איך ממשיכים אחרי החגים בימות חורף משמימים

[רב פאל]

אחרי שחיינו במקום גבוה כל החגים
לרדת במובן מסויים לימים הרגילים
ואני יבהיר אני מתכוון לומר שעצם ההתעסקות בדברים יותר עמוקים
נותן לנו הרבה יותר חיבור
ועכשיו זה נגמר השאלה איך אפשר להמשיך בצורה המייטבית ושראשי יהיה טפח מעל הקרקע

 

[בן פטורא]

סגנון השאלה אינה ברורה דברור דבמועדים נגבה האדם מעל קומתו בשאר השנה אך נדרשים ימים אלו להותיר מורשות נצח לשארי השנה אך לא בעומק כי אם אדרבא בחוויה הפשוטה של הדברים ואין צורך שהראש יהא טפח מעל הקרקע כי אם שהקרקע עצמה תהאא גבוהה יותר אך אפשר לעסוק בדברים עמוקים גם בשארי שנה סוף דבר לא באתי בסוד דבריו

 

[שיל"ת]

אחרי שחיינו במקום גבוה כל החגים
לרדת במובן מסויים לימים הרגילים
ואני יבהיר אני מתכוון לומר שעצם ההתעסקות בדברים יותר עמוקים
נותן לנו הרבה יותר חיבור
ועכשיו זה נגמר השאלה איך אפשר להמשיך בצורה המייטבית ושראשי יהיה טפח מעל הקרקע

לחץ כדי לכווץ...

חסר עומק בשאר חלקי היהדות בעבודה היומיומית?

שבת [כל שבוע], תפילה [ג' פעמים ביום], אמונה [כל רגע], תורה [כפי היכולת] וכו' וכו' וכו'.
חומ"ז עדיין אפשר לעסוק בעומק הימים הללו בכדי לחזק את החיבור ולהמשיכו לכל השנה.

יש"כ על העלאת הנושא הנפלא.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

עיקר הנושא הנפלא מבחינתי הוא איך מרטיבים בהתלהבות את השדרה המשמימה, והרי אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים והדבר קשה עד למאוד מאוד.

 

[אמר ליה]

שמעתי פעם בשם הרב פינקוס זצ"ל שאמר שה"אבינו מלכנו נא אל תשיבנו ריקם מלפניך" הולך על ענין זה, שנזכה לקחת איתנו את ההשפעה של הימים הנוראים לכל השנה.
ובאמת שזה הברכה שאומרים ביו"ט "והשיאנו ה' אלוקינו" כלומר שנתרומם ונתעלה למדרגה אחרת.
אך לעיקר הענין צריך לדעת שלא כל תחושה של יבשות או ימות החורף האפרורים זה אומר שיש חלילה ירידה וכדו', דבאמת האדם עלה ונתעלה בחגים, אלא שעכשיו הוא נמצא בימים רגילים בלא ריגושים, וכדוגמת חתן וכלה, שיש את החתונה ימי השבע ברכות וכל בר דעת מבין שאחר השבע ברכות הקשר לא נחלש אף שכבר פחות מתרגשים (לכל הפחות כלפי חוץ) אלא הוא רק מתחזק - כי יש זמנים מרגשים קרובים מרוממים, ויש את ימי השיגרה הרגילה, וכך הוא בעבודת האלוקים , ודאי שזכינו להיות בימי קרבת אלוקים דבקים ומחוברים אליו יתברך, אבל גם זה מסתיים בבחינה שלו, ועובר לעבודת ה' מהסוג האחר (הרגיל) בימי השגרה - שהרי זה בדיוק מה שביקש מאיתנו הקב"ה בשמיני עצרת עשו לי סעודה קטנה.
ובודאי שאם כל אחד יתחזק בדבר מסויים (לא לשכוח את הקבלות של יום כיפור) ויתמיד בו, יראה הצלחה וסייעתא דשמיא ועליה רוחנית

 

[והב בסופה]

אני כל הזמן שומע הרבה שחשים את התחושה הזו, אבל אני מעולם לא חשתי כך
אני מרגיש דוקא מאוד מאוד טוב אחרי החגים, אני מרגיש מלא וטעון, שמח 'להירגע' קצת ולחזור לשגרה
אני לא מדבר מזוית תורנית מה צריך להיות, מה ראוי וכו'. פשוט מעולם לא חשתי כך. בן אדם אוהב שגרה סה''כ, לחזור ללימוד שלו, לעיסוק שלו, אחרי התעלות רוחנית בחגים, אלו הימים הכי יפים שלי בשנה.

