חידה בהלכה - שכח רצה ולא חוזר לכתחילה | אוצר החידות| דף 2 חידה בהלכה - שכח רצה ולא חוזר לכתחילה | אוצר החידות| דף 2
א. במש"כ כ"ת בראשית דבריו ד'חיוב ברהמ"ז נמשך והולך מתחילת הלילה ועד גמר העיכול' בזה גופא אני סובר דאי"ז כוונת ד' הרעק"א, אלא דכל כמה שבשעת השביעה שהיא הקובעת לברכה הוא גדול-הרי הוא בר חיובא מדאו' וכנ"ל.
ב. בהמש"ד כתב ד'א"א לתפוס החבל משני צדדים וכו'', ואיני מבין, דהא גופא מה שחזינן בר"ח, דאינו מחויב בסעודה אבל מחויב בברכה. ולענ"ד לא קרב זא"ז כלל.
א. אכן, ואפשר להסביר בכוונתו בשתי נוסחאות. או שנאמר שכל זמן שלא התעכל המזון סיבת החיוב עצמה קיימת ועיקר המחייב זו השביעה. אבל אפשר לומר שהמחייב זו האכילה אלא שהרחיבו את הזמן שיכול לברך וקבעוה על שיעור עיכול, וכל רגע שלא נתעכל נחשב אכילה.
ב. לא מבין מה הדמיון לר"ח. במקרה שלנו הקטן לטענתך לא נחשב מחוייב על אף שגדל ולא נתעכל. בר"ח מעולם לא היה מחוייב בסעודה.
 

הודעות מומלצות

רב האי גאון (ד'תרצ"ט –...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה