חידה בהלכה - שכח רצה ולא חוזר לכתחילה | אוצר החידות| דף 2 חידה בהלכה - שכח רצה ולא חוזר לכתחילה | אוצר החידות| דף 2
פִּתָרוֹן
איך יתכן אדם שאכל סעודת ליל שבת כשיעור ברכת המזון מדאו' ומדרבנן ולא צריך לחזור רצה לכתחילה?
לכאו' לדעת הב"ח דבאכל בשבת ונמשך למוצאי שבת שהוא ר"ח מזכיר רק של שבת ולא של ר"ח, דאזלינן בתר התחלת הסעודה,
ה"ה אכל בערב שבת שהוא ר"ח או יו"ט והמשיך לשבת, יזכיר רק של ערב שבת.
ואמנם המשנ"ב לא הביא אפ' דעה זו, אך אפשר דעכ"פ חשיב ספק ולא יחזור.
אכן יש לעיין בזה, דהא אסור לאכול בשבת קודם קידוש (ופורס מפה ומקדש), ואחר שקידש לכאו' הוי כמו אחר ערבית דאינו מזכיר של התחלת הסעודה, וכמו שהביא במג"א קפח,יז ובמשנ"ב שם סקל"ב.

יש עוד היכ"ת דומה, במי שאכל בערב שבת ולא אכל אחר שקידש היום, דלדעת השו"ע (רעא,ו) אומר רצה ולדעת הרמ"א לא, וכתב המשנ"ב דמודה השו"ע דאינו חוזר. ואין לומר דאין זו סעודת שבת אלא סעודת ערב שבת, דהא יש שיטה בראשונים (שהביא שם הרמ"א)...
א. במש"כ כ"ת בראשית דבריו ד'חיוב ברהמ"ז נמשך והולך מתחילת הלילה ועד גמר העיכול' בזה גופא אני סובר דאי"ז כוונת ד' הרעק"א, אלא דכל כמה שבשעת השביעה שהיא הקובעת לברכה הוא גדול-הרי הוא בר חיובא מדאו' וכנ"ל.
ב. בהמש"ד כתב ד'א"א לתפוס החבל משני צדדים וכו'', ואיני מבין, דהא גופא מה שחזינן בר"ח, דאינו מחויב בסעודה אבל מחויב בברכה. ולענ"ד לא קרב זא"ז כלל.
א. אכן, ואפשר להסביר בכוונתו בשתי נוסחאות. או שנאמר שכל זמן שלא התעכל המזון סיבת החיוב עצמה קיימת ועיקר המחייב זו השביעה. אבל אפשר לומר שהמחייב זו האכילה אלא שהרחיבו את הזמן שיכול לברך וקבעוה על שיעור עיכול, וכל רגע שלא נתעכל נחשב אכילה.
ב. לא מבין מה הדמיון לר"ח. במקרה שלנו הקטן לטענתך לא נחשב מחוייב על אף שגדל ולא נתעכל. בר"ח מעולם לא היה מחוייב בסעודה.
 
א. אכן, ואפשר להסביר בכוונתו בשתי נוסחאות. או שנאמר שכל זמן שלא התעכל המזון סיבת החיוב עצמה קיימת ועיקר המחייב זו השביעה. אבל אפשר לומר שהמחייב זו האכילה אלא שהרחיבו את הזמן שיכול לברך וקבעוה על שיעור עיכול, וכל רגע שלא נתעכל נחשב אכילה.
ב. לא מבין מה הדמיון לר"ח. במקרה שלנו הקטן לטענתך לא נחשב מחוייב על אף שגדל ולא נתעכל. בר"ח מעולם לא היה מחוייב בסעודה.
לטענתך, א"א לתפוס החבל משני קצוות ולומר שמחויב בברכה ואינו בסעודה, וע"ז באה ההוכחה מר"ח דשפיר איכא למימר הכי, ואף הקטן לא היה מחויב בסעודה מעולם, אבל סוכ"ס היות והשתא הוי בר חיובא אה"נ דמחויב בברכהמ"ז מדאו' אבל היות שלא חויב בסעודה-אינו חוזר.
 
שלחן ערוך - אורח חיים (מ)
אִם גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְקִדֵּשׁ הַיּוֹם קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר קִדּוּשׁ הַיּוֹם עַל כּוֹס שֵׁנִי, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם קִדּוּשׁ
ובמ"ב שם
של שבת - דאזלינן בתר השתא כיון דבשעה שהוא מברך כבר נתקדש היום ומ"מ פשוט דלכו"ע אם לא הזכיר של שבת אינו חוזר
 
שלחן ערוך - אורח חיים (מ)
אִם גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְקִדֵּשׁ הַיּוֹם קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר קִדּוּשׁ הַיּוֹם עַל כּוֹס שֵׁנִי, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם קִדּוּשׁ
ובמ"ב שם
של שבת - דאזלינן בתר השתא כיון דבשעה שהוא מברך כבר נתקדש היום ומ"מ פשוט דלכו"ע אם לא הזכיר של שבת אינו חוזר
ייש"כ גדול, אם כי יש להעיר דזוהי דעת המח' בלבד, וברמ"א שם פליג עליה וס"ל דאינו מחויב להזכיר כלל.
 

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

אוהב ספר יצר פוסט חדש...

משתמשים שצופים באשכול הזה

  • חזור
    חלק עליון
    למעלה