פנחס בדין דבר שהוא תדיר מדאורייתא ולא מדרבנן (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה (כח כג)

מכאן למדו חכמים בזבחים פט. שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. והנה בנימוקי יוסף הלכות תפילין (יב. מדפי הרי"ף) כתב שעטיפת ציצית קודמת להנחת תפילין, משום שהיא תדירה יותר, כיון שציצית נוהגת גם בשבתות וימים טובים משא"כ תפילין. ובשאגת אריה סי' כ"ח כתב דלהלכה תפילין תדיר יותר, משום שלילה לאו זמן ציצית, אבל תפילין מה"ת נוהג בלילה, אלא שאסור להניחם מדרבנן משום דשמא יישן בהם.

ובארצות החיים סי' כ"ה ארץ יהודה סק"א כתב ליישב, דאזלינן בתר הדרבנן, דלאחר שרבנן אסרו להניח תפילין בלילה, א"כ במציאות אינו תדיר.

והנה בישועות יעקב או"ח סי' תקצ"ב סק"ג הביא נידון האם יחיד המתפלל בראש השנה, מתפלל מוסף ומברך הברכות של מלכויות זכרונות ושופרות ואח"כ תוקע, או תוקע ואח"כ מתפלל מוסף ומברך הברכות, וכתב שם דלכאורה צריך להקדים את המוסף משום דהוי ליה תדיר יותר, שהרי הברכות של מלכיות זכרונות ושופרות נוהגות גם כשחל ר"ה בשבת, משא"כ התקיעות שאינן נוהגות בשבת. וכתב שם וז"ל "ושוב חזרתי בי, דכיון דמצות השם לתקוע אף בשבת, אלא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ומשום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות גזרו שלא לתקוע, א"כ לענין מצות התורה חשובה תדירה, ויש לעיין בזה הרבה", עכ"ל. מבואר דלא אזלינן בתר הדרבנן, אלא בתר הדין תורה דהוי תדיר, ולכאורה זה שלא כדברי הארצות החיים הנ"ל בדעת הנמוק"י.

ואפשר לומר דיש חילוק בין הנושאים, דהנה דברי הנמוק"י מיירי בתדיר שאינו של חובה, שהרי אין חיוב ללבוש בגד של ארבע כנפות החייב בציצית, וכן אם הניח תפילין פעת אחת ביום יצא יד"ח, ומה שהוא יכול להניח בלילה אי"ז תדיר של חיוב אלא רק דין "מצוי" כמבואר בזבחים צא. עי"ש, ובזה כל הקדימה היא רק מחמת המציאות שנוהג בפועל, ולכן לאחר שמדרבנן אינו נוהג בלילה א"כ סוף סוף אינו מצוי בלילה, אבל היכא דהוי תדיר גמור של חיוב, אי"ז תלוי במציאות אלא כיון דעיקר החיוב תדיר הו"ל מעלה של תדיר, ועי' בזה.​