תולדות איך יעקב נשתמש בבגדי עשו החמודות שלא מידיעתו?

[ממגד שמים]

נשאלתי שאלה זו בשבת מבחור צעיר .
חישבתי מתחילה ע,ד ניחא לי' לחבר לעשות איסורא זוטא וכו'
ואולי כיוון של גזל עכו"ם שרי [-בשגם הוי ישראל מומר כבקידושין יח , אבל בחת"ס יש משמעות שאם לא מקיים המצוות לית לי' מעליותא דישראל]
ואולי כלל לא היה שלו, יען שלל זאת מנימרוד - וצ"ע מצד כיבוש יחיד, כבגיטין לח.
ובחת"ס כ' רמז למהרי"ל שלוקחין משכונות עכו"ם בליל הסדר והכא נמי היה פסח,

 

[ממגד שמים]

תולדות - איך היה מותר לרבקה לתת בגדי החמודות ליעקב | בראשית

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן (כז טו) הקשו האחרונים איך היה מותר לרבקה ליתן את בגדי החמודות ליעקב, הרי הוי גזל. ורבינו הגר"ד לנדו שליט"א אמר ליישב, דהנה בבבא קמא קיט. נחלקו לגבי ממון מוסר, חד אמר מותר לאבדו ביד דגופו מותר...

forum-otzar-hatorah.co.il

שו"מ שאלה זו מהגאון הרב @גרינפלד שחסר לנו לאחרונה

 

[חם ליבי]

עי' אהלי טהרות בשבוע זה, מדבריו של ר' איתמר גרבוז, שהביא לדון בזה מהגרד"ל

 

[מחזיק ברכה]

זה היה במשמורת אצל רבקה והיא נתנה את הבגד ליעקב ולכן יכל להשתמש

 

[אור זרוע לצדיק]

זה היה במשמורת אצל רבקה והיא נתנה את הבגד ליעקב ולכן יכל להשתמש

לחץ כדי לכווץ...

אולי היתה שומר שכר, וזה לקחה בשכרה.

 

[ממגד שמים]

אולי היתה שומר שכר, וזה לקחה בשכרה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל שלא מידיעתו הוי שליחות יד ?

 

[אור זרוע לצדיק]

עוד יש לומר דהרי אמרו בגמ' דשופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון.
ובפנימיות מבואר שיעקב אבינו תיקן את החטא של אדם הראשון, ולפי"ז היו בגדי החמודות שייכים לו.
ועל כן היה יכול להשתמש בהם.

 

[ממגד שמים]

עוד יש לומר דהרי אמרו בגמ' דשופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון.
ובפנימיות מבואר שיעקב אבינו תיקן את החטא של אדם הראשון, ולפי"ז היו בגדי החמודות שייכים לו.
ועל כן היה יכול להשתמש בהם.

לחץ כדי לכווץ...

תלוי אם הוי אותם בגדים. ראיתי שדנים בזה. [-שבגדי אדם לאו היינו בגדי נמרוד]

 

[אור זרוע לצדיק]

תלוי אם הוי אותם בגדים. ראיתי שדנים בזה. [-שבגדי אדם לאו היינו בגדי נמרוד]

לחץ כדי לכווץ...

עכ"פ בתרגום יונתן מבואר דהיו בגדי אדם הראשון

תרגום יונתן על בראשית פרק כז פסוק טו
(טו) ונסיבת רבקה ית לבושי עשו ברה רבא מרגנן דהוה מן אדם קדמאי וההוא יומא לא אלבשינון עשו ואשתארו גבה בביתא ואלבישת ית יעקב ברה זעירא:

 

[אור זרוע לצדיק]

חתם סופר על בראשית פרק כז פסוק טו

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית. יל"ד איך השתמשה רבקה שלא ברשות עשו ואין השואל רשאי להשאיל. וי"ל דליל פסח היה ומותר להשתמש במשכונות של נכרים כמ"ש מג"א בשם מהרי"ל [סי' תע"ב] ועשו ישראל מומר הוה ודינו כגוי ויצחק לא חשש לה דלא נחשד עשו בעיניו, ע"כ סבר בודאי לא תשאיל רבקה בגדיו לאחר בלא רשות.​

