מקור הדברים
צל"ח מסכת ברכות דף ו עמוד א
וצ"ל דתרתי בעי, עם הצבור ודוקא בית הכנסת, דאל"כ למה הזכיר בית הכנסת הוה ליה למימר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור, אלא ודאי דבעי ג"כ בית הכנסת, וכן משמע לשון התוס' הנ"ל שהתחילו במקום שהציבור וסיימו עם הציבור. ולפ"ז גם תפלת הצבור אינה נשמעת אלא בבית הכנסת, קשה למה קאמר אבא בנימין אין תפלתו של אדם נשמעת, הוה ליה למימר אין תפלה נשמעת אלא בבית הכנסת. ולכן נלע"ד דתפלת הצבור גם לדעת התוס' נשמעת בכל מקום שמתפללין, ותפלה של יחיד כשהוא לבדו אפי' בבה"כ אינו בטוח שתהא נשמעת, אבל אם היחיד מתפלל בבה"כ בעת שהצבור שם, אף שנתאחר וכבר סיימו הצבור תפלתם אלא שהם עדיין עוסקים בשירות ותשבחות כמו אשרי ובא לציון וכדומה, והיחיד מתפלל שם תפלתו נשמעת, והיינו לשמוע אל הרנה ואל התפלה, הואיל והקב"ה שומע אל הרנה של הצבור, שומע ג"כ תפלה של היחיד, וק"ו אם מתפלל בבית הכנסת שחרית בעת שהציבור מתפללים מוסף. והמג"א שכתב בסי' צ' ס"ק י"ז דמשמע במס' ע"ז דאם מתפלל מוסף בעת שהציבור מתפללים שחרית לא מקרי בשעה שהציבור מתפללים, היינו כשאינו מתפלל עמהם בבה"כ, אבל אם התפלל עמהם בבה"כ לא זו שאינה נדחית אלא אפילו נשמעת, כנלע"ד.
והביאו המגן גבורים, ואחריו המשנה ברורה שצויין לעיל.
אלא שמתוך דבריו נלמד שנוקט שגם אם מתפלל בזמן שאומרים הציבור אשרי ובא לציון חשוב בציבור לענין שתפלתו נשמעת.
וא"כ לכאו' אין ראוי לעשות כן, אלא כשאי אפשר לו בענין אחר.