במדרשים הבאים מבואר ענין ד' מינים, שהם כמו אות נצחון אחר המשפט שהיה בין ישראל לאומות העולם בראש השנה (מד"ר), או ביום הכיפורים (תנחומא), ובהנפת הלולב מרננים לפני ה' ושמחים על הנצחון במשפט.
לחביבות הדברים אצטט לשון ב' המדרשים, כדלהלן:
במדרש רבי תנחומא פר' אמור (סימן יח):
אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר. [לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ] (תהילים צו).
בְּמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר?
בְּיִשְׂרָאֵל וּבְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנָסִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדִין, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הָיָה מְנַצֵּחַ.
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה:
לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָדָם מַה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בִּלְבָד. דָּן הַמֶּלֶךְ אוֹתָן, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין הַבְּרִיּוֹת מִי נוֹצֵחַ לַחֲבֵרוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹצֵא וּבְיָדוֹ אֲגִין*, הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא נָצַח.
כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִכְנָסִין לְדִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵין הַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִין מִי נָצַח. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טְלוּ לוּלְבֵיכֶם בְּיֶדְכֶם, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתֶּם זְכִיתֶם בַּדִּין.
*אגין=לפי הענין הוא מין דגל המורה על נצחון.
לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד: אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר, לִפְנֵי ה'. אֵימָתַי, כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. מַמְתִּינִים עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁיִּשְׂרָאֵל זָכוּ.
לְפִיכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים].
ובמדרש רבה פר' אמור (פרשה ל סימן ב):
[תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח (תהילים טז, יא)].
שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת.
אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן:
אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב,
וְסֻכָּה,
חֲגִיגָה,
וְשִׂמְחָה.
אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה?
אָמַר רַבִּי אָבִין: מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין* בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא.
כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא.
*באיין=לפי הענין הוא מין דגל המורה על נצחון, כמו "אגין" דתנחומא.
ונראה שהכתוב בתהילים נדרש על פי המדרש כך: שבע שמחות=שבע מצוות של שמחה שיש בסוכות. ובנוסף לחגיגה יש מצוות שמחה מיוחדת, כיוון שבר"ה באנו לדון "את פניך", וכעת, "נעימות בימינך"=אנו מניפים בידינו את הלולב ואתרוג הנעימים, בהם אנו מרמזים על "נצח", שישראל הם המנצחים בדין, וזהי השמחה המיוחדת שיש בימים אלו.
לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים].
