סוכות, שמח"ת ושמ"ע אם אפשר לכווין בעשיית מעשה מצוה אחת - לשם ב' מצוות?

[נהר מעדן]

עי' סוכה מד., כי הו"א דלכן אין עושין זכר לערבה ז' ימים, מכיון שיוצאין במה שבלולב, ודחו היכי דמי אי דאגבהה והלא לא עושין כן, ומשמע דאי הוי אכן עושין כן היה מועיל אבל בלי עשייה כך לא יועיל, ואפשר הטעם משום דכיון דמתכוין לצאת ידי חובת לולב אי אפשר אז לצאת חובת ערבה דאין ב' כוונות במעשה מצוה אחת.
ויש מדובר מזה בהגהות הגרש"ק בשו"ע על ההלכה שמפסיקין התשב"ר לקריאת המגילה, וידוע הקושיא, שקריאת מגילה הוא ג"כ מצוות לימוד התורה, והגר"ש קלוגר רוצה לפלפל שם, שאם מכוונים בקריאת מגילה לשם הקריאה, לקיים המצוה, לא יוצאים מצוות לימוד התורה.
אשמח אם יתברר כאן הנושא מכל הצדדים.

 

[אור זרוע לצדיק]

וידוע הקושיא, שקריאת מגילה הוא ג"כ מצוות לימוד התורה, והגר"ש קלוגר רוצה לפלפל שם, שאם מכוונים בקריאת מגילה לשם הקריאה, לקיים המצוה, לא יוצאים מצוות לימוד התורה.

לחץ כדי לכווץ...

ועוד שבברכת שהחיינו של קריאת המגילה, אומרים לכוון לשאר מצוות היום.

 

[אל'יהו]

הגרי"פ פערלא זצ"ל בפירושו לספר המצוות לרס"ג עשה נב כתב בתו"ד: "...ובודאי במה שנטל הלולב במקדש יוצא ידי חובתו גם בגבולין, שהרי לא גרע מקדש ממקום אחר שראוי לצאת בו י"ח העשה דגבולין". הנה פשיטא ליה להגרי"פ דמי שנטל לולב במקדש יצא ידי חובתו אף אי שתי מצוות הן (וכמו שכתב בתוך דבריו שם), ומשום שהמקדש לא גרע ממקום אחר שראוי לצאת בו ידי חובת העשה דגבולין.

ולגבי הראיה שהבאת הרב @נהר מעדן מהגמ', לכאורה ראיה אלימתא היא, אבל אפשר לדון דאין ללמוד משם לגבי כל קיום שתי מצוות במעשה אחד, דשאני מצות נטילת ארבעת המינים במקדש שאין המצוה בגוף הנטילה, אלא המצוה היא "ושמחתם", רק אין שמחה אלא בנטילת המינים, נמצא דהנטילה היא רק היכי תימצי לשמחה, וא"כ דוקא בזה אפשר לקיים מצוה נוספת. אבל היכא דעצם המעשה הוא-הוא המצוה, י"ל דאי אפשר לקיים ב' מצוות במעשה אחד. וצ"ע.

 

[אל'יהו]

וידוע הקושיא, שקריאת מגילה הוא ג"כ מצוות לימוד התורה, והגר"ש קלוגר רוצה לפלפל שם, שאם מכוונים בקריאת מגילה לשם הקריאה, לקיים המצוה, לא יוצאים מצוות לימוד התורה.

לחץ כדי לכווץ...

מפורש במנחות צ"ט א' דאם קרא ק"ש שחרית וערבית קיים בזה מצות ת"ת.
אמנם אפשר לדחות, דמצות ק"ש עניינה היא תלמוד תורה, וכמ"ש בירושלמי "האי שינון והאי שינון"

 

[נהר מעדן]

מקורות נוספים שאפשר לעיין בזה:
פסחים קב:
אמר רב הונא אמר רב ששת: אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. מאי טעמא? אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
משנ"ב סי' רכב סק"ב:
שמועות - נקט בלשון רבים להורות שאם שמע כמה שמועות בבת אחת די לו בברכה אחת.
בכף החיים סי' רכה סקל"ד, לענין ברכת שהחיינו על פירות:
ומ"מ לצאת מפלוגתא יש נוהגין כשמברכין על פירות שיש בהם שני מינים לבנים ושחורים כגון תמרים וענבים ותאנים ותותים וכיוצא להניח משניהם לפניו בשעת ברכת שהחיינו ומברך על אחד ומכוון לפטור גם את השני.
משנ"ב סי' ס סק"ט, משמע שיש לכווין כמה כוונת בשעת מעשה המצוה:
לצאת - לפיכך התוקע להתלמד או המברך בהמ"ז עם קטנים לחנכם במצות והוא היה ג"כ חייב בבהמ"ז ושכח אז להתכוין לצאת בה ג"כ עבור עצמו וכן כה"ג בכל המצות שעשאם לשום איזה ענין לא יצא ידי חובתו ועיין בט"ז בסימן תפ"ט שמוכח מדבריו דהמברך עם קטנים הנ"ל לא יצא אפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה דהוי כמכוין בפירוש שלא לצאת ואם כונתו בעשיית המצוה לשום איזה ענין וגם לצאת בה ידי המצוה יצא.

 

[נהר מעדן]

מפורש במנחות צ"ט א' דאם קרא ק"ש שחרית וערבית קיים בזה מצות ת"ת.

