קרח אליהו הנביא למד קל וחומר ממשה רבינו (1 צופה)

[געגועים]

אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי י"י אַתָּה וָהֵם ר"ת אליהו, רמז למ"ש מהר"ר בונם מפרשיסחא זצוק"ל בספר קול שמחה, שאליהו הנביא למד שאפשר להחיות את המת קל וחומר ממשה רבינו ששינה בדיבורו את הטבע לרעה, מידה טובה מרובה שיכול צדיק לשנות בדיבורו את הטבע לטובה.

[וזה לשונו: ואם בריאה יברא ה', מכאן למד אליהו ז"ל להתפלל על בנה של הצרפתית להחיותו, והוא היה ראשון בדבר זה, ולכאורה קשה מנין היה לו להתפלל על דבר כזה להחיות המת, דבר שלא היה מעולם עד העת ההוא, ואיננו מסדר הבריאה להמציא חיים לגוף אשר כבר חלף הלך הרוח מאתו, ויתכן בזה שלמד ממשה רבינו ע"ה אשר גזר לקרח העדר שלא כסדר העולם אשר אחרי כלות החיים ימותו, אבל הם בחייהם נעדרו והיו כלא היו, ולמד מזה אליהו ז"ל אם יגזר על פי צדיק העדר שלא כסדר הבריאה, הלא מדה טובה מרובה ממנה, וכ"ש שיגזור חיים על פי צדיק גם שלא כסדר הבריאה].

והנה משה רבינו למד זה בגזירה שוה "בריאה בריאה", כדאי' בספר הפרדס לרש"י: אם בריאה יברא ה', אמר משה לפניו רבוני הבטחתני תחילה מקודם לכן שתעשה בשבילי פי הארץ, דכתיב הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו וגו', זהו פתיחת הארץ, נאמר כאן בריאה ונאמר להלן בריאה, מה בריאה האמור כאן פתיחת הארץ אף בריאה האמור להלן פתיחת הארץ. והקשו והלא שם נאמרה הבטחה זו לטובתן של ישראל, ואיך נדרש כאן על פתיחת פי הארץ להעניש את קרח ועדתו, אלא שגם כאן נרמז לימוד לטובה, שאם לרעה נתהפכו וכו' כ"ש לטובה וכו'.

נמצא שיש כאן ב' לימודים אחד מגזירה שוה "בריאה בריאה", ואחד מקל וחומר שאם לרעה מתהפך כ"ש שמתהפך לטובה.

ואי' באגרא דכלה (פ' בא בפסוק ולמען תספר) שלא לחינם קבעו אנשי כנסת הגדולה בתפילה מטבע לשון "מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים", כי פרנסה נשפע ע"י מידת חסד, שזה מידה ראשונה בי"ג מידות של רחמים ככתוב (תהלים נא, ג) חסד אֵ-ל כל היום, וכנגדה מידה ראשונה בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן "בקל וחומר", שע"י לימוד קל וחומר אפשר למשוך השפעה של חסד ופרנסה, ותחיית המתים נשפע ע"י מידת "רחום" שזה מידה שניה בי"ג מידות של רחמים, וכנגדה מידה שניה בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן "בגזירה שוה", שע"י לימוד גזירה שוה אפשר למשוך השפעה של רחמים ותחיית המתים, ואליהו החיה את המת ע"י לימוד גזירה שוה, עיי"ש באריכות.

נמצא שתחילת הענין שלמד אליהו שאפשר בכלל להחיות מת היה ע"י לימוד קל וחומר ממשה רבינו כנ"ל, ואחר הקל וחומר הוא דרש גזירה שוה ועי"ז משך השפעה של תחיית המתים, א"כ גם אצל משה וגם אצל אליהו היה ב' הלימודים מקל וחומר ומגזירה שוה.

והענין בזה כי אמרו חז"ל (תענית ח:) דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב, ולכן אליהו קודם דן קל וחומר להשפיע שובעא, ואח"כ טען דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב והשפיע לו חיים ע"י גזירה שוה.​

 

[אוהב ספר]

אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי י"י אַתָּה וָהֵם ר"ת אליהו, רמז למ"ש מהר"ר בונם מפרשיסחא זצוק"ל בספר קול שמחה, שאליהו הנביא למד שאפשר להחיות את המת קל וחומר ממשה רבינו ששינה בדיבורו את הטבע לרעה, מידה טובה מרובה שיכול צדיק לשנות בדיבורו את הטבע לטובה.

לחץ כדי לכווץ...

וצ"ע, שהרי למעשה כן היה כזה בריאה, והיא נבראה בע"ש בין השמשות כמבו' בחז"ל, ואינה שינוי טבע כלל,
ואפי' על ההו"א דאם בריאה מוטב ואם לאו יברא ה' הקשו בגמ' (סנהדרין קי.) דלא יתכן דאין כל חדש תחת השמש עיי"ש

והכתיב "יברא ה'"
ובגמ' שם אמרו "למאי אילימא למבריה ממש והא (קהלת א, ט) אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פיתחא"

שמע מינה לכאו' ד"קרובי פיתחא" נמי חשיב בריאה וא"ש