קידושין בגדר איסור קידושין בלי לראותה (1 צופה)

[אוקימתא]

"א"ד בהא איסורא נמי אית בה...אסור לו לאדם לקדש את האשה קודם שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך", איזה איסור הוא זה?, ביטול עשה? ספק ביטול עשה? ענין בעלמא?

 

[מחכה]

ל' הרמב״ם פ''ג מהל' אישות הל' י''ט
''אין ראוי''
ובשיעורי רה''י תלו בזה מחלוקות הראשונים כדלהלן;
א. אם יש לאיסור זה על האישה ג''כ
ב. אם איסור זה הוא איסור ממש
ג. אם לשון 'איסור' שבש''ס בכלל הכוונה לאיסור ממש או שלא ברירא
ד. מח' אחרונים אם בסוף לא שונא אותה, אם האיסור היה כבר קודם שידע, בשעת הנישואין
ה. אם האיסור הוא מצד שיגרשנה או שתשב בחיקו וישנאה
ו. מדוע לא שייך בזה 'אין שליח לדבר עבירה (בגלל שבקידושין לא היה איסור ורק לאחמ''כ או בגלל שבמקום קושי כלל לא תיקנו מלכתחילה תקנה זו)

 

[היא שיחתי]

זה כמו הענין שאסור להשתתף עם גוי שמא יתחייב לו שבועה ויזכיר שם אלוהים אחרים, יש מקומות שחוששים לשלב הבא של הדבר ולכן הדבר עצמו נאסר
ואגב כמו יש מקומות שגם גרמא אסורה כמו למשל לגרום פסול בבכור כמו לשים לו דבלה על האוזן שינשכנה כלב

 

[אם היו]

אם יש לאיסור זה על האישה ג''כ

לחץ כדי לכווץ...

מדברי רש"י בהמשך הדף נראה להדיא שלא,
(ובעצם גם מדברי הגמרא).

 

[מחכה]

מעניין לציין כאן לספר הזכרונות כ''ק אדמו"ר הריי''ץ (ח''א בלה''ק עמ' 172)

כבר מתחלת שהותו בבית הבחין ר' צדוק משה במיוחד שבדבורה, והוא נוכח לדעת שהיא צדקנית ומשכלת. זמן מה לפני שעמד לעזוב את מינסק גולל שיחה עם ר' שמואל נחום שבמהלכה הציע לפניו את הרעיון שדבורה תינשא למעבידו ר' נחום. ר' צדוק משה הניח שר' נחום יקבל ברצון את הצעת השידוך, ולכן הרשה לעצמו כבר עתה לדבר על כך עם ר' שמואל נחום. ר' שמואל נחום אמר שאין לו כל התנגדות לרעיון אלא שיש לדבר תחלה על כך עם דבורה. דבורה השיבה שאינה יכולה להביע דעה בטרם תתראה עם ר' נחום. היא ציינה את מאמר חז"ל : "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה". היא הוכיחה שהלכה זו איננה קיימת רק לגבי הגבר, כי אם גם לגבי האשה, שהרי הנימוק להלכה מבוסס על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (..... שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך"), ומצוה זו אינה מן המצוות שהזמן גרמן, שנשים פטורות מהן, כי אם מן המצוות שמוטלות גם על הנשים, הרי שאין מקום לדבר על השידוך בטרם יתראו.

בין האב לבין בתו התפתח ויכוח ממושך בנושא זה. ר' שמואל נחום ביקש להוכיח לבתו הלמדנית שלאמתו של דבר אין איסור להינשא בלי להתראות קודם לכן. הביטוי "אסור לקדש אשה עד שיראנה" משמעותו רק שיש להמנע מכך, ואין הכוונה כאן לאיסור ממש. ר' שמואל נחום הביא הוכחות לדעתו מן הרמב"ם ומן השולחן ערוך, אך דבורה לאה סתרה ראיותיו והוכיחה שאכן הכוונה "איסור ממש". בין השאר הצביעה על כך שבסוגיא במסכת נדה, דף י"ז, מופיע הביטוי "אסור" במשמעותו של איסור ממש. כן הזכירה את האמור במסכת נדרים, דף כ', על תקלה הנובעת מנשואין בלי היכרות מוקדמת. ר' צדוק משה, שהיה מסוגל – אם כי לא היה למדן מובהק – לעקוב אחר הויכוח בין האב לבין בתו, עמד נפעם. שוב נוכח במעלותיה הרוחניות המיוחדות של דבורה.

