אחרי מות בגדים שלבש כה"ג ביום הכיפורים טעונים גניזה

[אור זרוע לצדיק]

וכתב רש"י והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:
ולכאו' מנין ש'והניחם שם' היינו גניזה. ומהיכן מוכח שלא ישתמש בהם לשנה אחרת?
ומה היא מעלתם שהם צריכים גניזה.

 

[אברך מישיבת מיר]

וכתב רש"י והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:
ולכאו' מנין ש'והניחם שם' היינו גניזה. ומהיכן מוכח שלא ישתמש בהם לשנה אחרת?
ומה היא מעלתם שהם צריכים גניזה.

לחץ כדי לכווץ...

המהר"ל בגור אריה ביאר והנחם שם לא מבואר איפה יניחם, אלא ודאי הכוונה שיחים במקןום אחד לעולם ולא ישתמש בהם יותר.

 

[פנחס ע]

לול"ד המהר"ל היה ניתן לפרש שבמציאות לא ייתכן והם ישארו טובים אם יישארו כך. וגם מאן יימר שהכהן הבא אחריו (שמא ימות זה באמצע שנה) יתאים לו מידת בגדים אלו? וכן הוא עצמו שמא ישמין או ירזה. וגם לא מסתבר להפוך בית קה"ק למחסן לבגדים. (ושמא זו כוונת המהר"ל)
אולם כאן בי' הרב בשם ראשונים שאלמלי מאיסות המחתה לא היה חסרון. ושמא כלי שרת שאני.

בענין כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים להוצאת כף ומחתה כתב החזקוני (פט"ז פכ"ג) וז"ל: וא"ת הרי זו ביאה ריקנית ושלא לצורך, שיכול להניח כף ומחתה בקדש הקדשים עד יום הכפורים אחר, ואז יוליך שם כף ומחתה אחרת ובחזרתו יוציא משם כף ומחתה שנשתיירו שם מאשתקד.

ותירץ החזקוני וי"ל דאין זה ביאה ריקנית, שאם יניח שם כף ומחתה בדשנם גנאי הוא כלפי מעלה משום דמאיס, ע"כ. והוסיף בפירוש הריב"א שם וז"ל: פי' לפני בשר ודם הדבר מאוס כדאיתא במסכת שבת, לכן התיר לטלטל מחתה באפרה מהאי טעמא משום דמאוס מידי דהוה אגרף של רעי וכל שכן לגבוה, וכ"כ רבינו חיים פלטיאל, ע"ש.

נמצא דמה שמסלק ומנקה את המקדש חשוב עבודה.

לחץ כדי לכווץ...

 

[איתי13]

וכתב רש"י והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:
ולכאו' מנין ש'והניחם שם' היינו גניזה. ומהיכן מוכח שלא ישתמש בהם לשנה אחרת?
ומה היא מעלתם שהם צריכים גניזה.

לחץ כדי לכווץ...

הנחה הוא משורש 'נוח' מעניין מנוחה, במה שעוזב את הדבר ונותן לו נייח. ויען שיתן נייח ויעזוב לגמרי. לכן זה טעון גניזה כי אין בו שימוש יותר.

 

[אור זרוע לצדיק]

ובד"א אולי כעין ויקברה שם שהוא ענין הטמנה והוא גלוי מילתא לדידן

 

[דור דור]

לא יכולים לזרוק דזה קדוש בקדושת הגוף לחד דעות בראשונים בקידושין דף נד. יעוין שם.