איך ממשיכים אחרי החגים בימות חורף משמימים

[רב פאל]

אבל עדיין זה בעיקר התחדשות שכלית ופחות רגשית לכן יותר קשה
זה פחות מעשית יותר מחשבתית
זה לא קורה אם לא תתאמץ לזה בשונה מהחגים

 

[רב פאל]

הפעם אפשר גם להחליט שאני מייחד כמה דקות ביום (גם 2 או 3 דקות, יכולות לעשות שינוי מדהים) לשבת במקום שקט, לבד (בחדר לבד, בבית כנסת או בפינה שקטה וכו') ולספר להקב"ה את ליבי.

רבש"ע, ראה איך עוברות עלי כל שנה התקופות שלאחר החגים... תרחם עלי, תן לי חיות, תן לי התחדשות, תעזור לי לנצל את הזמן מתוך שמחה.
בחגים יש קצב אחר, יש כל רגע מנהג חדש או תפילה שלא פגשתי שנה שלמה, מצוות שחיכיתי להן כל השנה, ניגונים שמעוררים לי את הלב.
והנה חוזרים לשגרה, זה מעיק עלי, אולי אני תופס את זה לא נכון. תלמד אותי, אל תתן לי לטעות בזה...

לחץ כדי לכווץ...

המהלך של התבודדות הוא לא חדש
וצריך לא לפספס את העיקר
העיקר הוא לא הבקשות
אלא לספר לקב"ה את התחושות וזה יוצר חיבור

 

[נהר מעדן]

כתבתי אחר העבודה של תשרי בשנת תשפ"ו, קצת רעיון בענין זה, ואולי זה יאיר קצת העינים בנושא זה:

כבר מורגשת התחושה המעיקה של ימי החולין, של הקימה לעבודה, בלבול המחשבות וטרדות הפרנסה. יש מי שמרגישים שהיו רוצים שימי סוכות השמחים יימשכו כל השנה, וגונחים על כך שאנו כבר נמצאים בימי השנה הבאה, ומרגישים כ"מפטירין כדאתמול". אך באותו זמן, עדיין מהדהדות בנו המנגינות של הימים הקדושים, ואנו עדיין חיים את הימים שמהם יצאנו זה עתה. על כן, ברצוני לספר לכם מעשה שהיה:

מעשה בזוג אחד, שלדאבונינו ה'שלום בית' שלהם נקלע, והבעל עשה 'שבת' לעצמו, והאשה עשה 'שבת' לעצמה, כל אחד מהם חי החיים לעצמו תחת גג אחד, וכמובן שביתם היה בית מבולבלת בלי 'שלום בית'. כבר היו עומדים סמוך ל'גט פטורין' רח"ל, אבל ברגע האחרון, התערבו בתוך הענינים עסקנים נחרצים העוסקים בהחזרת 'שלום בית', והמה הבינו הבעיות של הבעל ואשתו, והמה פשוט למדו להבעל מהי אשה, ומה טוב יהיה לו אם לא יתפרד מאשתו, ויש להם עוד התקוה לחיות חיים מאושרים עד המאה ועשרים שנים בבריאות ובשמחה. וכמו כן הם למדו להאשה, כמה מאושרת שתהיה אם תמשיך לחיות עם בעלה, והמה גילו לה מעלות וחלקים הטובים של בעלה, והזוג החליטו ברגע האחרון, שטוב להם לישאר ביחד, והאשה הכירה בפעם ראשונה בחייה, מי הוא בעלה באמת, והבעל הכיר בפעם ראשונה בחייו מי היא באמת אשתו, והמה נתייחדו בשמחה כבראשונה, ולכבוד השמחה הגדולה, חגגו כעין סעודת חתונה ביחד.
הבעל התנאה עצמו עם המלבושי שבת היקרים שלו, הלביש את השטריימל שלו, ופניו האירה מאושר. והאשה התלבשה עם תכשיטיה היותר יקרים שלה, והבגדים היותר נאים, וכה ישבו ביחד אצל הסעודה עם הנאה נפלאה.

