- הודעות
- 127
- תודות
- 660
- נקודות
- 281
הנה דעת החינוך במצוה ר''ו שאף בקידושין דלא תפסי בעריות כגון בבתו וכו' יש איסור בגוף מעשה הקידשין אע''פ שאינו חל כלל, וצ''ע מהו מקורו לזה דהרי עיקר האיסור שמצינו הוא בביאה ולא במעשה הקידושין.
הגמ' בקידושין ס''ז ב' דנה במבואר במשנה שבעריות אין תפיסת קידושין, והגמ' דנה בזה מתחילה מדרשה ד ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״ – לאחרים ולא לקרובים., והגמ' דנה דאירי בבן דיקא ולא בכל עריות, ודנה הגמ' דבבן כבר כתיב לא יקח [ומבאר רש''י דהינו שלא יהיה ליקוחין ולא יחול הקידושין], ודוחה הגמ' דאולי בעי קרא בבן לכתחילה ודיעבד [הינו שאי''ז אומר שלא חל הקידושין אלא רק שאסור ואז בעי עוד קרא שגם לא תופס].
והנה ההו''א לא מובן הרי מבואר בקרא מפורש שיש בזה מיתת בי''ד וא''כ מאי שיכא לומר דבעי קרא שאסור, וצ''ל שודאי ידעי' האיסור בביאה אך בעי קרא שיש איסור גם במעשה הקידושין וע''ז בעי לכתחילה ודיעבד, ובמנ''ח ר''ו מבאר כך את הגמ' ומביא מזה ראיה לחנוך שאסור גם מעשה הקידושין והאיסור אינו רק בביאה.
אמנם נחלקו בזה למעשה האם יש איסור כי יתכן דלאחר קרא דלא תפסי קידושין א''כ כבר אין בזה איסור כי אין בזה משמעות כלל בקידושין, וע''ע במנ''ח שם,ובחינוך וביראים מצוה כ''ג ובהגר''יפ על הרס''ג ל''ת ק''ט], ובאמת אכתי צ''ע מהי ראית החינוך לחידושו שהרי שפיר י''ל שכל הצד שיש איסור בקידושין הוא כשיש בהם תוצאה של קידושין ולא במעשה בעלמא שאינו חל.
והנה הראשונים נתקשו מדוע לא יהיה כאן הדין דאי עביד לא מהני ועי' תורא''ש וריטב''א מה שישבו דהינו לאביי דא''ע מהני או דהיה ס''ד למילף מאלמנה לכה''ג דלעולם באיסורי אישות א''ע מהני ותי' אלו יש בהם קצת דוחק להעמיד אליבא דאביי או דנילף מאלמנה ששם אינו כרת,
ונל''ד באופ''א דהנה ענין א''ע לא מהני אין ענינו כקנס וכדו' דאטו גם העושה מו''מ בשבת לא יחול מדין א''ע לא מהני, אלא הגדר הוא שזה חלק מדרישתו של הלאו שגם לא יחול הדבר, וע''כ בדבר צדדי אינו כן כגון במו''מ ששם אין האיסור קשור כלל לתוצאה אלא רק במעשה הנעשה בשבת, והינו שכל דבר שגם אם נגיד א''ע לא יהני עדין יהיה את האיסור אין בזה א''ע לא מהני, והינו שזה רק במקומות שהאיסור שיכא לתוצאה וע''י הא''ע לא מהני ביטלנו את האיסור.[שוב מצאתי ברעק''א שו''ת ח''א קכ''ט שכותב כהסברא הנ''ל דרק היכא שע''י הא''ע לא מהני יבטל העבירה יש לדין זה, ושם הנידון הוא על שוחט בהמה בשבת ועי' היטב באחרו' ותראה כמה נסוחאות מדוע שם ליכא לא''ע לא מהני והנך תרוצי דידהו לא יהני להכא, אך דברי רעק''א הם הם דברינו].
והינו דכל דבר שהאיסור הוא במעשה עצמו ולא בתוצאה אין בו א''ע לא מהני כי אין הלאו דורש ביטול התוצאה כשאין בתוצאה עצמה את האסור [ולדוג' במימיר בהמות אז האיסור הוא בתוצאה, ואם נבטל התוצאה יתוקן בלאו, וע''כ הגמ' בתמורה דנה בזה א''ע לא מהני]
ונראה דזה גופא היה הכרח החינוך דגם למסקנא שלא חל הקידושין איכא איסור, כי הוכרח לו מהסוגיא מכוח הקושיא של א''ע לא מהני שהגדר באיסור מעשה הקידושין הוא ע''ע המעשה ללא קשר לתוצאה וגם אם לא יחול יש איסור, וע''כ לא שיכא ביה א''ע לא מהני, וכמה שביארנו בכל איסור שאינו שיכא לתוצאה וזה היה הכרח החינוך לחידושו, ודו''ק.