 

[ממגד שמים]

חתם סופר על בראשית פרק כז פסוק טו

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית. יל"ד איך השתמשה רבקה שלא ברשות עשו ואין השואל רשאי להשאיל. וי"ל דליל פסח היה ומותר להשתמש במשכונות של נכרים כמ"ש מג"א בשם מהרי"ל [סי' תע"ב] ועשו ישראל מומר הוה ודינו כגוי ויצחק לא חשש לה דלא נחשד עשו בעיניו, ע"כ סבר בודאי לא תשאיל רבקה בגדיו לאחר בלא רשות.​

לחץ כדי לכווץ...

יישר על הבאת הציטוט.
אמ' ציינתי בגוף ההודעה שהראוני חת"ס בזה
לי הדל באלפי ישראל קצת הוקשה שלכאו' היתר מהרי"ל רק בהנחה על השולחן
אבל האם נרחיב זאת גם לשימוש להדיא ובבגדים שלובש שלא ע"ז קאי המהרי"ל? וצ"ת לע"ע ולע"כ

 

[אור זרוע לצדיק]

לי הדל באלפי ישראל קצת הוקשה שלכאו' היתר מהרי"ל רק בהנחה על השולחן
אבל האם נרחיב זאת גם לשימוש להדיא ובבגדים שלובש שלא ע"ז קאי המהרי"ל? וצ"ת לע"ע ולע"כ

לחץ כדי לכווץ...

ומ"ש האי תשמיש מהאי תשמיש?

 

[שמריהו בן יוסף]

נשאלתי

לחץ כדי לכווץ...

את הברכות עצמם הותר לגנוב אבל את הגורם להן לא? אתמהה

 

[ממגד שמים]

ומ"ש האי תשמיש מהאי תשמיש?

לחץ כדי לכווץ...

בהנחה ע,ג השולחן לא משתמש להדיא אלא רק רואה בעיניו.
ובנוסף, ההיתר די מוגבל רק לצורך בני מלכים של שולחן הסדר. היתיר ליקח דברים נוספים שאינם קשורים לשולחן החג . ויל"ע.

 

[ממגד שמים]

את הברכות עצמם הותר לגנוב

לחץ כדי לכווץ...

מהו גדר האיסור?
גניבת דעת? הרי היה לטובתו של יצחק- ואיכא אומדנא דהי' ניח"ל.
לא כן עשיו שע"י לקיחת בגדיו נפסד טובא והחילוק פשוט.

 

[אמר ליה]

