אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,580
פוסט השבוע
1
תודות
12,449
נקודות
560
תוכן מומלץ
1
החפץ חיים (איסור רכילות כלל ח סעיף ה) כתב חייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חבירו דרך סתר וכו', כי יש בגילוי סוד נזק לבעליו, וסיבה להפר מחשבתו, גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא מעביר על דעת בעל הסוד. ע"ש. ובשטמ"ק (תמורה ז' ע"ב אות ו') הביא דנחלקו ר' אליעזר והראב"ד אם לוקה על איסור זה.

וא"כ יש להבין איך מסרה רחל את הסמנין ללאה שלא ברשות יעקב?
 
לדעות, שהסימנים היו הלכות הבית היהודי, הרי שאינם סוד בעצמם, ואת הסוד שהלכות אלו היו סימן ביניהם, הרי לא גילתה לפי זה.
 

לדעות, שהסימנים היו הלכות הבית היהודי, הרי שאינם סוד בעצמם, ואת הסוד שהלכות אלו היו סימן ביניהם, הרי לא גילתה לפי זה.
אבל מכיון שזה היה הסימן בינה לבין יעקב, ויעקב לא רצה שתגלה ללאה את הסמנים הללו, לא היה בכלל מגלה סוד?
 
החפץ חיים (איסור רכילות כלל ח סעיף ה) כתב חייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חבירו דרך סתר וכו', כי יש בגילוי סוד נזק לבעליו, וסיבה להפר מחשבתו, גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא מעביר על דעת בעל הסוד. ע"ש. ובשטמ"ק (תמורה ז' ע"ב אות ו') הביא דנחלקו ר' אליעזר והראב"ד אם לוקה על איסור זה.

וא"כ יש להבין איך מסרה רחל את הסמנין ללאה שלא ברשות יעקב?
מכיוון שידעה שאם לאה לא תדע הסימנים היא תתביש וכמבואר בחפץ חיים הל' רכילות כלל ט' הלכה ג' שעבור ביוש או היזק מותר לספר רכילות.
 
רחל ידעה שיעקב ידע שהיא תספר את הז והראיה שהוא לא כעס על רחל ע"ז. ועצם זה שהוא לא חייב אותה לא לגלות זה הוכיח שהוא יתרצה לזה אבל עכ"פ יעקב עשה דרכי ההשתדלות ביחס ללבן שלא ירמאו ולכך נתן סימנים אבל ביחס לרחל ולאה הוא ידע שרחל יכולה לוותר ע"ז
 
החפץ חיים (איסור רכילות כלל ח סעיף ה) כתב חייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חבירו דרך סתר וכו', כי יש בגילוי סוד נזק לבעליו, וסיבה להפר מחשבתו, גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא מעביר על דעת בעל הסוד. ע"ש. ובשטמ"ק (תמורה ז' ע"ב אות ו') הביא דנחלקו ר' אליעזר והראב"ד אם לוקה על איסור זה.

וא"כ יש להבין איך מסרה רחל את הסמנין ללאה שלא ברשות יעקב?
האיסור הוא בין אדם לחבירו, ואם כן יש לומר שאף יעקב אבינו היה מצווה שלא לבייש את לאה.
נמצא שאף הוא מצווה בגילוי הסוד.
 
מובא בספר ישמח לב חלק ג' (עמודים שמב-שדג) בשם המגיד הירושלמי הרב שלום שבדרון זצ"ל בהקדם מעשה נפלא, מעשה בתוך מעשה, שהיה עם הגאון החסיד רבי יהושע ברים זצ"ל ראש ישיבת רוז'ין אשר התגייס למצווה רבה לעזור לאלמנה, אשר בעלה נפטר סמוך לחג הפסח, לחוג את חג הפסח כמשפטו וכהלכתו, ודאג לכל צרכי המשפחה, וכן דאג שאברך מסוים יבוא לבית האלמנה לערוך את הסדר עמם, ובערב התקדש החג לפני לכתו לבית הכנסת הודיע לבני משפחתו כי יתאחר במקצת לשוב מבית הכנסת לעריכת הסדר, מכיוון שבדעתו לסור לבית האלמנה הנ"ל לבדוק אם אכן הכל מתנהל כשורה.

