ויגש איזו ברכה בירך יעקב כשראה את יוסף (1 צופה)

[התורה]

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי (מו, ל). וברש"י אמותה הפעם, פשוטו כתרגומו, אלו אנא מית זמנא הדא מנחם אנא עכ"ל.
מבאר הגה"צ רבי אברהם אבא הערצל מגיד מישרים דק"ק פרעשבורג (נפ' י' ניסן שנת תפר"ח) בספרו 'נחלת אברהם': בדרך אגדה י"ל, דהנה איתא בשו"ע (או"ח סי' רכ"ה ס"א) הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו, ואחר י"ב חודש מברך מחיה המתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו עיי"ש.
והנה ברכה זו היא נחמה לאדם על מיתתו, אחרי שמאמין שהקב"ה הוא מחיה מתים.
ולפי"ז הרי כאן בירך יעקב ברכת מחיה מתים כשראה ליוסף אחר כ"ב שנים, והיינו "ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם" - כתרגומו אלו אנא מית זמנא הדא מנחם אנא אחרי ראותי את פניך כי עודך חי, וברכתי ברכת מחיה מתים, ונתחזק האמונה בתחיית המתים והרי היא נחמה לחיים.​

(נחלת אברהם - בפרשתנו, גליון מחוברים)​

 

[הכהן הגדול]

אמנם יש שהקשו מדוע לא מצינו בשום מקום שיעקב בירך ברכת הרואה שתקנו חז"ל לברך שכשרואה את חבירו אחר זמן רב, או מחייה המתים אחר יב' חודש או שהחיינו אחר ל' יום, כך הק' בשו"ת בית ישראל [ח"א סל"ג] וז"ל: ואגב שאני עוסק בברכה זו אעורר מה שצ"ע אצלי בזה למה לא מצינו בתורה בעת שפגעו יעקב ויוסף שלא ראו עצמן כמה שנים היה ליעקב וליוסף רב שמחה למה לא ברכו זה על זה ברכה זו ולא מצינו לז שום רמז בקרא שברכו זה על זה ונהי דברכות אלו רשות הן כמו שמבואר בשו"ע [רכג' ס"א ברמ"א עי"ש במג"א סק"ג] מסתבר לי שיר"ש בודאי שצריך להחמיר ע"ע ולברך שהחיינו וכו' על דבר ששמחה גדולה אצלו כי מי שלא מברך שהחיינו אף בדבר גדול ששמח עמו נקרא נהנה מהעוה"ז בלא ברכה ובודאי היה ראוי ונכון שיעקב אבינו ויוסף שהיה להם שמחה גדולה בראייתם לברך שהחיינו וחידוש שלא מצינו רמז מזה שברכו זע"ז.

ומיישב שם וז"ל: ואפשר לומר כי מחמת שיעקב אבינו היה לו צער מזה שיוסף במצרים וגם מזה היה לו צער שהוא ובניו הוצרכו לילך למצרים והרגיש בזה שזה התחלה לגלות מצרים ע"כ לא ברך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, דכמו שמצינו באו"ח [תקנא' יז'] "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או מלבוש אבל על פדיון הבן אומר ולא יתחמץ המצוה", עי"ש הרי דבבין המצרים לא נכון לברך שהחיינו על דבר שהוא רשות רק על מצוה מוכרח גם אז לברך שהחיינו וא"כ כיון שזה השהחיינו בראותו פני חבירו הוה רק רשות לא נכון לברך שהחיינו זו ברואה חבירו לאחר ל' בבין המצרים ה"נ יעקב ויוסף שראו עצמן בזמן גלות וצער לא ברכו שהחיינו זו של רשות שאין לומר והגיענו לזמן הזה.