אביא בקצרה מש"כ רבותינו האחרונים בדבר הקושיא היאך השתמש יעקב בבגדי עשו בלא רשות, והיאך לקחה רבקה את בגדיו בלא רשותו, והלא שואל שלא מדעת גזלן הוי, ואף בן נח מצווה על הגזל[1].
ראשית, באמת בזוה"ק (ח"ב קי"ב:) כתב שאכן נתבע יעקב וזרעו על כך כמש"כ בברכות ו. "הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו", ונתנה רשות למזיקים לשלוט על בגדי תלמידי חכמים וע' בהערה בלשון הזוהר[2].
וע' בהכתב והקבלה דכתב "ותלבש את יעקב הניח יעקב את אמו להיות כמשרתת אליו להלבישו ולא היה לוקח את הבגדים ללובשם מעצמו, כי מעשה זו לרמות אביו היה שלא לרצון יעקב" עכ"ל. ואולי אפשר להוסיף דחשש נמי מצד הגזל.
ובאחרונים העלו כמה דרכים לבאר: בחת"ס כתב שהיה זה ליל פסח ומותר להשתמש במשכונות של נכרים כמש"כ במ"א בשם מהרי"ל (סי' תע"ב)[3].
דרך נוספת כתב הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו אמת ליעקב עפי"ד הרמב"ם (פ"ט מעבדים ה"ב) שעכו"ם יכול למכור בניו ובנותיו שנאמר "מכם תקנו וממשפחתם אשר עמכם", וכן הוא בשו"ע (יו"ד רס"ז י"ז) דלעכו"ם יש קנין הגוף בבניו ובנותיו והרי הם כשאר עבדים.
ולפי"ז י"ל דאי נימא דלאבות היה דין ב"נ (ע' תוס' ב"ב קמ"א. ד"ה בת) א"כ יתכן שרבקה סברה שבניה הרי הם כעבדים ומה שקנה עבד קנה רבו, ושוב הוו הבגדים שלה ולא היה לה עליהם דין שומר.
אולם הנה באור החיים הקד' כתב אהא דכתיב "ותלבש את יעקב" וז"ל "פי' הלמתם עליו בתיקון ולבישה הגם שהיו גדולים תקנתם לקטנן". ולכאו' לדבריו א"א כלל לתרץ כהאי תי' דהחת"ס, דהרי אין שום היתר לעשות שינוי כלשהו בחפץ ואפי' במשכונות של גויים.
אמנם יעו' בצרור המור שכתב איפכא דנעשה נס לרבקה שהיה הבגדים של עשו מתאימים ליעקב שהיה קטן ממנו בגוף. וכ"כ בשפתי כהן בזה"ל "רצתה לבחון נבואתה בבגדיו של עשו לפי שעשו היה יותר ארוך מיעקב והיו הכל אומרים זה גדול מזה ולזה קראוהו עשו שהיה גדול ועשוי, והלבישה בגדיו של עשו ליעקב לראות אם יבואו כמדתו של יעקב אז יתאמת לה נבואתה".
ולדבריו צריך ליישב באו"א שהכל היה הוראת שעה עפ"י נבואה כמ"ש להלן "עלי קללתך בני" ובתרגום כתב "עלי יתאמר בנבואה".
עוד אפשר לבאר באו"א עפי"מ שכתבו בעלי התוס' וז"ל "בגדי בנה החמודות הם הבגדים שהלביש הקב"ה לאדם הראשון כדכתיב ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ובגדי כהונה הלבישו לפי שהיה בכורו של עולם ועבודה בבכורות ובאו לידי עשו מיד נמרוד וכו' והלבישתו לעבוד עבודה ביום טוב בפסח" עכ"ל.
ומעתה י"ל דכיון שיעקב קנה את הבכורה מעשו, א"כ שפיר שייכת לו העבודה ושיייכים לו גם הבגדי כהונה לעבוד בהם.
[וכן הוא בירושלמי (מגילה פ"א ה"א) "מהו החמודות שהיה משמש בהן בכהונה גדולה". וביאר התורה תמימה עפ"י המבואר בזבחים (קי"ב:) דעד שהוקדשו הכהנים לעבודת מקדש בימי משה, היו הבכורים עובדים בקדשים וכו' וכן היו לעשו שהיה בכור בגדים מיוחדים לתכלית זו, ונקראו בשם החבה והכבוד החמודות, ומדייק כ"ז מייתור הלשון "בנה הגדול" אלא מרמז שמפני שהיה בנה הגדול, דהיינו בכור, היו לו בגדים לתכלית עבודת הקודש" עכת"ד].
ויעו' בתורה שלמה (תולדות כ"ז הערה ס"ז) שהביא מהמדרש וז"ל "כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשיו, אמרה רבקה הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש את הבגדים הללו".
ולפי"ז מיושב נמי דברי המדרש רבה (ס"פ צ"ז, ו) "רבי יהודה אומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון" דמבואר להדיא דתלי הבכורה בבגדי אדה"ר.
ועיי"ש בתרגום ירושלמי (מ"ח כ"ב) "ואנא הא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך, ולבושיה דאדם קדמאה ואמאי נסבת יתיה מן ידוי דעשו אחי לא בחרבי ולא בקשתי אלהין בזכותי ובעובדי טובא". היינו דהבגדים שלו כדת וכדין.
עוד יש ליישב עפי"ד הקצוה"ח (ל"ד, ג) דגונב מן הגנב פטור מכפל, כדאמר רמב"ח "גנב ולא נתייאשו הבעלים אינו גובה אלא מן הראשון". וממילא כיון שעשו גנב את הבגדים מנמרוד (ע' מדר"ר פס"ג פי"ג) א"כ לא חשיב גניבה אצל רבקה. (וכעי"ז כתב באילת השחר, והוסיף דאע"פ שגזל עכו"ם מותר ועשו שגזל מנמרוד לא עבר על איסור גזל מ"מ לדעת היראים (סי' תכ"ב) אי"ז נעשה שלו ולכן היה מותר לרבקה לקחתם.
ועיי"ש עוד שכתב דרך נוספת דעשו הפקיד אצל אמו וסמך עליה שתעשה בבגדים כרצונה, וכמש"כ ב"מ מ"ב. על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. אך הוא צ"ב דהא פשיטא דאם עשו היה יודע שרבקה תביא ליעקב את הבגדים דלא היה מסכים וא"כ איכא אומדנא שלא ע"ד זה הביא לה, ויל"ע בדבריו).
ולפי"ז י"ל עוד דלכאו' ילה"ק דהא "בגדי עם הארץ מדרס לפרושים" וא"כ איך יכלה רבקה להלביש את יעקב בבגדי עשו[4].
ולהאמור א"ש דכיון שהיו גזל בידי עשו א"כ לא מטמא דדרשינן (ב"ק ס"ז:) "משכבו" ולא הגזול (ולא נטמא מנמרוד שהרי גם הוא גזל מאדה"ר).

