- הודעות
- 9,578
- תודות
- 17,442
- נקודות
- 1,280
מכה איש ומת מות יומת. ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה. וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא, יב)
בלשון הפסוק 'ושמתי לך מקום', לא נתבאר איזה סוג מקום הוא, ובמה כוחו גדול לנוס שמה ולהינצל.
ויש ללמוד יסוד גדר מצוה זו מהפסוק - 'וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות', כלומר שהדין לנוס אל המקום המיועד הוא רק עבור מי שלא צדה, אולם אשר יזיד על רעהו להרגו בערמה, עליו לא נאמרה מנוסה זו אלא 'מעם מזבחי תקחנו למות', כלומר שאפילו אם ינוס אל המזבח לא יינצל אלא יקחוהו משם למות.
והנה פסוק זו שופך אור על תוכן העניין כולו, כי מאחר שהתורה באה לשלול מהרוצח במזיד שאפילו המזבח אינו מקום עבורו לנוס שמה, עולה מכך להדיא שהמזבח הוא מקום המנוסה המעולה ביותר. ונמצינו למדים על הכלל כולו, שעניין מקום המנוסה בכללות הוא מקום שנקרא עליו שם ה', וזה הכוונה 'ושמתי לך מקום' היינו שישים לו מקום אשר שם ה' נקרא עליו, ועל ידי זה הוא מקום למנוסה, ומעתה מובן שהמזבח הוא המקום המעולה ביותר משום שה' שם את שמו עליו, מכיון ששם עובדים לפניו יתברך. ואכן כך היא ההלכה שהמזבח קולט כדאיתא בגמרא (מכות יב.).
והביאור בזה הוא, שמכיון שהרוצח בשוגג אין אשמתו מלאה אלא 'האלוקים אנה לידו', על כן ניתנה לו האפשרות למצוא חסות ומפלט אצל האלוקים במקום ששם את שמו שמה, ושם לא יפגע בו גואל הדם, כי האלוקים אינו מניח לפגוע בנמלטים אליו לבקש חסותו. ובזה מדוייק גם לשון הכתוב שדווקא כאן הגדיר את ההורג בשוגג כמי ש'האלוקים אנה לידו', כי זה גופא הטעם שערי האלוקים הם מקלט ומנוס עבורו, שמשום שאין הוא אחראי לגמרי למעשיו, אלא 'האלוקים אנה לידו', ולכן דורש בצדק מהאלוקים לפרוש עליו חסותו והגנתו.
וזה הטעם שכל ערי הלויים הם ערי מקלט, כמבואר בפרשת מסעי, כי הם ערי ה', המיועדים לשבט משרתיו. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
בלשון הפסוק 'ושמתי לך מקום', לא נתבאר איזה סוג מקום הוא, ובמה כוחו גדול לנוס שמה ולהינצל.
ויש ללמוד יסוד גדר מצוה זו מהפסוק - 'וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות', כלומר שהדין לנוס אל המקום המיועד הוא רק עבור מי שלא צדה, אולם אשר יזיד על רעהו להרגו בערמה, עליו לא נאמרה מנוסה זו אלא 'מעם מזבחי תקחנו למות', כלומר שאפילו אם ינוס אל המזבח לא יינצל אלא יקחוהו משם למות.
והנה פסוק זו שופך אור על תוכן העניין כולו, כי מאחר שהתורה באה לשלול מהרוצח במזיד שאפילו המזבח אינו מקום עבורו לנוס שמה, עולה מכך להדיא שהמזבח הוא מקום המנוסה המעולה ביותר. ונמצינו למדים על הכלל כולו, שעניין מקום המנוסה בכללות הוא מקום שנקרא עליו שם ה', וזה הכוונה 'ושמתי לך מקום' היינו שישים לו מקום אשר שם ה' נקרא עליו, ועל ידי זה הוא מקום למנוסה, ומעתה מובן שהמזבח הוא המקום המעולה ביותר משום שה' שם את שמו עליו, מכיון ששם עובדים לפניו יתברך. ואכן כך היא ההלכה שהמזבח קולט כדאיתא בגמרא (מכות יב.).
והביאור בזה הוא, שמכיון שהרוצח בשוגג אין אשמתו מלאה אלא 'האלוקים אנה לידו', על כן ניתנה לו האפשרות למצוא חסות ומפלט אצל האלוקים במקום ששם את שמו שמה, ושם לא יפגע בו גואל הדם, כי האלוקים אינו מניח לפגוע בנמלטים אליו לבקש חסותו. ובזה מדוייק גם לשון הכתוב שדווקא כאן הגדיר את ההורג בשוגג כמי ש'האלוקים אנה לידו', כי זה גופא הטעם שערי האלוקים הם מקלט ומנוס עבורו, שמשום שאין הוא אחראי לגמרי למעשיו, אלא 'האלוקים אנה לידו', ולכן דורש בצדק מהאלוקים לפרוש עליו חסותו והגנתו.
וזה הטעם שכל ערי הלויים הם ערי מקלט, כמבואר בפרשת מסעי, כי הם ערי ה', המיועדים לשבט משרתיו. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)