ראה בדין "אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו" (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר הדין האמור בכמה מקומות בש"ס, שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו אתה רשאי להמיתו בכל מיתה, הסתפק הג"ר צבי אליהו שטיינברג שליט"א בעל צבא הלוי, האם דוקא כשאי אפשר להמיתו באותה המיתה אז חל עליו הדין שתמיתנו בכל מיתה, או שגם כשיכולים להמיתו באותה מיתה, מכל מקום עיקר חיובו הוא מיתה בכל אופן שהוא, רק שלכתחילה צריך להמיתו במיתה הכתובה בו, ובדיעבד אם המיתוהו במיתה אחרת ג"כ נחשב שהתקיים בו דין מיתת בית דין, ורק עברו על הדין לכתחילה של מיתה האמורה בו.

ולענין איסור רציחה למי שהרגו במיתה שאין כתובה בו בזמן שיכולים להרגו במיתה הכתובה, בלאו הכי אין נפק"מ, דעכ"פ הוי גברא קטילא שאין חיוב על הריגתו, אך י"ל דנפק"מ לענין איסור לא תאכלו על הדם לבי"ד שהרגוהו, דאם נחשב שנתקיים דין מיתת בי"ד איכא איסור לא תאכלו על הדם ואסורין לאכול כל אותו היום.

ויש לפשוט ספק זה דהנה בסנהדרין מה: אמרינן דהך דינא דאם אי אתה יכול להורגו במיתה האמורה בו הורגין בכל מיתה, הוא מדינא דלא בעינן קרא כדכתיב, [ומייתי שם שלענין מתן בהונות דמצורע היכא שאין לו בוהן הוי מחלוקת, ואיכא למ"ד דלא בעינן קרא כדכתיב ונותן על מקומו או על שמאל, ולענין בכל מיתה לכו"ע לא בעינן קרא כדכתיב משום דאיכא ילפותא על זה, ולמ"ד בעלמא דבעינן קרא כדכתיב הוי ליה שני כתובים הבאים כאחד, עי"ש].

ולענין "לא בעינן קרא כדכתיב", היינו דוקא היכא דלא אפשר לקיימו כדכתיב, וכמבואר בדברי רש"י ביומא סב: ד"ה ואמר, אבל היכא דאית ליה בוהן למצורע ונתן על מקומו או על שמאל בודאי לא יצא ידי חובה ומעכב, אם כן הכי נמי לענין בכל מיתה דזהו רק היכא דלא אפשר.​

 

[גרינפלד]

[]ולענין "לא בעינן קרא כדכתיב", היינו דוקא היכא דלא אפשר לקיימו כדכתיב, וכמבואר בדברי רש"י ביומא סב: ד"ה ואמר, אבל היכא דאית ליה בוהן למצורע ונתן על מקומו או על שמאל בודאי לא יצא ידי חובה ומעכב, אם כן הכי נמי לענין בכל מיתה דזהו רק היכא דלא אפשר.[/]​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ושוב ראיתי בספר הישר חלק התשובות סי' פ"ז, דס"ל שם דמי שנגמר דינו למיתה אינו נחשב גברא קטילא, והא דאמרינן במכות ה. דעדים זוממין שהעידו על אדם שנגמר דינו למיתה, ונמצאו זוממין, אבל באו עדים אחרים שבאמת כבר נגמר דינו למיתה קודם שהעידו עדים אלו הרי הם פטורים, אין זה משום שזממו להרוג גברא קטילא, אלא דכיון דבשעתא דקא מסהדי גברא בר קטלא הוא, ואילו ממיתין אותו בכל מיתה שהם יכולין להמיתו וכו' מצוה עבדי אבל לא מן המובחר, ואי נמי טעו ומה בכך, והוי כמו שמעידין באדם שחייב ממון לפרוע את ממונו, דהוי גורם לפרוע החוב בכל ענין ותבוא עליו ברכה, עי"ש. נראה מדבריו דמקיימין המצוה ג"כ בהריגה שלא באותה מיתה, אף כשיכולים להרגו במיתה דידיה ובעדים דידיה, וצ"ע.​