"ופדיוני בכוריה" - הנוסח והטענות לגביו
כמה אחרונים שאלו על נוסח הקינה לפיו מאז החורבן חסרה ירושלים את "פדיוני בכוריה", שאין זה נכון משום שפדיון הבן נוהג גם לאחר החורבן, וכך גם פדיון פטר חמור, ואילו בכור בהמה טהורה אינו נפדה כלל, לא בזמן הבית ולא בזמן החורבן.
בשם הראי"ה קוק מובא: ”שמצינו בהעלאת הביכורים לירושלים שמביאי הביכורים היו מביאים גם גוזלות לעיטור הסלים,[10] ואחר כך היו מקריבים אותם כקרבן עולה על גבי המזבח ועל פי זה הציע לתקן את המשפט ולסיימו ויוני ביכוריה.”[11] הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש הציע להשאיר את הגרסה "ופדיוני" ולפרשה "ופיד" (שבר) יוני ביכוריה.[12] תירוץ זה מופיע גם בכתב ידו של הרב זליג ראובן בנגיס.
הרב יעקב גדליה וולדנברג, אביו של בעל הציץ אליעזר הגיה: "ופריוני ביכוריה" והכוונה לפי זה אינה לעופות שעיטרו את הביכורים שבטלה הקרבתם, אלא לעצם הבאת הביכורים שבטלה.[13] גרסה זו נמצאת גם בספר אשל החיים שחיבר הרב חיים אפרים בליטי[14] שמביא גרסה זו מקינה של ארצות המזרח.
תירוץ נוסף מובא בספר אשל החיים הוא על פי דברי היעב"ץ[15] שהכהנים בזמננו אינם כהנים ודאיים ולכן רצוי מאוד שבסיום הפדיון יחזירו את הכסף לישראל הפודה את בנו. לפי הסבר זה כיום בטל גם פדיון הבן.
בספר שבט מנשה כתב על פי פירוש הרמב"ן לתורה שפדיון פטר חמור אינו נוהג אלא בארץ.[16]
הרב אהרן וקסלשטיין, בפירושו לקינות "לב אהרן", מסביר כי וודאי שהכוונה היא לבהמות טהורות (כיוון שכל הבית מדבר על דברים שעולים למזבח), והלשון "פדיון" באה רק בדרך אגב (כלומר, שהלשון פדיון היא שם כולל לכל מצוות פדיון 'פטר רחם', והמשורר מקונן על ביטול מצוות בכור בהמה טהורה ליקרב ולהיאכל בירושלים), כי מבין מצוות הבכורות היא המצויה[17].