 

[רב פאל]

שנזכה לקחת איתנו את ההשפעה של הימים הנוראים לכל השנה.

לחץ כדי לכווץ...

אני מרגיש מלא וטעון

לחץ כדי לכווץ...

לא באתי לומר שאני לא מלא וטעון ולא יועיל לקחת את ההשפעה של הימים נוראים כי הנושא לא ההשפעה
הנושא הוא (לפחות אני מרגיש כך) שכשאין התקדמות רוחנית שכשאני לא עוסק בעוד משהו כשאני לא נמצא מעל ההתמודדות הפשוטה
יש שחיקה עצומה וזה לא יחזיק לזמן רב ובדומה למה ש @ישעיהו מנחלת דן אמר

עיקר הנושא הנפלא מבחינתי הוא איך מרטיבים בהתלהבות את השדרה המשמימה, והרי אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים והדבר קשה עד למאוד מאוד.

לחץ כדי לכווץ...

תודה

ואין צורך שהראש יהא טפח מעל הקרקע כי אם שהקרקע עצמה תהאא גבוהה יותר

לחץ כדי לכווץ...

משפט יפה דמגוגיה חמודה
ואם נתעכב על הדוג' מה יותר קל להרים את הראש או להרים את הקרקע

 

[בן פטורא]

משפט יפה דמגוגיה חמודה
ואם נתעכב על הדוג' מה יותר קל להרים את הראש או להרים את הקרקע

לחץ כדי לכווץ...

לא מדובר בדמגוגיה כי אם בהעמדת העניין על מכונו כי המועדים ענינם ימים גבוהים ואילו בשארי שנה אין בכךאפשרות להרים את הראש מעל הקרקע כי להעמיד שגרה ראויה וגבוהה וזו הייתה כוונתי
לבריאות

 

[רב פאל]

לא מדובר בדמגוגיה כי אם בהעמדת העניין על מכונו כי המועדים ענינם ימים גבוהים ואילו בשארי שנה אין בכךאפשרות להרים את הראש מעל הקרקע כי להעמיד שגרה ראויה וגבוהה וזו הייתה כוונתי
לבריאות

לחץ כדי לכווץ...

ואי"ז סותר את זה שהשגרה קשה בעצם
וע"ז דיברתי

 

[איש תורה]

הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת מיר ירושלים

1

תיאור נורא הוד ממרתפי האינקוויזיציה מספר על יהודים שנמתחו על גלגל העינויים וספגו דברי בוז מהכמרים על אמונתם בא-ל שכביכול כבר נטש אותם ובחר באומה אחרת. לחינם אתם מתייסרים בעבורו, כבר לא איכפת לו מכם – לעגו להם והוסיפו עוד לענותם בייסורים, ואז נשמע היהודי עונה בקול "אין כאלוקינו אין כאדונינו…"

כמה מאות שנים אחר כך. קבוצת יהודים עמדה בתור לתאי הגזים, הכול כבר נלקח מהם, בעוד דקות ספורות הם יעלו בארובות השמיימה, ולפתע, נתנו יד זה לזה ופצחו במחול – שמחת תורה היום, אין לנו ספרי תורה לרקוד בהם, אבל יש לנו את רבונו של עולם לרקוד עמו…

מאין תעצומות הנפש הבלתי נתפסות הללו?

2

שנים ספורות לפני השואה, ישיבת מיר בפולין, שמחת תורה תרצ"ד, עם הכנסת ספרי התורה לארון הקודש בשירת 'אשריכם ישראל', עמד רבי ירוחם על הבימה והסביר את משמעות המילים אשריכם ישראל לאור דברי משה רבנו בפרשת וזאת הברכה 'אשריך ישראל מי כמוך' ופירוש רש"י ש'אחרי שמשה פירט את הברכות אמר להם מה לי לפרט לכם, כלל דבר הכל שלכם'.

'הכל שלכם' בא לומר שהקשר שלנו עם הקב"ה אינו תלוי בכלום, כביכול אין אלטרנטיבה אחרת. וזאת היתה בקשת משה רבנו "ונפלינו אני ועמך" שלא תשרה שכינתו כי אם על ישראל – לא צרות עין יש כאן, כי אם בקשה שלא יהיה הקשר של הקב"ה עמנו תלוי בסיבה כמו נשיאת חן שאם היא נעלמת יסתיים הקשר, אלא כמו קשר של אישות שאמנם יסודו ברגשות הנעורים אבל עתה אינו תלוי עוד בהם לפי שכבר נעשה לקשר של דביקות מוחלטת שאין בה מקום לעוד מישהו.

