אלול אז מה, שוב אלול? ומה ישתנה [אם בכלל]? (3 צופים)

[אהבת חסד]

בס"ד
נקודה למחשבה.

היות וב"ה יש הרבה מה לעשות, אכתוב כעת בקצרה, ואי"ה ארחיב בהזדמנות.

מגיע שוב אלול, ואחריו ר"ה עשי"ת ויו"כ.
האם אמור לצאת שינוי מעשי מכל זה?
אולי הגיע הזמן להיות כנים עם עצמינו,
להעז לנסות לגעת בנקודות האלה [כן, האלה...] שתמיד הן מודחקות,
כך שלפחות נוכל לומר לעצמינו, לקב"ה -
התחלתי, חשבתי, עשיתי משהו.
במקום,
להמשיך,
להדחיק,
לדבר ולחשוב גבוהה גבוהה,
ובשקט בשקט בלב,
יימשכו נקיפות המצפון.

מי שלא יודע על מה אני מדבר -
כנראה זה לא מיועד אליו.

אודה לתגובות

 

[לב טוב]

בס"ד
נקודה למחשבה.

היות וב"ה יש הרבה מה לעשות, אכתוב כעת בקצרה, ואי"ה ארחיב בהזדמנות.

מגיע שוב אלול, ואחריו ר"ה עשי"ת ויו"כ.
האם אמור לצאת שינוי מעשי מכל זה?
אולי הגיע הזמן להיות כנים עם עצמינו,
להעז לנסות לגעת בנקודות האלה [כן, האלה...] שתמיד הן מודחקות,
כך שלפחות נוכל לומר לעצמינו, לקב"ה -
התחלתי, חשבתי, עשיתי משהו.
במקום,
להמשיך,
להדחיק,
לדבר ולחשוב גבוהה גבוהה,
ובשקט בשקט בלב,
יימשכו נקיפות המצפון.

מי שלא יודע על מה אני מדבר -
כנראה זה לא מיועד אליו.

אודה לתגובות

לחץ כדי לכווץ...

אדם צריך להשתנות כל השנה
מי שלא משתנה כל השנה לא ישתנה גם באלול
אמור מעתה
אדם צריך לדעת איך צריך להשתנות כל השנה
וממילא יידע לעשות שינויים יותר גדולים בחודש אלול
אך כל מי שלא מבין איך משתנים באלול
הדבר מוכיח שהוא צריך שינון איך משתנים כל השנה

אמר האדמו''ר מקאצק
[הקוצק'ר רבה]
אם התפללת היום בגלל שהתפללת אתמול למה התפללת

 

[לב טוב]

כהמשך להודעה לעיל בסמוך
אמר מרן הגרי''ס זצוק''ל
כל השנה צריך להיות כמו חודש אלול
ושאלוהו אם כן מה הוא אלול
ואמר
אלול זה אלול.

 

[אחד יחיד]

ושאלוהו אם כן מה הוא אלול
ואמר
אלול זה אלול.

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו?
לא זכיתי להבין תשובתו.

 

[לב טוב]

דהיינו?
לא זכיתי להבין תשובתו

לחץ כדי לכווץ...

אכתוב משל קצר שעלה בדעתי כעת
יש ספר חדש מן החנות
ויש ספר יד שניה שנראה כמו חדש ממש ממש

וכן כאן כל השנה הוא כמו אלול אבל זה כמו כי זה דורש את העבודה להרגיש כמו
אבל באלול זה אלול אתה מרגיש את זה ממילא מכל האוירה וכל המעשים ולא צריך לעבוד ולהרגיש כמו כי זה עצמו ממש חודש של אלול
והנפק''מ בכל זה הן מצד עצם המציאות והן מצד שבאלול מתחילים את העבודה ממקום הרבה יותר גבוה

כך אני מבין את הדברים

 

[אלף בית]