---

[1] ע' בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"א עמ' רפ"ז) שמובא ששאלו את הקה"י הנ"ל, וענה "מי אמר שבן נח מוזהר על שואל שלא מדעת, אולי חיובם רק על גזל גמור". וכעין מש"כ ביד רמה (ב"ב ט"ז.) לענין גזל בב"נ דשרי ע"מ להשביח. אמנם כ"ז א"ש רק אי לאבות היה דין של בן נח, ויל"ד.
[2] ז"ל הזוהר "חמו חבריא מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמדות וגו' באילן לבושין דילה גזל דיליה וכו' ובגין כך עילה דקא אשכחו רתיכין דיליה לרבנן איהו, דחופיא דלהון למאני דרבנן תדיר לירכין דלהון ולמאנין דלהון וכו' ועל דא לית מלה בלא דינא".
[3] עוד כתב החת"ס וז"ל "יתכן לומר כי רמז בכתוב כי מצדקתה לא היתה רגילה לעשות כאלה, מ"מ לעת הצורך להתעקש עם עיקש, גם לה לבב כמוהו כמ"ש יעקב לרחל "כי אחי אביה הוא", ונבוא אל המכוון בעה"י כי הם המה בגדי החמודות ר"ל התלבשותו ברמאות לרמות אביו, אותן לבשה ליעקב, לומר שלימדה את יעקב למסגיה ברמיותה ואמר 'אשר איתה בבית' ר"ל אותן בגדי רמאות, היה אתה בבית מבית אביה לבן הרמאי למדה "עכ"ל.
[4] בחיד"א תי' שהיו מאדה"ר ומבגדי לויתן ואינו מקבל טומאה וזש"כ התרגום "דכיתא".

 

[ממגד שמים]

