בלק איך אמר שנכנס לעשות צרכיו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקח רומח בידו (כה ז)

במדרש תנחומא כאן, נטל שינים של ברזל בידו, והניחו בחיקו, והתחיל מסמיך על העץ כמקל, שנתיירא מפני שבטו שהקיפו אותו, כיון שהגיע אצלם, אמרו לו למה באתה, אמר להם אף אני באתי לעשות צרכי, הניחוהו ונכנס, שאלמלא כן לא הניחוהו. ויש להקשות, איך אמר שנכנס לעשות צרכיו, הרי בסנהדרין קב. איתא "מה גרם ליהוא לעבוד עבודה זרה, אמר אביי ברית כרותה לשפתים, שנאמר אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה". והרי גם שם יהוא אמר כן בכוונה טובה כדי להערים על עובדי הבעל ולהרוג אותם, ומכל מקום כיון שהוציא כן בשפתיו התקיים בו לבסוף, ואם כן אין ראוי לומר כן, ועמד בזה בפתח עינים להחיד"א בסנהדרין שם, בשם רבי יהודה שמואל פרימו זצ"ל בדרשות אמרי שפר.

ויש לומר שמטעם זה אמרו בגמ' סנהדרין פב: בלשון אחר, "וכיון שהגיע אצל שבטו של שמעון אמר היכן מצינו ששבטו של לוי גדול משל שמעון, אמרו הניחו לו אף הוא לעשות צרכיו נכנס", ע"כ. הרי שדקדק שלא להוציא בפיו בפירוש שנכנס לעשות צרכיו, רק אמר בלשון רמז, ובלשון רמז אין "ברית כרותה לשפתים" כיון שלא הוציאו בפירוש מפיו. וכן כתב בפתח עינים שם. וגם בדעת המדרש כתב בפתח עינים שם, שלא אמר בפירוש שרוצה לעבור עבירה, אלא אמר "לעשות צרכי", ובלבו התכוין שהצורך הוא להרוג את זמרי וכזבי.

ומהר"ש פרימו שם כתב ליישב, שלא היה אפשר לו באופן אחר, כיון שחשש מאנשי שבט שמעון, אבל יהוא שהיה מלך היה יכול לעשות באופן אחר.

עוד יש לומר, כי פינחס אומר על עכשיו, שעתה כוונתו לעשות צרכיו, וזה אינו אמת, ולא שייך בזה ברית כרותה לשפתים, רק ביהוא שדיבר על העתיד, ויכול הדיבור לגרום שכן יהיה בעתיד, שייך ברית כרותה לשפתים שכן יתקיים לבסוף כמו שאמר.​

 

[בצ"ל]

עוד יש לחלק בין עבו"ז לנד"ד, בעבו"ז האומר אלי אתה חייב מיתה, והיינו שמקבל את העבו"ז עליו בפיו, ואפשר שכך היו נחשבים דברי יהוא.
בשונה מהאומר אבוא על הערווה שאינו חייב כלום.