הגיעה להרגעים האחרונים שכבר הצריכו לסיים את הסעודה, והזוג ילך עכשיו לביתם ויתחילו לחיות מחדש באהבה אחוה שלום וריעות, ופתאום שמע הבעל כיצד שהאשה קרא לעומתו עם אנחה כבידה:
"או בעלי היקרי, עכשיו תסיר ממך את מלבושך הנאים, תניח את השטריימל היפה בתוך הקופסא, ותחת זה תתלבש עצמך עם מלבושי חול, ואתה תעזוב אותי למשך הרבה שעות מן היום, ויצריכו לחיות עוד פעם החיים כמו מלפנים, הלוואי שיוכלו לישב כאן אצל סעודת החתונה כל ימינו, ולא יצריכו לשוב לביתינו!".

כמובן שהבעל היה נבהל ונשתומם והוא אמר לה:
דמיתי שאתה רוצה שנתייחדו מחדש ולהתחיל לחיות עוד פעם חיים נורמלי ביחד, ועכשיו אני רואה, שאין אתה רוצה אותי בכלל, לא תפסת בכלל הענין והשמחה של הסעודה שלנו, אתה רק אוהב את השטיימל היפה שלי והבעקיטשע היפה שלי, ואתה לא רוצה אותי, את עצמי, בכלל. ואם כן היה חבל על כל הסעודה של כאן, לא התחתנת עמי, רק סך הכל התחתנת עם השטיימל היפה שלי!

כלפי מה הדברים אמורים? האר"י הקדוש מציג את עבודת ימי תשרי כחתונה חדשה בין כלל ישראל להקב"ה. במהלך השנה, כלל ישראל התרחק לצערנו מהקב"ה, הפסיק לחיות עמו, בין אם על ידי עבירות ובין אם על ידי טרדות ובלבולי הזמן. מגיע אלול-תשרי, ונכנסים ה'עושי שלום בית' – שהם מצוות החג – והם מחברים מחדש את הכלל ישראל, הכלה קרויה בנעימה, עם הקב"ה, והקב"ה מתרצה לשכון עם כלל ישראל, וכלל ישראל מתרצה לשכון עם הקב"ה.
מגיע שמיני עצרת, היום שלפני שחוזרים בפועל לשכון עם הקב"ה, אומר הקב"ה שנקיים סעודה לכבוד השמחה הגדולה שהתאחדנו מחדש.

בסעודת נעילת החג, שומע הקב"ה לפתע את היהודי קורא: "הלוואי ונמשיך את הימים הטובים האלה במשך כל השנה, הלוואי שיישאר יום טוב כל השנה, איני רוצה לחזור לימי החול". ומנצלים את הרגעים האחרונים של הסעודה הנשגבת באנחות ובבכי על המר גורל שמיד יגיעו לילות החורף הקשים...

מה פירוש הדבר במילים אחרות? לא באמת התכוונו שנרצה לחזור להקב"ה ולשכון עמו. אהבנו רק את מצוותיו היפות שזיכה אותנו בהן בימי החתונה, אבל איננו רוצים אותו עצמו.
כי לשכון עם הקב"ה זה דווקא לשכון בימים החשוכים, ועל כך התאחדנו עם הקב"ה. רצון ה' בבריאת כל העולמות היה שישראל יעשה לו דירה דווקא בימי החורף החשוכים, ואם איננו מוכנים לכך, נמצא שלא הבנו את כל העבודה שעשינו בימי תשרי במבט נכון. הקב"ה רוצה לשכון עמנו, בעולם הזה הקשה, ואנו צריכים לעשות לו דירה בתחתונים.

ומה טוב ויפה אימרת הצדיקים על המקרא "אסרו חג בעבותם" מלשון 'עב', שכל עניני החג המרומם מאסרים דווקא בעניני עבים וחומריים, כי מאחד שנתיחחדנו ונתאחדנו עם הקב"ה, אז הדירה המיוחד עושים דווקא בתחתונים, כי נתאווה לו ית' להיות לו דירה בתחתונים דווקא.

 

[יראת ה' היא חכמה]

אחרי שחיינו במקום גבוה כל החגים
לרדת במובן מסויים לימים הרגילים
ואני יבהיר אני מתכוון לומר שעצם ההתעסקות בדברים יותר עמוקים
נותן לנו הרבה יותר חיבור
ועכשיו זה נגמר השאלה איך אפשר להמשיך בצורה המייטבית ושראשי יהיה טפח מעל הקרקע​

לחץ כדי לכווץ...

