סוכות, שמח"ת ושמ"ע באין כאחד בלולב (1 צופה)

[מחכה]

רבים וטובים דנו בשאלה אם שייך לקנות לולב ולקיים מצווה באותו קניין מצד שבאים כאחד נאמר גבי גיטין ושמא אינו במצוות לולב.

והנפק''מ שהביאו בזה במי שהחזיק לולב קודם עלות השחר ומי שקונה מאחרים.
ואשמח לשמוע דעת חו''ר גם הם מה שיוכלו לחדש בזה.

וראיתי להעיר שלפני ההנחה שעיקר המצווה היא הנטילה, הרי שנהגו כלל ישראל לברך באופן שאינו עובר לעשייתן, וצריך להבין מדוע...

 

[יהודי חושב]

אם הבנתי נכון אתם מתכונים לחקירה האם המצווה במעשה הנטילה או בעצם זה שהד' מינים מונחים ביד


נסתפק בשאלה זו בעל הערוך לנר בספרו "ביקורי יעקב". וז"ל "נסתפקתי מי שנטל לולב קודם עלות השחר, ועדיין הוא בידו אחר הנץ. מה הדין הוא? שאם נאמר שהנטילה היא המצווה, הנה נטילה בשעת חיוב, ולא יצא ידי חובתו. והנה מה שהתוצאה שהארבעת המינים בידו היא המצווה, אם כן כיוון שהוא בידו בשעת החיוב, יצא".

ומעניין, הגאון רבי שלמה כהן בספרו "בניין שלמה" שדן בשאלה זו וכותב: "שמעתי מאחי, הלא הגאון רבי בצלאל הכהן, ששמע מעת הגאון האמיתי הצדיק, מורנו ורבינו רבי ישראל סלנטר זצ"ל שאמר דנראה לו אם אחד נטל לולב ומיניו קודם עמוד השחר, והיה מונח בידו עד לאחר הנץ החמה, לא יצא ידי חובתו. דעיקר המצווה בנטילה, ובעת הנטילה עדיין לא היה זמן לחיוב." הביא רבי שלמה הכהן ראיה לפסק זה: לקיחה הכוונה למעשה הלקיחה, ולא לתוצאה, שהדבר נמצא בתוך ידו. שבגמרא בזבחים אמרו על הפסוק "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו" שאם קוף נתן את הדם על אצבעו, צריך לקיחה נוספת. הרי שפירוש המילה "לקיחה" הוא על שעת הנטילה, ולא על מה שהדם נמצא באצבעו.

החזון איש באורח חיים כתב: "היה אוחז ארבעת מינים קודם עמוד השחר ועלה העמוד השחר, צריך לקחתם מידו ולחזור ולקחתם למצוותם או לא? ונראה אין צריך להניחם. ואף אגב דכתוב 'ולקחת', אין הכוונה למעשה הלקיחה. ומה שאמרו בזבחים שאם קוף ייתן מן הדם על אצבעו, צריך לקיחה חדשה – לא מפני חיסרון הלקיחה, שהיה סוף סוף הדם על אצבעו, אלא שם הסיבה שצריך לקיחה מכלי שרת. אבל בארבעת המינים אכן לקיחה מתקיימת גם במה שזה בידו."

ואגב, בשאלות ותשובות "מחנה חיים" נשאל על ידי אחיו בשאלה זו, ובין היתר הוא כותב: "אהובי אחי, אספר לך אשר שמעתי מפי הגאון הצדיק רבאון איגר זצ"ל ממוטרסדורף, שהגאון רבינו איגר זצ"ל נסע לראות את פני הגאון האמיתי מורנו החתם סופר זצ"ל וכיבדו האדמו"ר ואמר חריפות ופלפול החריף, ובתוכו היה דין חדש על מי שאוחז ארבעת מינים בעודו לילה והוא בידו כשיעור היום – יצא ידי חובתו. הוא פתח האדמו"ר החתם סופר וקם בכל גודלו ואמר: אם להרחיב גבול התלמידים, אמר מחותני: אני מסכים ואם לדינה אני חולק. והמשיך הגאון ואמר: אני אומר לדינה. ופלפל עמו החתם סופר ועמדו איש איש בדעתו.