רבינו הרמב"ן כ' שלריו"ח מציאה שונה במהותה מתפיסת חוב, בהיות ומציאה איננה רכוש לאדם פרטי , שנאמר שבזכייה לגורם מסויים נוצא חוב למאן-דהוא.
וצ"ע שהרי הש"ס מדמי לה לליקוט הפיאה כתופס לבע"ח.
ובאח' -חי' ר' ראובן ועוד הציעו שממון עניים שניא, שהוי ממון השבט וגרע טפי מהפקר.
ןצ"ע לא מבעיא להצמד שהויא רק הפקר לעניים [-כספיקו של המל"מ והקו"ש ח"ב סי' י"ז]
אלא אפילו אי ממון ממש נימא, עכ"פ זו רק בעלות כללית ולא ממש שותפות גמורה, ופשיטא שאין אחד מהעניים יכול לאסור בקונם, כמו בשותפין וצ"ע.
וצ"ע שהרי הש"ס מדמי לה לליקוט הפיאה כתופס לבע"ח.
ובאח' -חי' ר' ראובן ועוד הציעו שממון עניים שניא, שהוי ממון השבט וגרע טפי מהפקר.
ןצ"ע לא מבעיא להצמד שהויא רק הפקר לעניים [-כספיקו של המל"מ והקו"ש ח"ב סי' י"ז]
אלא אפילו אי ממון ממש נימא, עכ"פ זו רק בעלות כללית ולא ממש שותפות גמורה, ופשיטא שאין אחד מהעניים יכול לאסור בקונם, כמו בשותפין וצ"ע.