 

[הצעיר שבחבורה]

בין השאר הצביעה על כך שבסוגיא במסכת נדה, דף י"ז, מופיע הביטוי "אסור" במשמעותו של איסור ממש.

לחץ כדי לכווץ...

טיעון למדני של ממש! גזירה שוה בתלמוד, "אסור" "אסור" לגזירה שוה.

כן הזכירה את האמור במסכת נדרים, דף כ', על תקלה הנובעת מנשואין בלי היכרות מוקדמת.

לחץ כדי לכווץ...

ואיך זה מוכיח איסור?

 

[מחכה]

למדני

לחץ כדי לכווץ...

מדובר בסיפור... ובדעתה שלה. בכל אופן, תסכים איתי שהשימוש בלשון איסור באופן מסויים יכולה ללמד. . ומצינו כעין זה בכ''ד.

ואיך זה מוכיח איסור

לחץ כדי לכווץ...

כתוב בתוך הסיפור שאם האיסור הוא מצד ואהבת, ומצד עשה זה ישנו חיוב של ממש שיראה, אז לכאורה החיוב גם לגבי האישה. בכל אופן היסוד לדברים הוא לא מכאן ויש על זה שיעורים רבים של ראשי ישיבות, זה הובה רק בדרך אגב מילתא אגב אורחא

 

[מן הרמתיים]

טיעון למדני של ממש! גזירה שוה בתלמוד, "אסור" "אסור" לגזירה שוה.

לחץ כדי לכווץ...

דווקא בריטב"א מגילה עשה כעין 'גז"ש' זו אבל להיפך ש'אסור' הוא לאו דווקא איסור ממש אלא מידת חסידות ודלא כדעת הבת 'הלמדנית'
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף כח עמוד א
תיתי לי דלא עבדי שותפותא בהדיה גוי. וכי תימא מאי רבותיה דהא איסורא דאורייתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא במסכת סנהדרין (ס"ג ב') אסור לאדם לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך, והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכענין שאמרו (ב"מ ע"ה ב') אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים ואסור להלוות את הגוי ברבית (עי' ב"מ ע' ב') וכענין שאמרו (גיטין ל"ח ב') אסור [לשחרר עבדו] דמשחרר עבדו עובר בעשה וכדפרשי בסדר נזיקין, מורי נר"ו.

 

[הצעיר שבחבורה]

דווקא בריטב"א מגילה עשה כעין 'גז"ש' זו אבל להיפך ש'אסור' הוא לאו דווקא איסור ממש אלא מידת חסידות ודלא כדעת הבת 'הלמדנית'
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף כח עמוד א
תיתי לי דלא עבדי שותפותא בהדיה גוי. וכי תימא מאי רבותיה דהא איסורא דאורייתא הוא ובכלל לא ישמע על פיך כדאיתא במסכת סנהדרין (ס"ג ב') אסור לאדם לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך, והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכענין שאמרו (ב"מ ע"ה ב') אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים ואסור להלוות את הגוי ברבית (עי' ב"מ ע' ב') וכענין שאמרו (גיטין ל"ח ב') אסור [לשחרר עבדו] דמשחרר עבדו עובר בעשה וכדפרשי בסדר נזיקין, מורי נר"ו.

לחץ כדי לכווץ...

וכמובן שאינו מלמד ע"כ שניתן לעשות כעין גז"ש
לא בא הריטב"א ללמדנו אלא שמילת 'אסור' אינה בהכרח כפשוטה.

 

[מחכה]

יש להאריך ואי יישר חיילי עוד אפרסם כאן אולי מאמר בנושא זה (אחר שאסיים סדרת מאמרים בע"א), עכ''פ אביא כאן כמה נקודות שהובאו רבות בשיעורי רבותינו.

בפיה''מ אומר הרמב״ם על המשך דברי הגמ' ''אסור לאדם שיקדש ביתו כשהיא קטנה'', שהוא מדין ''עד שיראנה''.
אמנם השו''ע (אבה''ע ל''ז, ח) נקט בל' ''מצווה'' גבי דין זה של קטנה. והב''ש למד מדבריו שפסק דלא כ'רב יהודה אמר רב'' גם ב''עד שיראנה'' אלא מצווה ובחסידות הוא. היינו שאין דין איסור, לא בכלל ולא בקטנה.
אמנם, מאידך גיסא, נראה שלמד בדברי רב שזהו איסור ממש ולכאו' אף על האישה. וכן יפסוק לדבריו מי שפסק כרב. (ויש להאריך אליבא דהמובא ביד מלאכי בפסיקה מעין זו).