פסחים איך בדקו לפסחים?

[בנחת נשמעון]

בגמרא דף ה, מובא הסיפור עם הגוי שהיה עולה לרגל ואוכל מן קרבן פסח, וריב"ב אמר לו שיבקש לאכול מן האליה.
השאלה המתבקשת היא, האם אכן לא היה שום מנגנון לוודא שלא יעברו על "וכל בן נכר לא יאכל בו?"

 

[יהודי חושב]

בגמרא דף ה, מובא הסיפור עם הגוי שהיה עולה לרגל ואוכל מן קרבן פסח, וריב"ב אמר לו שיבקש לאכול מן האליה.
השאלה המתבקשת היא, האם אכן לא היה שום מנגנון לוודא שלא יעברו על "וכל בן נכר לא יאכל בו?"

לחץ כדי לכווץ...

אם הבנתי נכון, אתם שואלים: מכיון שהגוי שאכל מן הפסחים מן הסתם נימנה על חבורת פסחים, כי בלי זה לא היה יכול לאכול - אז האם היה חיוב לבעל החבורה לבדוק את זהות הגברא שמצטרף לחבורה, האם הוא גוי או האם הוא ערל? כי שניהם לא יכולים לאכול את הפסח מדין "וְכָל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" ו"וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ".


אני לא חושב שיש חיוב מדין "לפני עיוור", גם לשיטות שיש "לפני עיוור" בגוי, כי זה קודם למעשה העבירה.

וכן יש לדון האם יש איסור לגוי לאכול, או רק איסור לישראל לתת לו?

 

[האיש השרוי בשמחה]

בגמרא דף ה, מובא הסיפור עם הגוי שהיה עולה לרגל ואוכל מן קרבן פסח, וריב"ב אמר לו שיבקש לאכול מן האליה.
השאלה המתבקשת היא, האם אכן לא היה שום מנגנון לוודא שלא יעברו על "וכל בן נכר לא יאכל בו?"

לחץ כדי לכווץ...

הוא התחפש לחרדי מהשורה

 

[חרש המדבר]

ואנא אכילנא משופרי שופרי. מכאן אין ראיה שנאמין לכל הבא לפנינו ואומר ישראל אני דשאני הכא דרוב ישראל היו ואזלינן בתר רובא אך יש להביא ראיה מפרק החולץ (דף מה. ושם) דאמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך וכן מההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר ליה נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך והיינו משום דמצי למימר ישראל אני והא דאמר בהחולץ (דף מו:) מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך התם מיירי במוחזק לן באבהתיה שהם נכרים דאי לאו הכי נאמן במיגו דאי בעי אמר ישראל אני. (תוס' פסחים ג:)