לומר: חז"ל דימו את הוצאת הדיבה של המרגלים על ארץ-ישראל להוצאת שם רע על בתולת ישראל (ערכין טו). והרי עונשו של מוציא שם רע הוא "וייסרו אותו" (תצא כב), דהיינו ל"ט מלקות. (שיחת השבוע)

הרי אף אחד לא ידע שהוא לא איתם באותה דעה רק על יהושע הם ידעו ולכן בפסוק מוזכר רק כלב שהוא לא מהמרגלים האחרים - אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַאֲבֹתָ֑ם וְכׇל־מְנַאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ׃ וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י...

חידשתי פשט ואשמח לשמוע את דבריכם כתוב בפסוקים וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃ לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל...

מוזמנים להעיר הערות ולדרג https://forum-otzar-hatorah.co.il/articles/%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%97.999/

בס' מביאים שהמרגלים פחדו להיכנס לארץ ישראל ולהתרחק מהקרבת אלוקים שהיה להם. וכ' השפת אמת [-תרמג/ד] שלכן נסמכו ג' פרשיות שלכאו' אין להם שום שייכות רציפה: נסכים חלה וציצית. יען הג' מתנות שהיה לבנ"י במדבר היה מן באר וענני כבוד. וכנגד זה נאמר להם שגם בארץ ישראל, בעובדא של חיי המעשה, ניתן להגיע לאותן...