הרב משה אהרן ברוורמן נדרש לשאלה הכי נוקבת ואמיתית על אלול. מה זאת ההצגה הזאת? למה אנחנו משחקים אותה צדיקים לחודש אחד, אם ברור שאחר כך נחזור להתנהג כרגיל? שמעתי המון תשובות בחיי על ה"בלוף" האלולי. המון תירוצים טובים יותר או פחות. הרב ברוורמן אמר הסבר מנצח.
חודש אלול, הוא אומר, מכונה "ימי רצון". הכוונה לא רק, כפי שאנחנו רגילים לחשוב, לרצונו של הקב"ה, לאור המיוחד של חודש אלול שיורד משמים, אלא גם לרצון שלנו – אנחנו חושפים בחודש הזה את הרצון האמיתי שלנו. אנחנו מגלים מה השאיפות שלנו ופועלים, עד כמה שאפשר, בהתאם אליהן. אנחנו לא מתחפשים באלול, אלא להפך, כל השנה אנחנו מתחפשים, ובאלול נחשף האני האמיתי שלנו. ברור הרי שכל אדם, בתוך תוכו, רוצה להיות טוב יותר, נקי יותר, מרומם יותר. באלול יש לנו צ'אנס להיות באמת כאלה.

אלא מה? אחת הבעיות הגדולות שלנו היא הפחד משינויים. החשש להצטרף לסיפור, ללכת על זה. "אנשים חוששים משינוי", הוא מאבחן, ומוסיף שלרוב, כישלונות העבר מונעים מאיתנו להתחיל שוב: "להרבה אנשים יש כל מיני זכרונות ושברי זכרונות מנסיונות לא נכונים של רצון להשתנות, ההפך הגמור מ'ואני קרבת אלוקים לי טוב'... וזה מרתיע ומייאש לנסות שוב. העצה לזה היא להניח לכל ההרגשות האלה, ולהתחיל עם הרגשת הנועם שבשינוי. להתחיל בשינוי קל".

רגע, אבל שאלנו קודם למה להשתנות רק לחודש אחד, אם בין כה אחרי זה ברור שלא נשאר ברמה הרוחנית הגבוהה של אלול ועשרת ימי תשובה? ובכן, הרב ברוורמן, פשוט משווה בין החופשה שלנו, שזה עתה הסתיימה לצערנו, ובין האלול שלנו. "ההליכה לחופשה היא הוכחה טובה שגם כשמדובר בתקופה זמנית, האדם מרגיש שהוא שואב מכך כוחות להמשך", הוא אומר.

שימו לב, זה לא עוד משפט. מה הוא בעצם אומר כאן? אנחנו יוצאים לחופשה, בארץ או בחו"ל, בצימר או במלון. מה עשינו לשם כך? המון. פתחנו יומנים, תכננו, תיאמנו, הזמנו, שילמנו, ארזנו, טרחנו, נסענו, הגענו. וכל זאת, למרות שלכולנו היה ברור שב‑1 בספטמבר חוזרים ללימודים ולעבודה, נכון? הרי אנחנו לא נישאר לנצח בחדר האוכל של כינר או במסלול בג'ילבון או במלון על הרי האלפים. אז אם כך, אם ממילא בסוף חוזרים הביתה, למה כל ההשקעה? מה זאת כל ההצגה הזאת?

התשובה פשוטה: כשמדובר בחופשה – ברור לנו שזה ישפיע על כל השנה כולה. ברור לנו שאנחנו צריכים את פסק הזמן הזה כדי לאגור כוחות להמשך, אפילו אם השינוי באווירה הוא רק לזמן קצר. ברור לנו שבלי השבועות האלה, פשוט נשתגע. אז למה ביחס לאלול אנחנו לא מבינים את המנגנון הזה? נכון, לא נהיה ככה כל השנה, אבל הניסיון להעלות את הרף לזמן קצר, הניסיון ליצור אווירה אחרת, גם אם לתקופה מסוימת – נותן כוח ואנרגיה לכל השנה כולה. מה שנכון לגבי הקיאקים נכון גם לגבי אמירת "לדוד ה' אורי וישעי".