אביא בקצרה מש"כ רבותינו האחרונים בדבר הקושיא היאך השתמש יעקב בבגדי עשו בלא רשות, והיאך לקחה רבקה את בגדיו בלא רשותו, והלא שואל שלא מדעת גזלן הוי, ואף בן נח מצווה על הגזל[1].
ראשית, באמת בזוה"ק (ח"ב קי"ב:) כתב שאכן נתבע יעקב וזרעו על כך כמש"כ בברכות ו. "הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו", ונתנה רשות למזיקים לשלוט על בגדי תלמידי חכמים וע' בהערה בלשון הזוהר[2].
וע' בהכתב והקבלה דכתב "ותלבש את יעקב הניח יעקב את אמו להיות כמשרתת אליו להלבישו ולא היה לוקח את הבגדים ללובשם מעצמו, כי מעשה זו לרמות אביו היה שלא לרצון יעקב" עכ"ל. ואולי אפשר להוסיף דחשש נמי מצד הגזל.
ובאחרונים העלו כמה דרכים לבאר: בחת"ס כתב שהיה זה ליל פסח ומותר להשתמש במשכונות של נכרים כמש"כ במ"א בשם מהרי"ל (סי' תע"ב)[3].
דרך נוספת כתב הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו אמת ליעקב עפי"ד הרמב"ם (פ"ט מעבדים ה"ב) שעכו"ם יכול למכור בניו ובנותיו שנאמר "מכם תקנו וממשפחתם אשר עמכם", וכן הוא בשו"ע (יו"ד רס"ז י"ז) דלעכו"ם יש קנין הגוף בבניו ובנותיו והרי הם כשאר עבדים.
ולפי"ז י"ל דאי נימא דלאבות היה דין ב"נ (ע' תוס' ב"ב קמ"א. ד"ה בת) א"כ יתכן שרבקה סברה שבניה הרי הם כעבדים ומה שקנה עבד קנה רבו, ושוב הוו הבגדים שלה ולא היה לה עליהם דין שומר.
אולם הנה באור החיים הקד' כתב אהא דכתיב "ותלבש את יעקב" וז"ל "פי' הלמתם עליו בתיקון ולבישה הגם שהיו גדולים תקנתם לקטנן". ולכאו' לדבריו א"א כלל לתרץ כהאי תי' דהחת"ס, דהרי אין שום היתר לעשות שינוי כלשהו בחפץ ואפי' במשכונות של גויים.
אמנם יעו' בצרור המור שכתב איפכא דנעשה נס לרבקה שהיה הבגדים של עשו מתאימים ליעקב שהיה קטן ממנו בגוף. וכ"כ בשפתי כהן בזה"ל "רצתה לבחון נבואתה בבגדיו של עשו לפי שעשו היה יותר ארוך מיעקב והיו הכל אומרים זה גדול מזה ולזה קראוהו עשו שהיה גדול ועשוי, והלבישה בגדיו של עשו ליעקב לראות אם יבואו כמדתו של יעקב אז יתאמת לה נבואתה".
ולדבריו צריך ליישב באו"א שהכל היה הוראת שעה עפ"י נבואה כמ"ש להלן "עלי קללתך בני" ובתרגום כתב "עלי יתאמר בנבואה".
עוד אפשר לבאר באו"א עפי"מ שכתבו בעלי התוס' וז"ל "בגדי בנה החמודות הם הבגדים שהלביש הקב"ה לאדם הראשון כדכתיב ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ובגדי כהונה הלבישו לפי שהיה בכורו של עולם ועבודה בבכורות ובאו לידי עשו מיד נמרוד וכו' והלבישתו לעבוד עבודה ביום טוב בפסח" עכ"ל.
ומעתה י"ל דכיון שיעקב קנה את הבכורה מעשו, א"כ שפיר שייכת לו העבודה ושיייכים לו גם הבגדי כהונה לעבוד בהם.
[וכן הוא בירושלמי (מגילה פ"א ה"א) "מהו החמודות שהיה משמש בהן בכהונה גדולה". וביאר התורה תמימה עפ"י המבואר בזבחים (קי"ב:) דעד שהוקדשו הכהנים לעבודת מקדש בימי משה, היו הבכורים עובדים בקדשים וכו' וכן היו לעשו שהיה בכור בגדים מיוחדים לתכלית זו, ונקראו בשם החבה והכבוד החמודות, ומדייק כ"ז מייתור הלשון "בנה הגדול" אלא מרמז שמפני שהיה בנה הגדול, דהיינו בכור, היו לו בגדים לתכלית עבודת הקודש" עכת"ד].
ויעו' בתורה שלמה (תולדות כ"ז הערה ס"ז) שהביא מהמדרש וז"ל "כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשיו, אמרה רבקה הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש את הבגדים הללו".
ולפי"ז מיושב נמי דברי המדרש רבה (ס"פ צ"ז, ו) "רבי יהודה אומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון" דמבואר להדיא דתלי הבכורה בבגדי אדה"ר.
ועיי"ש בתרגום ירושלמי (מ"ח כ"ב) "ואנא הא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך, ולבושיה דאדם קדמאה ואמאי נסבת יתיה מן ידוי דעשו אחי לא בחרבי ולא בקשתי אלהין בזכותי ובעובדי טובא". היינו דהבגדים שלו כדת וכדין.
עוד יש ליישב עפי"ד הקצוה"ח (ל"ד, ג) דגונב מן הגנב פטור מכפל, כדאמר רמב"ח "גנב ולא נתייאשו הבעלים אינו גובה אלא מן הראשון". וממילא כיון שעשו גנב את הבגדים מנמרוד (ע' מדר"ר פס"ג פי"ג) א"כ לא חשיב גניבה אצל רבקה. (וכעי"ז כתב באילת השחר, והוסיף דאע"פ שגזל עכו"ם מותר ועשו שגזל מנמרוד לא עבר על איסור גזל מ"מ לדעת היראים (סי' תכ"ב) אי"ז נעשה שלו ולכן היה מותר לרבקה לקחתם.
ועיי"ש עוד שכתב דרך נוספת דעשו הפקיד אצל אמו וסמך עליה שתעשה בבגדים כרצונה, וכמש"כ ב"מ מ"ב. על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. אך הוא צ"ב דהא פשיטא דאם עשו היה יודע שרבקה תביא ליעקב את הבגדים דלא היה מסכים וא"כ איכא אומדנא שלא ע"ד זה הביא לה, ויל"ע בדבריו).
ולפי"ז י"ל עוד דלכאו' ילה"ק דהא "בגדי עם הארץ מדרס לפרושים" וא"כ איך יכלה רבקה להלביש את יעקב בבגדי עשו[4].
ולהאמור א"ש דכיון שהיו גזל בידי עשו א"כ לא מטמא דדרשינן (ב"ק ס"ז:) "משכבו" ולא הגזול (ולא נטמא מנמרוד שהרי גם הוא גזל מאדה"ר).

