הטעם: בקצה"ח רפ ב כ' בשם התה"ד דהמוציא עליו הראי', ורוב אינו ראי'. וביאר בשער"י ג ג שצריך בירור שכלי. ובקצה"ח הנ"ל כ' טעם דחזקת ממון עדיפא משאר חזקות דהוא מוחזק כעת, ולכן ל"א רובא וחזקה רובא עדיף. וכ"ה בש"ש ד כד וע"ש פ"ח, וצ"ע. (וע' חת"ס יו"ד קעה ד"ה ועי' שכ' שהטעם שחזקת ממון אלימא.)
אם רק כנגד מוחזק: ד' התוס' ב"מ כג. ד"ה והא וב"ב כג: ד"ה חוץ והריטב"א ב"ב צב דרק כנגד מוחזק. [ובליקוטי שפ"א בשו"ת סי' ט כתב "הטעם שאין הולכים בממון אחר הרוב אינו מצד החילוק שבין דבר איסור לממון רק הטעם דחזקת ממון עדיף מרוב."] וע' רשב"ם ב"ב צב (ובברכת אברהם שם).[1]
מ"ט לא אמרי' כן ברוב דיינים: תוס' ב"ק כז: ד"ה קמ"ל: חשיב המיעוט כאינו, וב"ד מפקי. וע' מהר"ץ חיות בב"ק שם, וקונה"ס ו, וחי' הגר"ח סטנסיל רכט (עמ' קכו), וחי' הגרש"ש ב"ק סי' כז, ושער"י ג ג, וקוה"ע טז. ובש"ש (ד ח) הק' דגם בנפשות הוי מוחזק, וע' קוב"ש ח"ב קונט' ד"ס ה.
ובתוס' סנהדרין ג: ד"ה דיני מבואר דרק ברוב גרוע אין הולכים בממון אחר הרוב. וע' ב"ח חו"מ רלב כא, וע' ש"ש ד ו.
ברובא דאיתא קמן: בתה"ד ח"א שיד כתב שלד' התוס' ומרדכי (סופ"ק דכתובות) אף ברובא דאיתא קמן אין הולכין בממון אחר הרוב וברשב"ם בב"ב משמע דדוקא ברובא דליתא קמן. (עכ"ד התה"ד). וע' רעק"א כתובות טו:
[1] ולכאו' מרש"י ב"מ כד: ד"ה מי קתני מוכח דשייך לומר כן גם כשאין מוחזק. אמנם עי' חת"ס יו"ד קעה ד"ה וע').
אם רק כנגד מוחזק: ד' התוס' ב"מ כג. ד"ה והא וב"ב כג: ד"ה חוץ והריטב"א ב"ב צב דרק כנגד מוחזק. [ובליקוטי שפ"א בשו"ת סי' ט כתב "הטעם שאין הולכים בממון אחר הרוב אינו מצד החילוק שבין דבר איסור לממון רק הטעם דחזקת ממון עדיף מרוב."] וע' רשב"ם ב"ב צב (ובברכת אברהם שם).[1]
מ"ט לא אמרי' כן ברוב דיינים: תוס' ב"ק כז: ד"ה קמ"ל: חשיב המיעוט כאינו, וב"ד מפקי. וע' מהר"ץ חיות בב"ק שם, וקונה"ס ו, וחי' הגר"ח סטנסיל רכט (עמ' קכו), וחי' הגרש"ש ב"ק סי' כז, ושער"י ג ג, וקוה"ע טז. ובש"ש (ד ח) הק' דגם בנפשות הוי מוחזק, וע' קוב"ש ח"ב קונט' ד"ס ה.
ובתוס' סנהדרין ג: ד"ה דיני מבואר דרק ברוב גרוע אין הולכים בממון אחר הרוב. וע' ב"ח חו"מ רלב כא, וע' ש"ש ד ו.
ברובא דאיתא קמן: בתה"ד ח"א שיד כתב שלד' התוס' ומרדכי (סופ"ק דכתובות) אף ברובא דאיתא קמן אין הולכין בממון אחר הרוב וברשב"ם בב"ב משמע דדוקא ברובא דליתא קמן. (עכ"ד התה"ד). וע' רעק"א כתובות טו:
[1] ולכאו' מרש"י ב"מ כד: ד"ה מי קתני מוכח דשייך לומר כן גם כשאין מוחזק. אמנם עי' חת"ס יו"ד קעה ד"ה וע').