אמור אל תרים אותי

[התורה]

וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כא, ח). קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ - נְהוֹג בּוֹ קְדוּשָּׁה, לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר, וּלְבָרֵך רִאשׁוֹן בִּסְעוּדָה (רש"י)
מצוה יקרה זו מתגלגלת לפתחנו לעתים מזומנות, בעת שאנו יושבים בסעודה אחת עם כהנים, או בכל הזדמנות אחרת, זוכים אנו לקיים מצוה עשה דאורייתא של 'וקדשתו וגו' קדוש יהיה לך', כאשר אנו מעניקים לכהן את הכבוד לעלות לתורה ראשון, ולקבל מנה ראשונה, ולהיות ראשון לכל דבר. הבה נקיים מצוה זו מתוך שמחה של מצוה ובכוונת הלב לקיים מצות הבורא ולעשות נחת רוח לפניו.
זהירות יתירה היה נזהר הגה"צ רבי זונדל קרויזר זי"ע, בעל 'אור החמה', מלעשות שימוש בכהן. פעם נקש אחד מתלמידיו, תלמיד חכם כהן, על דלת ביתו במשך דקות ארוכות, אך היא לא נפתחה. התלמיד הטה אוזנו ושמע את קולו של רבי זונדל מתוך הבית, מהם הבין שרבי זונדל נמצא בבית, כך שהיה זה פלא בעיניו מדוע אינו פותח את הדלת. הוא דאג לשלומו שמא הוא נפל ונחבל, ולכן פתח בעצמו את הדלת ונכנס פנימה, ואכן הוא מצא את הגאון רבי זונדל שוכב על הארץ בלי יכולת לקום על רגליו, מה שהתברר בהמשך כשבר בצלעות. מיהר התלמיד הכהן לרכון לעברו ולסייע לו לקום, אך רבי זונדל סירב בתוקף ומחה בו: 'אתה כהן! אל תרים אותי!'. בלית ברירה יצא הלה החוצה לקרוא לאחד השכנים, הלה הטה ידו והחל להרים את רבי זונדל, תוך כדי שהתלמיד הכהן מנסה להושיט גם הוא את ידו, אך כשהרגיש רבי זונדל בידו של התלמיד, שמט את עצמו ממנו וזעק בתוקף: 'אתה כהן, אסור לי להשתמש בך!'.

תורה שבכתב