- הודעות
- 1,901
- תודות
- 5,474
- נקודות
- 355
בפרשה מתוארת אריכות על בני גד ובני ראובן שהיו בעלי מקנה רב ורצו את עבר הירדן המזרחי שהוא מקום מקנה ובתחילה משה כעס עליהם ואח''כ וצרכו להתנות שילחמו ויחזרו.
וצריך באור מה ענין כל הפרשה וכי לא חסרו רצונות שבני ישראל רצו ולא נכתבו בתורה והסכמים שונים שסכמו עם משה שלא נצרכים לדורות וכמובן אין להם מקום בספר תורת ה'
ואמנם ענין המקנה מצינו אצל האבות והשבטים ואצל משה ודוד שהיו רועי צאן וכתב רבי אברהם בן הרמב''ם כמדומני הטעם בזה שכך היו מתבודדים במקומות שוממים מבני אדם ויכלו ע''י זה להגיע יותר בקלות לדבקות בה' ועוד נראה שהעסק עם הצאן הוא מרגיל לכניעה ושעבוד ורכות לבב ומלמד את האדם בהמחשה חיה היאך ראוי להיות בעמידה לפני ה'
ובספר ישעיהו כתוב כרועה עדרו בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל והביאו הרמב''ם כדוגמא למעלת המלך שדואג לכל בני עמו ובחז''ל דברו במעלת הרועה שדואג לחלשים ובארו שלכן משה ודוד נבחרו מתוך רעיית הצאן ודאגתם לחלשים.
ובגלל כל מעלות אלו בני גד ובני ראובן שהיו שניהם בכורים לאמותיהם וראובן בכור לאביו ולאמו, חפצו לשבח מעלת ההנהגה ברעיית מקנה רב מצד אחד, ולאזן ברכות לבב ושעבוד לה' שלא יבואו לידי גאוה ורמות רוח מאידך, ולכן חפצו במקום המקנה כל כך עד שהקדימו המקנה לילדיהם ומשה טרח לתקן אותם בזה כמו שדקדקו חז''ל מהמקראות.
ומשה כעס עליהם שמתמקדים במעלותיהם ולא חושבים על ההשפעה על כלל ישראל שילמדו מזה להתרשל בכיבוש הארץ, וכששמעו את זה תפקדו כמנהיגים אמיתיים והוסיפו אחריות להתחייב להלחם ולעזור בחלוקת נחלות להם במשך י''ד שנה ורק אח''כ חזרו לנחלתם ובזה היה חפץ ה' במעשיהם כמו שפרש להם משה.
וצריך באור מה ענין כל הפרשה וכי לא חסרו רצונות שבני ישראל רצו ולא נכתבו בתורה והסכמים שונים שסכמו עם משה שלא נצרכים לדורות וכמובן אין להם מקום בספר תורת ה'
ואמנם ענין המקנה מצינו אצל האבות והשבטים ואצל משה ודוד שהיו רועי צאן וכתב רבי אברהם בן הרמב''ם כמדומני הטעם בזה שכך היו מתבודדים במקומות שוממים מבני אדם ויכלו ע''י זה להגיע יותר בקלות לדבקות בה' ועוד נראה שהעסק עם הצאן הוא מרגיל לכניעה ושעבוד ורכות לבב ומלמד את האדם בהמחשה חיה היאך ראוי להיות בעמידה לפני ה'
ובספר ישעיהו כתוב כרועה עדרו בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל והביאו הרמב''ם כדוגמא למעלת המלך שדואג לכל בני עמו ובחז''ל דברו במעלת הרועה שדואג לחלשים ובארו שלכן משה ודוד נבחרו מתוך רעיית הצאן ודאגתם לחלשים.
ובגלל כל מעלות אלו בני גד ובני ראובן שהיו שניהם בכורים לאמותיהם וראובן בכור לאביו ולאמו, חפצו לשבח מעלת ההנהגה ברעיית מקנה רב מצד אחד, ולאזן ברכות לבב ושעבוד לה' שלא יבואו לידי גאוה ורמות רוח מאידך, ולכן חפצו במקום המקנה כל כך עד שהקדימו המקנה לילדיהם ומשה טרח לתקן אותם בזה כמו שדקדקו חז''ל מהמקראות.
ומשה כעס עליהם שמתמקדים במעלותיהם ולא חושבים על ההשפעה על כלל ישראל שילמדו מזה להתרשל בכיבוש הארץ, וכששמעו את זה תפקדו כמנהיגים אמיתיים והוסיפו אחריות להתחייב להלחם ולעזור בחלוקת נחלות להם במשך י''ד שנה ורק אח''כ חזרו לנחלתם ובזה היה חפץ ה' במעשיהם כמו שפרש להם משה.