אשריכם ישראל – מאושר הוא לשון קיום ותוקף, אף אם חלילה איננו ראויים, הקשר שלנו מאושר ותקף לנצח, לעולם לא יעזבנו, לעולם לא נעזבנו.

בליסבון ובבירקנאו, הנצחיות הזאת הדדית – היא עמדה בכור המבחן. "זרויה בין מכעיסיה, חבוקה ודבוקה בך".

3

זאת הסיבה – הוסיף רבי ירוחם באותו מעמד נורא הוד – שכשלמד הקב"ה תורה עם משה היה משה משכחה עד שנתן לו הקב"ה במתנה. מתחילה היה הלימוד עם משה מצד מעלתם הנשגבה של ישראל באותה שעה, אבל באופן הזה יש סיכון גדול שיאבדו את התורה אם חלילה ירדו מדרגתם וממעלתם, לכן נתנה התורה כמתנת חינם בלי סיבה וטעם, וככזאת אינה תלויה במצב, ולכן אנו בטוחים לעולמים שאף אם איננו הגונים וראויים עדיין הקב"ה בוחר בנו.

ואז רבי ירוחם נשא ידיו השמיימה ושורר בקול 'אשריכם ישראל, אשריכם ישראל' כשבני הישיבה רוקדים ועונים כנגדו.

4

הגיונית, מתאים יותר היה לקרוא את ברכות משה שבפרשת וזאת הברכה דווקא בראש השנה כדי להתחיל בהן את השנה החדשה, ובכל זאת תיקנו את קריאת הפרשה בשמחת תורה.

שמא רמז יש כאן, אל מול מחשבות מחלישות של חוסר אמון בכוח התשובה העלולות להתגנב לליבנו דווקא אחרי עבודת הימים הנוראים, הרהורים של ייאוש לאור כישלונותינו משנים עברו, חשש מכרסם שמא אבדה תקוותנו ח"ו, ואז כשאנו מקיפים את ספרי התורה במעגל שאין לו סוף, מכריזים בזאת לכל העולם ובעיקר לעצמינו כי גם לקשר שלנו עם הקב"ה אין סוף.

אשריכם ישראל – כשם שהתורה היא נצחית, כך ברכות משה הם נצחיות, כך הקשר שלנו עם התורה ועם נותנה הוא נצחי. עם התחושה המרוממת הזאת אנו יכולים לצאת בבטחה אל החורף הקר והחשוך ולמלא אותו בחמימות של אמונה יוקדת.

 

[איש תורה]

השפת אמת סוכות תרל"ד, ד"ה שמחת תורה כותב: "שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה".
הוא מסביר שהשמחה והתשוקה לתורה בתחילת השנה משאירות באדם דבקות גם בהמשך. הוא מדגיש שאפילו מי שעוסק במסחר ואינו יכול ללמוד תמיד, יכול לשאת עמו את הקשר לתורה בתוך עיסוקיו, מכוח השמחה שקבע בלבו.

 

[איש תורה]

החיד"א בספר מורה באצבע, סימן ט, אות רח"צ כותב וזה לשונו: "אחר החג וחדש חשון יתאמץ ביראת שמים ותלמוד תורה לשמה".

 

[איש תורה]

בשם הגר"י הוטנר זצ"ל יש לשנות את צורת ההסתכלות: במקום לראות את יום טוב כדבר שעבר, לראותו כדבר שנתווסף לנו.

 

[רב פאל]

@איש תורה

הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת מיר ירושלים

1

תיאור נורא הוד ממרתפי האינקוויזיציה מספר על יהודים שנמתחו על גלגל העינויים וספגו דברי בוז מהכמרים על אמונתם בא-ל שכביכול כבר נטש אותם ובחר באומה אחרת. לחינם אתם מתייסרים בעבורו, כבר לא איכפת לו מכם – לעגו להם והוסיפו עוד לענותם בייסורים, ואז נשמע היהודי עונה בקול "אין כאלוקינו אין כאדונינו…"

כמה מאות שנים אחר כך. קבוצת יהודים עמדה בתור לתאי הגזים, הכול כבר נלקח מהם, בעוד דקות ספורות הם יעלו בארובות השמיימה, ולפתע, נתנו יד זה לזה ופצחו במחול – שמחת תורה היום, אין לנו ספרי תורה לרקוד בהם, אבל יש לנו את רבונו של עולם לרקוד עמו…

מאין תעצומות הנפש הבלתי נתפסות הללו?