ואז, לקראת סיום, הרב ברוורמן סיפר על מושג שהדהים אותי. בכל שנה, בחודש אלול, היו מגיעים לישיבת קלם המיתולוגית, מהתובעניות והקפדניות שבישיבות המוסר, יהודים יקרים, עובדי השם, מכל רחבי ליטא, שכבר לא למדו בישיבה, אבל רצו להעביר את הימים האלה בתוך האטמוספירה המיוחדת שלה. ואיך הם קראו לתקופה הזאת, התלמידים הזמניים, שם בקלם, שחזרו לישיבה רק לאלול? "דאטשע רוחנית". דאטשע באידיש מדוברת זה חופשה. כן, הם באו לשם, מבחינתם, לחופשה השנתית שלהם, לאגור כוחות לכל השנה שמגיעה אחר כך. לתפוס ראש.

 

[אחוה דעי]

ואז, לקראת סיום, הרב ברוורמן סיפר על מושג שהדהים אותי. בכל שנה, בחודש אלול, היו מגיעים לישיבת קלם המיתולוגית, מהתובעניות והקפדניות שבישיבות המוסר, יהודים יקרים, עובדי השם, מכל רחבי ליטא, שכבר לא למדו בישיבה, אבל רצו להעביר את הימים האלה בתוך האטמוספירה המיוחדת שלה.

לחץ כדי לכווץ...

לא רק בקלם, גם אצל ר' ירוחם היו
ואני יודע גם על אדם שהיה מגיע בכל שנה באלול ל'בני ברק', להיות בצילו של המשגיח ר' חצקל.

 

[שמעון הגלילי]

לנסות לגעת בנקודות האלה

לחץ כדי לכווץ...

נקודה אחת מתוך גליון השגחה פרטית:

אמר לי יהודי תלמיד חכם חשוב מירושלים: לפעמים ה' מזמן לך משפט אחד שעושה לך שינוי במח, לא שינוי סתם, אלא פשוט לוקח את הראש, והופך אותו מאה שמונים מעלות. זה הופך את כל מה שחשבת עד היום, לצד השני. והתלמיד חכם ממשיך ואומר לי, אצלי זה קרה עם דברי הגר"א מוילנא זי"ע. והיהודי פותח לי נייר של צילום מספר אבן שלימה, פרק ג אות ב, וכך לשונו:

"כל העבירות והחטאים באים מחמדה, כמו כשכתבתי. כי "לא תחמוד" כולל כל הדברות וכל התורה. וההסתפקות שהוא ההיפוך, הוא יסוד של כל התורה, והוא אמונה שלימה, שלא לדאוג דאגת מחר. ומי שלבו טוב במידת הבטחון, אף על פי שעובר עבירות חמורות, הוא יותר טוב ממי שמחוסר בטחון, שעל ידי זה בא לידי קנאה ושנאה, אף על פי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים, שכל זה אינו אלא לעשות לו שם".

התלמיד חכם אומר לי בהתרגשות, אתן לך דוגמה, איך זה השפיע עלי. תמיד כשהגיע חודש אלול, הדבר הראשון שהתעסקתי בו, היה להתחזק בעניין ביטול תורה. הסיפור של החפץ חיים שעשה חשבון הנפש בסוף השנה כמה דקות הוא התבטל מדברי תורה במשך השנה, דיבר מאד אל ליבי, גם הפעם אני ממשיך בזה, אבל מאז שראיתי את דברי הגאון, הפנמתי שיש דברים שהם היסוד, ובהם עדיין יש לי הרבה להתקדם. אני שומע אותו ושותק, מדובר ביהודי חשוב משכמו ומעלה, ואני משתומם על איך שהוא נפתח ומדבר אליי בגובה עיניים. אבל הודיתי להקב"ה שעורר גם אותי. אמונה היא יסוד כל התורה, כשליהודי יש אמונה בהקב"ה, הוא מפנים בלב פנימה שיש בורא אחד יחיד ומיוחד, שהוא מנהיג הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת, ואין צורך לדאוג, וכמובן לא לקנא בשני. את זה הגאון אומר: שהבטחון הוא יסוד כל התורה כולה. וכדברי הגמרא, בא חבקוק והעמידן על אחת - צדיק באמונותו יחיה!