את התחושה המיוחדת והמרוממת של בן הנמצא תחת כנפי אביו ממש, דר בצילא דמהימנותא - זה אמנם חסר, אך אדרבה יש לקחת את המטען הזה לכל השנה קדימה, וכידוע שזה עיקרה של 'סעודה קטנה', שענינה הוא לקחת מכל הדבר האדיר והענק שעבר עלינו - את ההתרוממות השייכת לפי ערכינו גם כשלא נהיה תחת כנפי השכינה ללא מיצרים, גם בימי השנאה שקשה, ופחות מרגישים חיבור.

עכ"פ לשאלתו של פותח האשכול, אם הבנתי נכון, ואולי גם יענה על בעייתו של @ישעיהו מנחלת דן , כפי שכבר כתבת שההתעסקות בדברים יותר עמוקים, מרוממת ונותנת הרבה חיבור.
ואומר לך ידידי - זה לא נגמר ! וכפי שעבר כתב הרב @שיל"ת שיחי'.
אדם "שחי עומק" - אף פעם לא יבש לו, ותמיד נמצא בתחושת רוממות ודבקות שאין לתאר !!
אדם המעמיק בכל דבר, ובפרט בענינים מרכזיים, כדוג' תפילה שבת ואמונה, חי את הקב"ה בצורה מופלאה, ושוב לא יהא לו את הבעיות הנ"ל, לבד מן התחושה של הפסד הרוממות שסו"ס יש בימים הנעלים שעברנו לצערינו, אך אדרבה המשכיל בעת ההיא ידע לאסוף מן ההשגות המופלאות שהשיג, ולקחתם ולאוספם אצלו שיהיו לו לשעת בצורת...​

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בעייתו של @ישעיהו מנחלת דן , כפי שכבר כתבת שההתעסקות בדברים יותר עמוקים, מרוממת ונותנת הרבה חיבור.
ואומר לך ידידי - זה לא נגמר ! וכפי שעבר כתב הרב @שיל"ת שיחי'.
אדם "שחי עומק" - אף פעם לא יבש לו, ותמיד נמצא בתחושת רוממות ודבקות שאין לתאר !!
אדם המעמיק בכל דבר, ובפרט בענינים מרכזיים, כדוג' תפילה שבת ואמונה, חי את הקב"ה בצורה מופלאה, ושוב לא יהא לו את הבעיות הנ"ל

לחץ כדי לכווץ...

אינני רואה כ''כ פתרון לבעייתי שהיא בעיה קשה ועצומה גם בדברי עומק מופלאים שההרגל מכהה את הרגש ו'המלומדה' אורבת לפתחנו וכבר אמרו (ב''ב קסד:) ג' אין אדם ניצול מהם בכל יום ואחד מהם עיון תפילה ואמרו (ברכות לב:) ד' דברים צריכים חיזוק תורה תפילה מע''ש וד''א ופרש''י שיתחזק בהם האדם תמיד בכל כוחו (העלון דרכי החיזוק של הגרי''ג זצ''ל היה תמיד עם הכותרת הזאת בראש העלון)

 

[הרב מרודוש]

לא נעים לי לכתוב
אבל עיקר ההתרגשות שלי בימים נוראים הוא
מברכת אבות וגבורות
הרי ממילא יש לי המון זמן
אני מנצל להתבונן בכל מילה בתפילת הלחש
אייי מ-ל-ך!!
עוזר!!!
איייייייייי ומושיע!!
ומגן!!

את זה אפשר להמשיך כל השנה

 

[רב פאל]

לא נעים לי לכתוב
אבל עיקר ההתרגשות שלי בימים נוראים הוא
מברכת אבות וגבורות
הרי ממילא יש לי המון זמן
אני מנצל להתבונן בכל מילה בתפילת הלחש
אייי מ-ל-ך!!
עוזר!!!
איייייייייי ומושיע!!
ומגן!!

את זה אפשר להמשיך כל השנה

לחץ כדי לכווץ...

מעניין
בכל מצב אני חושב שזה מגיע בגלל שכל היום אתה עסוק ברמה מעל
ועוסק בענייני היום של יוה"כ
(חוץ מזה שיש התערותא דלעילא גדולה)