2

שנים ספורות לפני השואה, ישיבת מיר בפולין, שמחת תורה תרצ"ד, עם הכנסת ספרי התורה לארון הקודש בשירת 'אשריכם ישראל', עמד רבי ירוחם על הבימה והסביר את משמעות המילים אשריכם ישראל לאור דברי משה רבנו בפרשת וזאת הברכה 'אשריך ישראל מי כמוך' ופירוש רש"י ש'אחרי שמשה פירט את הברכות אמר להם מה לי לפרט לכם, כלל דבר הכל שלכם'.

'הכל שלכם' בא לומר שהקשר שלנו עם הקב"ה אינו תלוי בכלום, כביכול אין אלטרנטיבה אחרת. וזאת היתה בקשת משה רבנו "ונפלינו אני ועמך" שלא תשרה שכינתו כי אם על ישראל – לא צרות עין יש כאן, כי אם בקשה שלא יהיה הקשר של הקב"ה עמנו תלוי בסיבה כמו נשיאת חן שאם היא נעלמת יסתיים הקשר, אלא כמו קשר של אישות שאמנם יסודו ברגשות הנעורים אבל עתה אינו תלוי עוד בהם לפי שכבר נעשה לקשר של דביקות מוחלטת שאין בה מקום לעוד מישהו.

אשריכם ישראל – מאושר הוא לשון קיום ותוקף, אף אם חלילה איננו ראויים, הקשר שלנו מאושר ותקף לנצח, לעולם לא יעזבנו, לעולם לא נעזבנו.

בליסבון ובבירקנאו, הנצחיות הזאת הדדית – היא עמדה בכור המבחן. "זרויה בין מכעיסיה, חבוקה ודבוקה בך".

3

זאת הסיבה – הוסיף רבי ירוחם באותו מעמד נורא הוד – שכשלמד הקב"ה תורה עם משה היה משה משכחה עד שנתן לו הקב"ה במתנה. מתחילה היה הלימוד עם משה מצד מעלתם הנשגבה של ישראל באותה שעה, אבל באופן הזה יש סיכון גדול שיאבדו את התורה אם חלילה ירדו מדרגתם וממעלתם, לכן נתנה התורה כמתנת חינם בלי סיבה וטעם, וככזאת אינה תלויה במצב, ולכן אנו בטוחים לעולמים שאף אם איננו הגונים וראויים עדיין הקב"ה בוחר בנו.

ואז רבי ירוחם נשא ידיו השמיימה ושורר בקול 'אשריכם ישראל, אשריכם ישראל' כשבני הישיבה רוקדים ועונים כנגדו.

4

הגיונית, מתאים יותר היה לקרוא את ברכות משה שבפרשת וזאת הברכה דווקא בראש השנה כדי להתחיל בהן את השנה החדשה, ובכל זאת תיקנו את קריאת הפרשה בשמחת תורה.

שמא רמז יש כאן, אל מול מחשבות מחלישות של חוסר אמון בכוח התשובה העלולות להתגנב לליבנו דווקא אחרי עבודת הימים הנוראים, הרהורים של ייאוש לאור כישלונותינו משנים עברו, חשש מכרסם שמא אבדה תקוותנו ח"ו, ואז כשאנו מקיפים את ספרי התורה במעגל שאין לו סוף, מכריזים בזאת לכל העולם ובעיקר לעצמינו כי גם לקשר שלנו עם הקב"ה אין סוף.

אשריכם ישראל – כשם שהתורה היא נצחית, כך ברכות משה הם נצחיות, כך הקשר שלנו עם התורה ועם נותנה הוא נצחי. עם התחושה המרוממת הזאת אנו יכולים לצאת בבטחה אל החורף הקר והחשוך ולמלא אותו בחמימות של אמונה יוקדת.

לחץ כדי לכווץ...

אם כל הכבוד והערכה
אין זה דומה לעמוד מול אתגרים מלעמוד מול שגרה
אני (ואני מאמין שעוד רבים פה) יכולים לעמוד מול נסיון יותר מאשר השגרה כי השגרה זה חיים שלמים משמימים

 

[רב פאל]

בשם הגר"י הוטנר זצ"ל יש לשנות את צורת ההסתכלות: במקום לראות את יום טוב כדבר שעבר, לראותו כדבר שנתווסף לנו.