---

[1] ע' בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"א עמ' רפ"ז) שמובא ששאלו את הקה"י הנ"ל, וענה "מי אמר שבן נח מוזהר על שואל שלא מדעת, אולי חיובם רק על גזל גמור". וכעין מש"כ ביד רמה (ב"ב ט"ז.) לענין גזל בב"נ דשרי ע"מ להשביח. אמנם כ"ז א"ש רק אי לאבות היה דין של בן נח, ויל"ד.
[2] ז"ל הזוהר "חמו חבריא מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמדות וגו' באילן לבושין דילה גזל דיליה וכו' ובגין כך עילה דקא אשכחו רתיכין דיליה לרבנן איהו, דחופיא דלהון למאני דרבנן תדיר לירכין דלהון ולמאנין דלהון וכו' ועל דא לית מלה בלא דינא".
[3] עוד כתב החת"ס וז"ל "יתכן לומר כי רמז בכתוב כי מצדקתה לא היתה רגילה לעשות כאלה, מ"מ לעת הצורך להתעקש עם עיקש, גם לה לבב כמוהו כמ"ש יעקב לרחל "כי אחי אביה הוא", ונבוא אל המכוון בעה"י כי הם המה בגדי החמודות ר"ל התלבשותו ברמאות לרמות אביו, אותן לבשה ליעקב, לומר שלימדה את יעקב למסגיה ברמיותה ואמר 'אשר איתה בבית' ר"ל אותן בגדי רמאות, היה אתה בבית מבית אביה לבן הרמאי למדה "עכ"ל.
[4] בחיד"א תי' שהיו מאדה"ר ומבגדי לויתן ואינו מקבל טומאה וזש"כ התרגום "דכיתא".

לחץ כדי לכווץ...

באידיש :געוואלדיג
בלה"ק :פלאי פלאות !

 

[ממגד שמים]

אמנם כ"ז א"ש רק אי לאבות היה דין של בן נח, ויל"ד.

לחץ כדי לכווץ...

חשבתי מעי"ז וצף לי הגמ' קידושין יח דקרי לי' ישראל מומר.
ואולי התם רק דיחוי דעכ"פ עדיף מגוי רגיל וצ"ת.