לאחר התפילה, בבואו לבית האלמנה, ראה שאותו אברך לא הגיע כמדובר, והאלמנה כמובן כאובה ובוכיה ונפשה עליה תאבל, כי לא תוכל לערוך את הסדר לבדה כראוי, וכל זאת שבוע מפטירת בעלה, כמובן שאין צורך לתאר את גודל צערה ויגונה בעת ההיא, ר' יהושע לא חשב רבות וגם לא ניסה להמתין אולי בכל זאת יבוא האברך כמדובר, אלא תכף ומייד נעמד וקידש על היין בנעימות וערך את הסדר בטוב טעם, ואף נטל ידיו לסעודה איתם ביחד, לשמחתם של כל בני המשפחה שהיה להם לכבוד גדול כי גדול בתורה כר' יהושע יערוך איתם את הסדר.

והנה ר' יהושע לא מיהר בעריכת הסדר עם משפחת האלמנה, אלא ערכו בטוב טעם ודעת כאילו הוא בחוג משפחתו, ורק לאחר שגמר לערוך את הסדר איתם נזדרז ורץ לביתו לערוך את הסדר עם בני משפחתו, והיה זה באיחור גדול מאוד, ובהיכנסו לביתו כשנשאל לפשר איחורו, אמר להם כי יסביר להם זאת אחר כך מאחר וצריך למהר לערוך עתה את הסדר כדי להספיק לאכול את האפיקומן בזמן, ורק לאחר אכילת האפיקומן נתפנה וסיפר לבני משפחתו כל מה שאירע, אמנם בני משפחתו לא נרגעו עדיין, באומרם לו, הגם שמצווה רבה היא לגמול חסד עם האלמנה, אך הרי גם למשפחתך הנך מחויב.. נענה ר' יהושע והשיב להם בסיפור מעשה.

בצעירותי, החל ר' יהושע לספר, נכנסתי פעם עם חברי אל מרן החזון איש זצוק"ל, לשוחח איתו בעניין מסוים, לאחר שגמרנו לשוחח על העניין שלשמו באנו, פנה אלינו החזון איש ואמר, הנה יש לכם חבר פלוני שזה מכבר הגיע לפרק האיש מקדש, וצריך להשתדל שימצא את זיווגו, ואכן נרתמנו תכף ומייד לעשות פעולות בנידון, וב"ה אשר תוך זמן קצר ראינו ברכה בעמלינו, ובס"ד הבחור בא בברית האירוסין, וכמובן שבאנו אל מרן החזון איש לבשרו על כך, ושמח מאוד ואמר לנו כי ברצונו להשתתף במסיבת האירוסין, וביקש ממנו שכשהכל יהיה מוכן ממש יבואו לקרותו.

וכשאכן היה הכל מוכן, והיה ממש לפני קריאת התנאים, יצאנו לבית החזון איש לקרותו, בעוד שכל הקהל ממתינים לבואו של החזון איש למסיבת האירוסין, והנה כשנכנסנו לבית החזון איש ראינו כי זוג זקנים בעל ואשתו יושבים לפניו ומתייעצים עמו על כל מיני דברים שאמורים היו לקנות לצורך חנות דברי דסקית אשר ניהלו, וככה ישבו לפניו עם רשימה של מצרכים ושאלוהו על כל דבר בפרוטרוט איזה סוג מחטים לבחור וכו', והחזון איש יושב בנחת ומקשיב בסבלנות אין קץ לשאלותיהם, ועונה להם במתינות לכל שאלה תשובה הראויה לה, ההתייעצות ארכה שעה בערך... בעוד אנו עומדים ותמהים לפשר דבר סבלנותו הרבה, שהרי ידע שבאנו לקרותו למסיבת התנאים, וכי כל המוזמנים ממתינים לבואו, ואילו החזון איש יושב כאילו כל הזמן שבעולם בידו, ויהי הדבר לפלא בעינינו.

וממשיך ר' יהושע לספר, כאשר גמרו הללו להציע לפני החזון איש את כל ספיקותיהם וקיבלו ממנו תשובות מספקות, פנו ללכת, והנה החזון איש מלווה אותם עד פתח ביתו, וברכם לשלום, ויהי אך יצאו את ביתו חבש החזון איש את כובעו ופנה ללכת איתנו אל מסיבת האירוסין, בדרך פנה אלינו החזון איש ואמר לנו: בוודאי תמהים אתם על כל העניין הזה, האיך שישבתי עם הזוג הזה זמן כה רב בעוד שידעתי כי ציבור יושב וממתין להגעתי למסיבת האירוסין, אך דעו! שהזוג הזה ניצולי שואה המה, שבורים ורצוצים הגיעו ארצה, וגם מקור פרנסה עדיין אין להם, וכעת באו להתייעץ איתי על פרטי החנות ואופן ניהולה, וחככתי בדעתי שבעוד שלעזור להם בכסף אין ביכולתי, מחויב אני לעזרם לכל הפחות בעצה הוגנת.