לחץ כדי לכווץ...

ברור ואי"ז סותר ואי"ז קשור
למרות שהתקדמתי קשה לי השגרה
גם אם משתנה ימי השבוע בסוף הכל מרגיש אותו דבר

 

[רב פאל]

"אחר החג וחדש חשון יתאמץ ביראת שמים ותלמוד תורה לשמה".

לחץ כדי לכווץ...

ולוואי שאצליח

 

[הלך אחר חכמים]

שאלה כנה ויפה.
החכמים ענו תשובות חשובות ומעניינות.
אולי אפשר להוסיף בראשי פרקים:
1. מגיעים ימי החורף, "לילות הזהב" כפי שכונו על ידי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זצ"ל. אפשר להתחדש כל אחד כפי בחינתו בעבודת הלילה, עסק התורה בלילות, תפילה ובקשה וכו', אבלות על החורבן בחצות יותר וכו'.

2. גם הכנה לחגים הבאים.
בלימוד ההלכות וגם הפנימיות של החג, ותפילה על זה.
חשון בפתח, ובלי שנשים לב כבר יהיה חנוכה.

3. אפשר לקבוע סדר על ספרים המלווים את זמני השנה ונותנים להם עומק וככה כל חודש ניתן להתחדש במהלך וכוונה ועבודה אחרת.
יחיד ומיוחד בזה הוא רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו הקדוש "בני יששכר".

4. שבת בראשית הקדושה לפנינו.
זה אולי הזמן להחליט שהשנה ננסה לעבור על התורה עם מפרש אחר על הסדר.

זאת כתבתי בעיקר לעצמי כדברי התעוררות ומוסר. יהי רצון שנזכה.

 

[רב פאל]

ובלי שנשים לב כבר יהיה חנוכה.

לחץ כדי לכווץ...

זה שכשמסתכלים על העבר זה נראה קצת זמן זה לא אומר שהעתיד קצר

 

[הלך אחר חכמים]

זה נכון, אבל לא סותר את מה שאמרתי.
לא חייב שיהיה קצר.
אבל אם עוברים את התקופה הזאת עם התחדשות, אז הזמן עובר בצורה אחרת לגמרי.

מכיר את הסרטון של הגר"ע יוסף זצ"ל שהעוזר עוצר אותו באמצע הלימוד כדי להגיד לו שמחכים לו למנחה? והרב היה המום ותפס את הראש ואמר איך ברח היום? איך ברח היום?!

מצד שני, כולנו ראינו, להבדיל, עמי ארצות שמבלים את ימיהם בגינות ובתי קפה ומשחקים דומינו ושש בש וכדומה, שעות על גבי שעות. אצלהם היום ארוך כמו מסטיק. הוא נמשך ונמשך ונמשך, והוא כבר מתפלל שיסתיים היום.

ממה זה נגרם? לשניהם יש 24 שעות.
ברגע שנבין את זה, וניקח מזה עצות למדרגה שלנו ולמקום שלנו, זה יכול להועיל מאד לעניות דעתי.

התחדשות יכולה להיות בסדרי לימוד חדשים. בספרים חדשים, בהנהגות חדשות, בשיעורים ורבנים שלא שמעתי עד היום, בדרכים חדשים שלא הורגלתי בהם בבית אבא, אפילו שמעתי על אנשים שהיו מחליפים מדי פעם סידור מסידור רגיל לסידור עם ביאור...

 

[הלך אחר חכמים]

הפעם אפשר גם להחליט שאני מייחד כמה דקות ביום (גם 2 או 3 דקות, יכולות לעשות שינוי מדהים) לשבת במקום שקט, לבד (בחדר לבד, בבית כנסת או בפינה שקטה וכו') ולספר להקב"ה את ליבי.

רבש"ע, ראה איך עוברות עלי כל שנה התקופות שלאחר החגים... תרחם עלי, תן לי חיות, תן לי התחדשות, תעזור לי לנצל את הזמן מתוך שמחה.
בחגים יש קצב אחר, יש כל רגע מנהג חדש או תפילה שלא פגשתי שנה שלמה, מצוות שחיכיתי להן כל השנה, ניגונים שמעוררים לי את הלב.
והנה חוזרים לשגרה, זה מעיק עלי, אולי אני תופס את זה לא נכון. תלמד אותי, אל תתן לי לטעות בזה...