חנוכה איך הדליקו כהנים טמאי מת את המנורה במקדש? (1 צופה)

[נדיב לב]

הרא"ם בביאורו לסמ"ג כתב להקשות מה הועיל פך השמן הטהור שנמצא, הרי הכהנים היו טמאי מתים מהמלחמה, ותיכף כשהדליקו את השמן הוא נטמא. ואמנם קודם ההדלקה לא נטמא השמן שנמצא, מפני שהיה הכהן נזהר שלא ליגע בשמן אלא בגב הפך, והפך היה עשוי מחרס, וכלי חרס אינו מטמא מגבו. וגם כשעירו את השמן לתוך בזיכי המנורה לא ירדה אליו טומאה, דטמא מת אינו מטמא בהיסט (עיין רמב"ם פ"ו מהל' טומאת מת ה"ג) אבל כשהגיעה שעת ההדלקה מיד שהדליקו את השמן, הוא נטמא ואיך יכלו להדליק את המנורה? וכתב שם ליישב שהדליקו את המנורה ע"י עץ ארוך פשוט, ופשוטי כל עץ אינם מקבלים טומאה. ועיין בפרי חדש סימן תר"ע מה שהעיר על דברי היראים. ויל"ע. (ומזכר שם לגמ' ע"ז מג. אם עשו את המנורה מעץ או ממתכת).

ב. ושוב הקשה הרא"ם לפי תירוצו הנ"ל, מה הועיל להם שהדליקו את המנורה בפשוטי כלי עץ הלא אותה מנורה שהיתה בידם עשאוה חדשה ממתכת, ומאחר וכולם היו טמאי מתים, נטמאה המנורה מטומאת מת בתורת כלי מתכת, וממילא כשנתנו את השמן בתוך בזיכי המנורה מיד קיבל השמן טומאה? ועיין שם שכתב ליישב שעשו את המנורה החדשה מעץ ועל כן לא מקבלת טומאה. וקצת צ"ב כיצד אפשר להדליק במנורה של עץ ולא תישרף משלהבת הפתילות ויש ליישב.

ג. בנוסף להערתו הראשונה, יש לדון מאחר והיו כולם טמאי מתים, מהיכן היה להם פתילות טהורות להדליקן בתוך שמן המנורה?