שמיני איסור סחורה במאכל אסור לאוכלו כשיהיה מותר (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בספר זכר ישעיהו (מאכלות אסורות פ"ח הט"ז) מסתפק האם מותר לעשות סחורה בדברים האסורים עכשיו ויהיו ניתרין לאחר זמן, וכתב שלא מבואר הענין בפוסקים אם מותר לסחור בתבואה של חדש קודם העומר, וכתב לדון דאם האיסור הוא מהת מדכתיב בשרצים "יהיו" בהוויתן יהיו אין לנו אלא איסורים שאין להם היתר כגון שרצים, אבל אם הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והטען הוא משום חשש תקלה, יהיה אסור לסחור גם עם חדש, אך מסיים שם שהמנהג הוא לעשות סחורה בחדש קודם העומר, וצ"ע.

והנה יש לעיין במי שקונה מאכלות אסורות על מנת למוכרן לאחר שיהיו מותרים, האם יש בזה איסור משום סחורה במאכלות אסורות, והנידון הוא האם אזלינן בתר שעת המכירה דאז כבר אי"ז מאכלות אסורות, או אחר שעת הקניה.

ולכאורה היה נראה דזה תלוי במה שחקרנו לעיל, דאם האיסור הוא ה"קניה" משום שמא יבוא לאכלו, הכל תלוי בשעת הקניה, ואע"פ שהאיסור הוא רק בסחורה דהיינו לקנות על מנת למכור, מ"מ כיון דסו"ס דעתו למכרו חל עליו שם סחורה, ושוב נאסר מחמת שבשעת הקניה הוא אסור. והנה בשו"ת הרשב"א המובא לעיל כתב, דהיכא דהמאכל האסור נפסד ואינו ראוי לאכילה מותר לסחור בו, ובשו"ת צמח צדק הקדמון סי' ס' משמע דההיתר הוא דוקא כאשר קונים את המאכל האסור לאחר שכבר נפסד והבאיש. ובאמת מסברא כן הוא לשיטת הרשב"א דהטעם משום שמא יבוא לאכלו, וכנ"ל. אבל אם האיסור הוא ההנאה מהאכילה, א"כ לכאורה תלוי בשעת המכירה, וכל שבשעת המכירה כבר אינו אסור, אין כאן הנאה ממאכל אסור.

עכ"פ לפי"ז אם קונה חדש קודם העומר על מנת למוכרו לאחר העומר, יש מקום להתיר כיון דהמכירה היא כאשר כבר מותר, אבל עדיין צ"ע כשהוא קונה חדש קודם העומר על מנת למוכרו קודם העומר בזמן שהוא עדיין אסור.

ויש לדון דג"ז מותר, כיון דמה שהוא נמכר אינו לאכילה בזמן האיסור, אלא בזמן ההיתר, א"כ הוי כמוכר מאכל מותר, וכמ"ש תוס' דאם מוכר שומן חזיר על מנת למשוח בו עורות מותר, דאזלינן בתר התכלית שלשמו נמכר, וכיון שאינו נמכר לאכילה מותר, א"כ אולי כשנמכר על מנת לאוכלו לאחר זמן ההיתר, אפילו אם גם הקניה וגם המכירה היא קודם העומר מ"מ מוכרו לישראל שיאכלנו רק אחר העומר, ואין זה נחשב הנאה מהאיסור אכילה, וצ"ע בסברא זו, די"ל דכיון דסו"ס נמכר לאכילה ועתה האכילה אסורה אין זה דומה למוכר למשיחת עורות. ועכ"פ לשיטת הרשב"א דאסור לסחור גם בעורות הנמכרות על מנת למשוח בהן, דלא אזלינן בתר תכלית המכירה, עדיין קשה מ"ט נהגו היתר לסחור בתבואה של חדש קודם העומר. ואולי כיון דיש לו היתר ויכול להמתין ולאכלה בהיתר אין חשש שמא יבוא לאכלו באיסור, וצ"ע.​

 

[גרינפלד]

ואין זה נחשב הנאה מהאיסור אכילה,​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ותדע דאל"כ כל מכירת בהמה בחייה לאכילה תהיה אסורה משום דעתה היא אבר מן החי, ועל כרחך דכיון דמוכרה על מנת לאכלה לאחר שחיטה כשירה אין בזה איסור סחורה, אך יש לחלק דהתם יכול לשוחטה עתה מיד, וגם אין חשש שיאכלנה בחייה דאין דרך לאכול בהמה חיה, ולאחר שחיטה תהיה מותרת. אך צ"ע במוכר בהמה חיה לאכילה לנכרי דהוא יאכלנה בתורת נבילה מדוע מותר, והיה מקום לומר דכיון דעתה אי"ז דבר מאכל, אין שייך האיסור. אך קשה דא"כ מדוע אסור לסחור בחזיר חי, ודוקא בסוסים וגמלים מותר משום דקאי למלאכה, הא כשהוא חי אינו דבר מאכל, ועל כרחך דכיון דעומד לאכילה אסור לסחור בו גם בחייו, וא"כ שוב יל"ע למה מותר למכור צאן ובקר לאכילה לעכו"ם הא הוא יאכלנו בתורת נבילה, וצ"ע. ולכאורה מוכח מזה דכיון דיש לו היתר ע"י שחיטה, אין בו איסור סחורה, דלא נאסרו אלא מאכלות אסורות שאין להם היתר.​