תולדות אתה עתה - צווי נאפאליאנען! מעשה נאה.

[אבא ביתך]

סיפר לי הגאון רבי זאב ברלין זצ"ל:
סבו רבי זאב שחור בא מן הגולה וספר תורה עימו. היות ורצה להגיהו הגהה גמורה, הודיע בשער בת רבים שכל המוצא טעות בספר יטול 'נפוליאון' (מטבע זהב) בשכרו. כמובן שהספר עבר הגהה דקדקנית.
מנהגו היה שבכל יום ו' היה קורא שניים מקרא מתוך ספרו.
ופעם, כשקרא בפרשת תולדות, ננער לפתע וקרא: אוי ויי, צווי נאפאלעיאנען! (שני נאפוליונים!)
ומה היה?
הוא הגיע לפסוק אתה עתה ברוך השם, ומצא שטעה הסופר והחליף המילים: עתה אתה ברוך השם.
(אם היה מגיה את הספר מי שהורגל בקריאת הספרדים, היה עולה מן הסתם על הטעות, אלא שבקריאה האשכנזית המילים האלה נשמעות אותו דבר...)

 

[פנחס ע]

לענ"ד הקטע הכי נאה במעשה הוא שהצעקה לא היתה "איזה יופי שתי נפוליאנים" אלא "אוי וי"...