אכן המצווה הזו "אינה מוטלת רק עליי", אלא שנתגלגל הדבר ונזדמנה מצווה זו לידי, ובאמת המצווה מוטלת על כל אחד מישראל, ואם כן "גם אתם וגם כל הקהל" אשר ממתינים עליי מחויבים במצווה זו, הילכך לא היה לי לחוש לממתינים, ואדרבה בהמתנתם זו נזדמן להם ליטול חלק במצווה רבה זו לעזור לנדכאים אלו, על ידי שאוכל לייעצם בעצה הוגנת ולחלצם ממיצר!

כמו כן סיים ר' יהושע את סיפורו לבני משפחתו, גם הערב אילו יכולתם לעזור לאלמנה הנ"ל, הרי שמחויבים אתם כמוני בעזרה זו, ובמה איפוא יכולתם לעזור? בזה שתמתינו עד שובי מבית האלמנה ולעזור לה לערוך את הסדר כדת, ולשמחה בשמחת יום טוב, הרי אשר מה שאתם טוענים שאני מחויב גם למשפחתי, אמת הוא! אך "גם אני וגם אתם" חייבים במצווה זו שנזדמנה לידי, אלא שאני מקיים מצווה זו בעזרה, ואילו אתם בהמתנתכם עליי! ולכך לא חסתי על האיחור, ובכך פייס ר' יהושע את משפחתו.

והנה לאחר סיפור מעשה זה אפשר להבין איך הרהיבה רחל עוז בעצמה למסור הסימנים ללאה, מילא שהיא עצמה ויתרה, אך כיצד זה ויתרה על חשבונו של יעקב, והרי במסירת הסימנים ללאה כבלה את יעקב להינשא לה נגד רצונו. אכן להמבואר יתיישב היטב, וכי מי יאמר כי חובת הצלת לאה מהלבנת פנים מוטלת רק על רחל ולא על יעקב? ואלא מה, לרחל יש את האפשרות להצילה על ידי מסירת הסימנים, אמנם גם יעקב חייב להצילה מביזיונה על ידי שישאנה לאישה, וזאת על ידי שתדע לאה הסימנים שמסר יעקב לרחל, ואם כן רחל כשמסרה את הסימנים ללאה קיימה בזה לא רק את חובתה היא, אלא גם קיימה בזה את חובת יעקב, להציל את לאה מביזיון!
הידברות
 
הראני ידידי,
הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
ויל"ע.
 
האמת שיש מדרש מחודש שלאיעקב מסר סמנים לרחל אלא רחל מסרה סמנים ליעקב (בודאי הרב @יוסף צ. הירשמן כבר עמד בזה), ולפי זה לא קשה אלא שבגמ' במגילה (י"ג ע"ב) לא משמע כן.

וז"ל המדרש באיכה רבתי (פתיחתא כ"ד):

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה, ע"כ.
 
עיקר טעמה של רחל אימנו בהסכמתה לענין זה מבואר במדרש רבה:
פסוק ז-ח

ח וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי (בראשית ל, ח),
נוֹפְתִּי פִּתִּיתִי תָּלִיתִי אֲחוֹתִי עָלָי.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִינְפָה* הָיָה לִי לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי אֲחוֹתִי, אִלּוּ שָׁלַחְתִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ תֶּן דַּעְתְּךָ שֶׁהֵן מְרַמִּים בְּךָ לֹא הָיָה פּוֹרֵשׁ? אֶלָּא אָמַרְתִּי אִם אֵין אֲנִי כְּדַאי שֶׁיִּבָּנֶה הָעוֹלָם מִמֶּנִּי, יִבָּנֶה מֵאֲחוֹתִי.
*כלה.
ומסתבר שאם היה מותר לה מטעם זה לרמות, יהיה גילוי הסוד בכלל ההיתר, וק"ל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