הלכה פסוקה היא, שבשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו.
אך פסק הגר"י בויאר זצ"ל, שדין זה הוא תקנה מיוחדת לשעת הסכנה כפי שמצאנו בכ"מ, אבל עיקר התקנה הייתה פירסומא ניסא לבני רה"ר, ומקום הדלקה הוא רק בפתח ביתו או במקום הפונה לרה"ר.
ולפי"ז:
א. אותם המדליקים על שולחנם אף שלא בשעת הסכנה לא יצאו אפי' בדיעבד, וברכתם ברכה לבטלה.
ב. אותם הגרים למעלה מכ', אין רפואה למכתם אחר שאין בהדלקתם פרסום לבני רה"ר.
(אמנם אם יש לו 'רבים' בקומה, חשיב פרסום הנס להם שאי"צ גדרי רה"ר).
ושו"ר שכ"פ הגרי"ז.
למה שיהיה הבדל בין שעת הסכנה שתיקנו להניחו על שולחנו, למי שגר מעל כ' אמה שיניחו על שולחנו, לכאו' גדר הדין שאם אינו יכוללפרסם לרה"ר יניחו על שולחנו.
 
למה שיהיה הבדל בין שעת הסכנה שתיקנו להניחו על שולחנו, למי שגר מעל כ' אמה שיניחו על שולחנו, לכאו' גדר הדין שאם אינו יכוללפרסם לרה"ר יניחו על שולחנו.
מאותה סיבה שהומלס לא ידליק על הספסל.
מי שגר למעלה מכ', זה לא מוגדר 'אונס' אלא פשוט אין לו בית להדליק בו.
שעת הסכנה - אף אחד מישראל לא יכול להדליק.
 
הלכה פסוקה היא, שבשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו.
אך פסק הגר"י בויאר זצ"ל, שדין זה הוא תקנה מיוחדת לשעת הסכנה כפי שמצאנו בכ"מ, אבל עיקר התקנה הייתה פירסומא ניסא לבני רה"ר, ומקום הדלקה הוא רק בפתח ביתו או במקום הפונה לרה"ר.
ולפי"ז:
א. אותם המדליקים על שולחנם אף שלא בשעת הסכנה לא יצאו אפי' בדיעבד, וברכתם ברכה לבטלה.
ב. אותם הגרים למעלה מכ', אין רפואה למכתם אחר שאין בהדלקתם פרסום לבני רה"ר.
(אמנם אם יש לו 'רבים' בקומה, חשיב פרסום הנס להם שאי"צ גדרי רה"ר).
ושו"ר שכ"פ הגרי"ז.
לשון הדברים, כפי שפורסם:
דעת הגר"י בויאר דהא דבשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו זה רק לשעת הסכנה אבל לא בשעת
הסכנה, אם הניחו על שלחנו לא יצא, ודלא כדעת הגרח"ג דיצא, ולכן אמר הגרי"ב דשלא בשעת
הסכנה, מי שגר מעל כ' אמה אין לו עצה להדליק בחלון ביתו בתוך הבית, וכששאלתיו שמצאו כזה
ריטב"א, אמר לי שלא יעזור לי כלום, הוא רגיל מכל השנים דבלמעלה מכ' אמה לא יצא, וכששאלתיו
לגבי הלשון מניחו על שלחנו ודיו דמשמע דשלא בשעת הסכנה אמנם יצא אך זה לא דיו כי לא עשה
את הלכתחילה לפרסם הנס לא רק לו אלא גם לבני רה"ר, אמר לי שוב אני יודע שלמעלה מכ' אמה
לא יוצאים, וכששאלתיו שכמדומה שיש חכמת מנוח שאם יש בחצירו ג' שכנים יש בזה פרסומא
ניסא, אמר לי שרבים בפשטות הכוונה לעשרה ולכן אם יש עשר שכנים בקומה זה מצוין אם ידליק
בפתח ביתו, ואמר לי שהוא מסתפק אם עשרה שכנים כולל אותו או חוץ ממנו, ונדגיש שהגרי"מ
רוטנברג אמר לי שגם לו לבדו זה טוב בפתח ביתו כי גם הוא שווה פרסומא ניסא.
 
מאותה סיבה שהומלס לא ידליק על הספסל.
מי שגר למעלה מכ', זה לא מוגדר 'אונס' אלא פשוט אין לו בית להדליק בו.
שעת הסכנה - אף אחד מישראל לא יכול להדליק.
חילוק אחד כפי שכתבת ששעת הסכנה הוא לכל ישראל ולמעלה מכ' הוא לא לכל ישראל, ולפי"ז אם לכל ישראל לא יהיה סכנה, ולאחד יהיה סכנה יהיה פטור מלהדליק על השולחן.
ואפשר לבאר את החילוק ששעת הסכנה יש לו בית אך אינו יכול לפרסם לרה"ר והוא הדין והוא הטעם לדר מעל כ' אמה שיש לו בית ורק אינו יכול לפרסם לרה"ר,
ולא ודמה למי שאין לו בית שמצד הפירסומא ניסא יכול לפרסם ברה"ר, אך צורת הדין היא לפרסם בבית.
 
חילוק אחד כפי שכתבת ששעת הסכנה הוא לכל ישראל ולמעלה מכ' הוא לא לכל ישראל, ולפי"ז אם לכל ישראל לא יהיה סכנה, ולאחד יהיה סכנה יהיה פטור מלהדליק על השולחן.
מעיקר הדין אתה צודק, אבל יתכן שכיון שחז"ל קבעו שב'סכנה' מניחו על שולחנו, אז מסתמא כך נקבע הדיון לכל סכנה, בין של יחיד ובין של רבים.
 
הלכה פסוקה היא, שבשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו.
אך פסק הגר"י בויאר זצ"ל, שדין זה הוא תקנה מיוחדת לשעת הסכנה כפי שמצאנו בכ"מ, אבל עיקר התקנה הייתה פירסומא ניסא לבני רה"ר, ומקום הדלקה הוא רק בפתח ביתו או במקום הפונה לרה"ר
ואילו ידידו כתב,
ובאמרי יחזקאל הובא בשם הג"ר יחזקאל ברטלר זללה"ה שמעיקר הדין במוצ"ש אפשר להדליק על שולחנו.
וצ"ע,
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון