הצג קובץ מצורף הספד הרב דוד יודלביץ.mp4
הספדו של ר' דוד יודלביץ בהלוויה בבורו פארק, ת"ח עצום שלמד איתו חברותא במשך השנים
דברי רבי דוד יודלביץ שליט"א מה שכתב בענין הוידאו של הפטירה של רבינו שלמה ברוך זצוק"ל:
וז"ל:
וע"ד הווידאו, בהסתוֹפפי ביראה גדולה למעלה מראשותיו זצ"ל, לומר עמו סדר ווידוי, בשעה רבתי זו שהכין עצמו כל ימיו אליה, לשום צדה לדרך, אם ראוי לפרסמו הנה, בודאי על כבודו אינו מקפיד. ולהיפך, זהו כבודו. - כדוד חגוּר איפוד בד, מפזז ומרקד לפני השם. בכל עוז. בהשלכת האני, בהשלכת האנוֹכיוּת, בהפקרת המהות, בשכחת העצמי, והכל אומר כבוד: והקול קורא בלהט-אש-יוקדת גיצי-להבה-נוראים ואיומים: והעיניים חודרות עד לב תהום רבה, עד עומק חללה של רשות, (וכל זה אכניס בקל וחומר וכו' וכו' וכו' וכו'), ברתת-באימה-בזיע-בחיל-בהצמתה-בסכנה- ואומרות: ולוחשות: וזועקות: ושרות: ומנגנות: ואומרות: ולוחשות: וזועקות: ושרות: ומנגנות: וכו' וכו' עד אין סוף וכו', וחוזר ולא-חלילה, כי:!
א י ן ע ו ד מ ל ב ד ו !
א פ ס ז ו ל ת ו !
אשרי מי שהיה שם.
אשרי מי שראה.
אשרי מי ששמע.
אשרי מי שיהיה שם.
אשרי מי שיראה.
אשאי מי שישמע.
[ראה אמרי פנחס (ר"פ בראשית), לאיש האלהים מורינו רבי פנחס מקוריץ, שמאמין באמונה שלימה ביקומים מקבילים, שבאיזה עולם ברגע זה ממש הקב"ה נותן תורה לעמו ישראל! וממילא, יש עולם שבשעה זו ממש, ועוד עולם שבשעה הבאה ממש, יסתלק חכם שלמה ברוך זצ"ל (שיחי', לההוא עלמא) לעלמא אחרינא, והבן סודו כי עמוק ונורא הוא].
ואם כן, מצד האמת ודאי היה ראוי לפרסם התמונה (-הווידאו) של רבינו הקדוש [שבענוותו הנוראה שׂיחק בי וענדני עטרה לראשו, בהיותי תלוי בין הארץ ובין השמים, וכתות-כתות של מלאכי חבלה עומדים מימיני ומשמאלי לבלעני חינם, אז בא המנוח זצ"ל כמלאך-מושיע בשפתיים-דולקות בתבערת-קודש, וגילה לי מעט את מהותי הפנימית, ועמד על ימיני כל ימיו והיכני על קדקדי בשבט תוכחתו, וזעק לי: גדל! גדל! גדל בתורה! גדל ביראה! גדל בקדושה! גדל בענווה! גדל בהתמדה! גדל-גדל! אל תירא ואל תחת! ויהי ד' עמך!!! ועוד הוסיף באחרונה להתל בי, בבחינת 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן', ותחת אשר טרח בשנותיו האחרונות לדחקני חוצה, ולגלות טבעי בעולם, בהמון-הרבה צורות, אצל יחידים, וברבים, ולא עלתה בידו כפי חפצו, - ודווקא בשכבו לפניי בתוך ארון - מוטל כאבן שאין לה הופכין, עלתה לו מחשבתו אשר חישב, והסיר את המסווה מעל פני, לבוֹשתי ולכלימתי, בידעי מך ערכי וכו'], לחזק ולשלהב המון רבבות צמאי-דעת-וקרבת-אלהים.
ברם הא גופא -סוגיא דהספידא, אי יקרא דחיי אי יקרא דשכבי, (בסנהדרין מו, ב).
וכיון שתלוי הדבר בכבוד משפחה, צריכנא בזה שאילת-כבוד, ולוּ חכמו ישׂכילו וכו'. ועוד אשוּבה לראשונה, בגילוי עומקא-דליבא; כי הנה בא היום מפניו חל וזע הגאון המנוח זצ"ל, כי בהסירו המסווה מעל פניי, יפתחון שוחרי-טרף פיהם לבלעני, ופתחין פנקסי וממשמשין בעובדוי (כנדרים כב, א), וישובו לכסלה עוד בפחוֹז יצרם עליהם להתאמץ בכל כחם לטרדני מן העולם (כשם ט, ב), ולעשות להם כתות-כתות שישאו ויתנו בי מוֹזרוֹת בלבנה.