ולפי''ז מהראשו' שהשיבו באופ''א על הקו' של א''ע לא מהני מבואר דלא כהחינוך דלא מסתבר דחלקו על האי כללא שביארנו דבמקום שאין לאיסור שיכות לתוצאה לא יהיה א''ע ל''מ,ובאמת כבר דקדקו מהר''מ שכותב על קידושין במקום שאין חלים בעבעירה שאין ראוי לעשות כן ומשמע דמ''מ איסור ליכא ודלא כהחינוך, וא''כ י''ל דגם הראשו' הנ''ל ס''ל כהר''מ, ודו''ק
הגמ' בקידושין ס''ז ב' דנה במבואר במשנה שבעריות אין תפיסת קידושין, והגמ' דנה בזה מתחילה מדרשה ד ״ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר״ – לאחרים ולא לקרובים., והגמ' דנה דאירי בבן דיקא ולא בכל עריות, ודנה הגמ' דבבן כבר כתיב לא יקח [ומבאר רש''י דהינו שלא יהיה ליקוחין ולא יחול הקידושין], ודוחה הגמ' דאולי בעי קרא בבן לכתחילה ודיעבד [הינו שאי''ז אומר שלא חל הקידושין אלא רק שאסור ואז בעי עוד קרא שגם לא תופס].
והנה ההו''א לא מובן הרי מבואר בקרא מפורש שיש בזה מיתת בי''ד וא''כ מאי שיכא לומר דבעי קרא שאסור, וצ''ל שודאי ידעי' האיסור בביאה אך בעי קרא שיש איסור גם במעשה הקידושין וע''ז בעי לכתחילה ודיעבד, ובמנ''ח ר''ו מבאר כך את הגמ' ומביא מזה ראיה לחנוך שאסור גם מעשה הקידושין והאיסור אינו רק בביאה.
אמנם נחלקו בזה למעשה האם יש איסור כי יתכן דלאחר קרא דלא תפסי קידושין א''כ כבר אין בזה איסור כי אין בזה משמעות כלל בקידושין, וע''ע במנ''ח שם,ובחינוך וביראים מצוה כ''ג ובהגר''יפ על הרס''ג ל''ת ק''ט], ובאמת אכתי צ''ע מהי ראית החינוך לחידושו שהרי שפיר י''ל שכל הצד שיש איסור בקידושין הוא כשיש בהם תוצאה של קידושין ולא במעשה בעלמא שאינו חל.
והנה הראשונים נתקשו מדוע לא יהיה כאן הדין דאי עביד לא מהני ועי' תורא''ש וריטב''א מה שישבו דהינו לאביי דא''ע מהני או דהיה ס''ד למילף מאלמנה לכה''ג דלעולם באיסורי אישות א''ע מהני ותי' אלו יש בהם קצת דוחק להעמיד אליבא דאביי או דנילף מאלמנה ששם אינו כרת,
ונל''ד באופ''א דהנה ענין א''ע לא מהני אין ענינו כקנס וכדו' דאטו גם העושה מו''מ בשבת לא יחול מדין א''ע לא מהני, אלא הגדר הוא שזה חלק מדרישתו של הלאו שגם לא יחול הדבר, וע''כ בדבר צדדי אינו כן כגון במו''מ ששם אין האיסור קשור כלל לתוצאה אלא רק במעשה הנעשה בשבת, והינו שכל דבר שגם אם נגיד א''ע לא יהני עדין יהיה את האיסור אין בזה א''ע לא מהני, והינו שזה רק במקומות שהאיסור שיכא לתוצאה וע''י הא''ע לא מהני ביטלנו את האיסור.[שוב מצאתי ברעק''א שו''ת ח''א קכ''ט שכותב כהסברא הנ''ל דרק היכא שע''י הא''ע לא מהני יבטל העבירה יש לדין זה, ושם הנידון הוא על שוחט בהמה בשבת ועי' היטב באחרו' ותראה כמה נסוחאות מדוע שם ליכא לא''ע לא מהני והנך תרוצי דידהו לא יהני להכא, אך דברי רעק''א הם הם דברינו].
והינו דכל דבר שהאיסור הוא במעשה עצמו ולא בתוצאה אין בו א''ע לא מהני כי אין הלאו דורש ביטול התוצאה כשאין בתוצאה עצמה את האסור [ולדוג' במימיר בהמות אז האיסור הוא בתוצאה, ואם נבטל התוצאה יתוקן בלאו, וע''כ הגמ' בתמורה דנה בזה א''ע לא מהני]
ונראה דזה גופא היה הכרח החינוך דגם למסקנא שלא חל הקידושין איכא איסור, כי הוכרח לו מהסוגיא מכוח הקושיא של א''ע לא מהני שהגדר באיסור מעשה הקידושין הוא ע''ע המעשה ללא קשר לתוצאה וגם אם לא יחול יש איסור, וע''כ לא שיכא ביה א''ע לא מהני, וכמה שביארנו בכל איסור שאינו שיכא לתוצאה וזה היה הכרח החינוך לחידושו, ודו''ק.
ולפי''ז מהראשו' שהשיבו באופ''א על הקו' של א''ע לא מהני מבואר דלא כהחינוך דלא מסתבר דחלקו על האי כללא שביארנו דבמקום שאין לאיסור שיכות לתוצאה לא יהיה א''ע ל''מ,ובאמת כבר דקדקו מהר''מ שכותב על קידושין במקום שאין חלים בעבעירה שאין ראוי לעשות כן ומשמע דמ''מ איסור ליכא ודלא כהחינוך, וא''כ י''ל דגם הראשו' הנ''ל ס''ל כהר''מ, ודו''ק