אכן, דברי הרמב"ן שהיה נס יש להקשות עליהם, ולא נמצא כן בחז"ל, ודברי תורה שבעים פנים להם.
והנה בפרקי דרבי אליעזר פרק כג איתא:
מֵאָה וַחֲמִשִּׁים קִנִּים אֹרֶךְ יְמִינָהּ שֶׁל תֵּבָה, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֹרֶךְ בְּצַד שְׂמֹאלָהּ, שְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה קִנִּים בְּצַד רָחְבָּהּ בְּדָפְנוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ, וּשְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה בְּדָפְנוֹתֶיהָ לְאַחֲרֶיהָ וכו',
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁשְּׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם [נ"א: של"ב] מִינֵי עוֹפוֹת בָּאָרֶץ, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי שְׁקָצִים בָּאָרֶץ.
עד כאן דבריו בקוצר.
ונראה שיש קצת ט"ס ושיבוש בגירסת דבריו, ומתוך הענין נראה שכוונת הדברים לומר שהקינים [החדרים של התיבה] היו רק סביב הדפנות כולם ולא באמצע [עיי"ש, ודלא כשיטת המדרש רבה עיי"ש] ומנין הקינים כולם יחד היו שלוש מאות שישים וששה [וא"כ מה שנאמר של"ב או שס"ה אינו אלא ט"ס וצ"ל בכולם שס"ו, וצ"ע] וכמספר זה היו בכל שלושת הקומות, אחת לחיום אחת לעופות ואחת לשרצים [עיי"ש].
עכ"פ חזינן שבעבר לא היו הרבה סוגי בעלי חיים כמו היום, ולכן היה שייך להכניסם לתיבה את כולם, כי כמנין החדרים כך מנין בעלי החיים, וכך מנין העופות, וכך הוא גם מנין השרצים.
ויתכן שלאחר המבול התרבו המינים לפי הארצות שנתפזרו שם, והדוב שבארץ זו אינו הדוב שבארץ אחרת, וגם הפר שיש כאן אינו הפר שיש בארץ אחרת, אך כולם נולדו מאותם פר ופרה שהיו בתיבה, אלא לפי שידע ה' טבע כל ארץ וארץ, שינה את צאצאי הפרים לפי הארץ שלשם הובלו [ע"י המלאכים כפה"נ כדרך שבאו].
וראיה לדבר מבהמות טהורות שאינן אלא ג' מיני בהמות וז' חיות ככתוב בתורה, ובפועל יש הרבה בהמות מעלות גרה ומפריסות פרסה, כגון הג'אבו והג'ירפה והרבה כיוצא בהנה, הרי שמיסוד עשר טהורות נולדו הרבה שינויי מינים אחר המבול, וכולם מין אחד הם.
וכעין זה כתבו חז"ל לגבי העורב והזרזיר, ולגבי ק"כ מיני הראיה והאיה, וק"ל.