ואימא איזי גופא דעובדא הכי הוי: כי באותה שעה שנבקע שאול מתחתיי, וכמעט-קט קא פסקו לי אנשי דמים ומרמה לחיוּתי, [באיצטלא קדישתא, כמובן, לשם-שמים, ורק מי שיביט בין ריסי עיניהם יזכה ויבחין שטלית שעליהם - כמרדעת של חמור, כירושלמי (בכורים פ"ג ה"ג)], באותו הלילה, באישון ואפילה, פגשני ידידי אהובי ואיש-בריתי, ולא ראה לעיניים, ולא שמע לאוזניים, ובהביטו אל תוכי מצא וגילה אש-קודש בוערת עד לב השמים, ונפערו עיניו בתדהמה, וכשמעו מאשר עברו עליי גלגולים קשים ומשונים באשפתות, הבריחני לחדרי-תורה, והיינו מגלגלים את התורה כל אותו הלילה ככדור של בנות (כקהלת רבה יב, יא), באהבה, בחשיקה וברגיגה, וזאת היתה לי נחמתי בעניי,
כי לולא תורתו שעשועיי אז אבדתי בעניי. או אז - נטלני המנוח זצ"ל על כתפיו, שטפני, רחצני ומירקני, והביאני אל בית-היין, אל תוך היכלא קדישא דרבינו אור-עולם מוהר"ן זצ"ל, הוא הגבר הוּקם על - שהקים עוּלה של תשובה (מו"ק טז, ב, ועי' תנחומא קרח יב), הוא שומר-הפתח, פתחא דגיהנם, לבל ידח ממנו נידח, [ואמינא אנא: מעשי תקפו וגבורתו של רבינו נחמן בן שמחה - מן התורה מנין? שנאמר: "אמר אדני: מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים" (תהלים סח, כג), בש"ן ראשי תיבות נ'חמן ב'ן ש'מחה, ובכחא דהאי סבא "יזנק מן הבשן" (דברים לג, כב)].
ואשובה! ואשובה אל אישי הראשון, שלא כבתה, ולא הוּעם זוֹהרה, [הלא אש של שמים היא, ומי הוא זה ואי זה הוא שיוּכל לכבותה, כנדרים מא, א], ובהפחה מועטה לגחלתי נשתלהבה והיתה לבער! והיה הוא זצ"ל עומד עליי ומטיב את נרותיי, בדחילו ורחימו. - וכמדומני שאמר, שאלמלי לא בא לעולם אלא וכו', דיו בכך.
ועתה, הרי אני מוטל לפניכם חשוף-פנים-ושם, וקופה-של-שרצים תלויה לי מאחוריי (כיומא כב, ב), ברם, לא אשוב ואבוש בם, כי השב מאהבת הבורא ב"ה זדונות נעשין לו כזכויות, ונאמנים עליי דברי חז"ל, שאמרו: 'מקום שבעלי-תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין' (ברכות לד, ב).
לא כתבתי דברי אלה כנגד המשחיתים, הלא המה כסוס עגור כן יצפצפו, - השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר להורידני חיים שאוֹלה. אף גם זאת, לא כתבתי דברי אלה כנגד בני-התורה, שומרי פיהם ולשונם, שדנים כל אדם לכף-זכות, וביותר לצורבא-מדרבנן שיגע בתורה רבות בשנים באף ובחימה ובקצף-גדול, מבית ומחוץ, שוודאי עשה תשובה (כברכות יט, א). - ואמנם, בראשונה אנצל את הבמה שהושיבוּני עליה, שלא ברצוני, לתקן את אשר עוויתי, ואם לא טובה היתה השמועה, ונתחלל שמו הגדול על ידי ברבים, הלא מעתה אטיב שאת, ויתקדש שמו הגדול על ידי ברבים, ויכוּפר לי. - אבל באמת, דברי הנ"ל אמורים לאחיי ורעיי אשר בקצה-המחנה, הקרובים שנתרחקו, לבנים שגלו מעל שולחן-אביהם, ותעו במדבר בישימון-דרך, ואמוּנתי תמה וברה כי קרובי-התשובה הם (כפדר"א פ"י), ובהפחה קלה תוּצת גחלתם לאש מאירה ומלבבת (ראה ע"ז יז, א), - אנא אחיי, אל נא תרעו! הלא סרנו ממצוותיו, ולא שווה לנו, - זה לא היה שווה את זה! שובו בנים שובבים, ונשובה עד ד', - ממני תראו, וכן תעשו, וד' הטוב יכפר בעדינו.
לסיומא דמילתא, אעתיק לו מה שכתבתי משכבר הימים, והוא שייך לנידוננו.
איתמר: 'כל שהוא תלמיד-חכם, ובנו תלמיד-חכם, ובן-בנו תלמיד-חכם, שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם' (ב"מ פה, א), וקרי עליה: "החוט המשולש לא במהרה ינתק" (עי' כתובות סב, ב; מדרש תהלים נט, א). ואיתמר עלה בתלמודא דבני מערבא: 'והחוט המשולש לא לעולם ינתק - אין כתיב כאן, אלא לא במהרה ינתק,
אין מטרחת עלוי מיפסק' (ירושלמי פאה פ"א ה"א), [ותלמודא דידן דקאמר: 'אין תורה פוסקת מזרעו לעולם', אתיא כהא דתניא: 'אמרו לפני רבי זעירא: והלא פלוני צדיק בן צדיק בן צדיק, ודור רביעי רשעים! אמר להם: לא במהרה ינתק, שאפילו פוסקת - חוזרת, כמו שנעשה לפלוני' (מדרש תהלים שם)].
ואמינא אנא: הן אמנם, כי מי שזכה לתורה מירושת-אבות, הדבר תלוי ועומד,
ואי מטרח עלוי מיפסק. אבל, - מי שזכה לתורה בעמלו ויגיעו, וטבל ראשו ורובו בנחליה, ושוּטף בנהרותיה, ונתהפך ללהבת-קודש באותיותיה, - - -
אי מטרח ומטרח עלוי - לא מיפסיק!!! מה טעם, 'מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו, שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה, מפני שאכף, שכפף פיהו על דברי-תורה' (רש"י סנהדרין צט, ב).
לכבודה של תורה, לכבודה של תשובה, ולעילוי נשמתו הטהורה של ידידי עז
הגאון החסיד רבי שלמה ברוך בן אברהם, זצ"ל. תנצב"ה.
החותם באהבה שאינה מסוּתרת
דוד יודלביץ