לחץ כדי לכווץ...

לא עיינתי כעת, אבל כפי שמונח בזכרוני, הגרש"ק מפלפל בראיה זו

 

[נהר מעדן]

ועוד שבברכת שהחיינו של קריאת המגילה, אומרים לכוון לשאר מצוות היום.

לחץ כדי לכווץ...

כפי הנראה מהסוגיא, שלגבי ברכות, כל סוגי ברכות שדומות זה לזה, והם גדר אחד, מברכים ברכה אחת לכלול כולם כאחד.
השאלה הוא רק לגבי כוונה במצוות.
ויש להוסיף, שחכמי טבע אומרים שאי אפשר לחשוב יותר ממחשבה אחת. ולכן בשעת מעשה המצוה ממש, אי אפשר בפועל לכווין יותר מכוונה אחת. ואולי לכן אם מכוונים לשם מצוה אחת, לא יוצאים מצוה האחרת, כי הוי כעין היפך כוונה, וזה יותר גרוע מבאם לא כיוונו כלל לשום מצוה, שאז יוצאים כמה מצוות, מכיון שבדיעבד מצוות אין צריכים כוונה.

 

[אל'יהו]

כפי הנראה מהסוגיא, שלגבי ברכות, כל סוגי ברכות שדומות זה לזה, והם גדר אחד, מברכים ברכה אחת לכלול כולם כאחד.
השאלה הוא רק לגבי כוונה במצוות.
ויש להוסיף, שחכמי טבע אומרים שאי אפשר לחשוב יותר ממחשבה אחת. ולכן בשעת מעשה המצוה ממש, אי אפשר בפועל לכווין יותר מכוונה אחת. ואולי לכן אם מכוונים לשם מצוה אחת, לא יוצאים מצוה האחרת, כי הוי כעין היפך כוונה, וזה יותר גרוע מבאם לא כיוונו כלל לשום מצוה, שאז יוצאים כמה מצוות, מכיון שבדיעבד מצוות אין צריכים כוונה.

לחץ כדי לכווץ...

אני מבין מדבריך שכל הנידון הוא רק בהלכות "כונת המצוה", האם אפשר לכון בו זמנית לשתי מצוות.
אבל אפשר שהנידון הוא יותר כללי, האם בכלל אפשר במעשה אחד לצאת ידי חובת 2 מצוות (גם לו יהי שאין חסרון בכונה). או דנימא דכל מעשה עולה לחובה אחת.
וקצת ראיה לזה, דבברכות ט' ע"א מבואר דהזמן שבין עלות השחר להנץ החמה ראוי לצאת בו גם ידי קריאת שמע של ערבית וגם ידי קר"ש של שחרית, ויש הסוברים שאפילו באותו יום יכול לקרוא פעם אחת לשם קר"ש של ערבית ושוב לחזור ולקרוא לשם קר"ש של שחרית. אבל משמע דגם לדידהו אין יכול לקרוא פעם אחת שתעלה לו גם לשל ערבית וגם לשל שחרית (ומפורש כן בתוס' שם). ושם הרי אין חסרון של כונה, דהכונה אחת היא "לשם מצות ק"ש".

 

[ב"מ]

באחד מספרי הבא"ח (איני זוכר כעת איזה) דן בספק זה ותלה בזה כמה שאלות מעשיות כגון קדיש אחד האם עולה לב' אנשים, (ואולי האם קריאת משנה תורה בליל השוע"ר עולה למקרא פ"א גבי שנים מקרא). ואחד מהראיות המעניינות שהביא זה מדופן אחד שאפשר להשתמש בו לב' סוכות.

 

[נהר מעדן]

עכשיו נזכרתי מדברי המטה אפרים בהל' יום כיפור, שאפשר להדליק נר נשמה אחת לשתי נשמות, עיי"ש.

 

[עץ החיים]

מפורש במנחות צ"ט א' דאם קרא ק"ש שחרית וערבית קיים בזה מצות ת"ת.
אמנם אפשר לדחות, דמצות ק"ש עניינה היא תלמוד תורה, וכמ"ש בירושלמי "האי שינון והאי שינון"

לחץ כדי לכווץ...

וצ''ב ממה שמבואר בפוסקים שאם יוצא י''ח ברכות התורה בברכות ק''ש, צריך ללמוד מיד אחרי התפילה [וגם ק' שהרי יש פסו' רבים בתפילה]

 

[עץ החיים]

הגרי"פ פערלא זצ"ל בפירושו לספר המצוות לרס"ג עשה נב כתב בתו"ד: "...ובודאי במה שנטל הלולב במקדש יוצא ידי חובתו גם בגבולין, שהרי לא גרע מקדש ממקום אחר שראוי לצאת בו י"ח העשה דגבולין". הנה פשיטא ליה להגרי"פ דמי שנטל לולב במקדש יצא ידי חובתו אף אי שתי מצוות הן (וכמו שכתב בתוך דבריו שם), ומשום שהמקדש לא גרע ממקום אחר שראוי לצאת בו ידי חובת העשה דגבולין.

לחץ כדי לכווץ...

י''ל שהחיסרון לצאת י''ח שתי מצוות באחת הוא דוקא אם שתי המצוות הם שני 'פעולות',
וכמו בקריאת מגילה ות''ת שאם עסוק ב'לימוד' הוא לא עסוק ב'לספר את הנס'
אבל נטילת לולב של מקדש וגבולין בשניהם צריך ליטול