בועל ארמית -האם מחללין שבת להצילו (2 צופים)

[נחלים]

בבית המדרש בו התפללתי בשבת במהלך הדרשה פרץ ויכוח סוער בין המתפללים ,מה הדין בועל ארמית שהותר רק לקנאים להורגו האם מי שאינו קנאי מותר לחלל שבת כדי להצילו או שאסור כיון דהוא בר מוות

 

[אחד יחיד]

בבית המדרש בו התפללתי בשבת במהלך הדרשה פרץ ויכוח סוער בין המתפללים ,מה הדין בועל ארמית שהותר רק לקנאים להורגו האם מי שאינו קנאי מותר לחלל שבת כדי להצילו או שאסור כיון דהוא בר מוות

לחץ כדי לכווץ...

מסתבר שאף אם למי שאינו קנאי אסור להרגו, מכל מקום להצילו אסור לאף אחד.

 

[הנעור בלילה]

בבית המדרש בו התפללתי בשבת במהלך הדרשה פרץ ויכוח סוער בין המתפללים ,מה הדין בועל ארמית שהותר רק לקנאים להורגו האם מי שאינו קנאי מותר לחלל שבת כדי להצילו או שאסור כיון דהוא בר מוות

לחץ כדי לכווץ...

כל ההיתר להורגו היינו רק בשעת מעשה. אך לאחמ"כ אסור להורגו.
ולפי"ז כמעט שאין היכי תימצי לספק הנ"ל

 

[חיים ש]

מסתבר שאף אם למי שאינו קנאי אסור להרגו, מכל מקום להצילו אסור לאף אחד.

לחץ כדי לכווץ...

ואסביר לפי איך שהבנתי:
לכן אסור להצילו, כי בכל אופן היה ראוי לההרג כעת ע"י קנאים, ואף אם יש אדם שאינו בדרגה כזו - לפחות שלא יחפה עליו,

 

[מבקש תורה]

בבית המדרש בו התפללתי בשבת במהלך הדרשה פרץ ויכוח סוער בין המתפללים ,מה הדין בועל ארמית שהותר רק לקנאים להורגו האם מי שאינו קנאי מותר לחלל שבת כדי להצילו או שאסור כיון דהוא בר מוות

לחץ כדי לכווץ...

עד שאתה שואל על חילול שבת להצלתו,
יש לדון האם בכלל מותר להצילו או שמא הוא בן מוות.

 

[אוצר של יראת שמים]

ראיתי מי שדן בענין קנאים פוגעים בו בפרשה:

 

[נחלים]

מסתבר שאף אם למי שאינו קנאי אסור להרגו, מכל מקום להצילו אסור לאף אחד.

לחץ כדי לכווץ...

מהיכי תיתי ?

כל ההיתר להורגו היינו רק בשעת מעשה. אך לאחמ"כ אסור להורגו.
ולפי"ז כמעט שאין היכי תימצי לספק הנ"ל

לחץ כדי לכווץ...

בעברית אומרים: קשיא א פאר מעשה

 

[בן עזאי]

רק לקנאים

לחץ כדי לכווץ...

עי' גליון אהלי טהרות פרשת בלק מהגרד"ל לדון אי רק קנאים או דכו"ע יכולים להורגו.
והביא דבשערי תשובה לרבינו יונה שער שלישי קל"א מבואר שהוא דין בכל אדם. וז"ל, אמרו רבותינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו,כענין שכתוב וידקור את שניהם, ופשר הענין כי ימצאהו איש והנהתועה במקום רואים, בפגעו בו הוא ימיתנו. והדבר הזה חמור מכלחייבי מיתות בית דין, כי לא ימותו זולתי בעדים והתראה ועל פי סנהדרין, והחוטא הזה כל מוצאו יהרגהו בלא עדים והתראה. וכןנראה בספר המצוות לרמב"ם [ל"ת נ"ב] כל מי שהרגו והוא דבקבעבירה קיים עליו כמו שעשה פנחס בזמרי כו'.

 

[שמעון הגלילי]

מסתבר שאף אם למי שאינו קנאי אסור להרגו, מכל מקום להצילו אסור לאף אחד.

לחץ כדי לכווץ...

ונראה להביא ראיה מכאן,
שאף שאין עדים ואין יכולים להרגו בבי"ד
מ"מ 'לא זזו משם' זה אומר שאפילו שכנראה הם יכלו להציל אותו הם לא עשו את זה.

 

[אמת נהדרת]

נראה לי פשוט שאם לזמרי היה מותר להרוג את פנחס מותר לחלל שבת כדי להצילו.

 

[מבקש תורה]

כל ההיתר להורגו היינו רק בשעת מעשה. אך לאחמ"כ אסור להורגו.
ולפי"ז כמעט שאין היכי תימצי לספק הנ"ל

לחץ כדי לכווץ...

בחכמת שלמה אעה"ז סי' ט"ז סעי' ב' כתב חידוש נפלא (ומוקשה מאוד ואכמ"ל)
שהא דאמרי' שקנאים בו רק בשעת העבירה היא רק בבעל ופירש פעם א' או ב' פעמים, אבל בג' פעמים פוגעין אפי' אחר שפירש,
ולפי"ז אפשר לתת מקום לדיון בכהאי גוונא.

 

[ארצישראל]

עד שדנים אם מותר להצילו ע"י חלול שבת יש לדון אם מותר להורגו בשבת

 

[נפקא מינא]

נראה לי פשוט שאם לזמרי היה מותר להרוג את פנחס מותר לחלל שבת כדי להצילו.

לחץ כדי לכווץ...

מותר לו. לא לאחרים

 

[אמת נהדרת]

מותר לו. לא לאחרים

לחץ כדי לכווץ...

תלוי בכל דין רודף האם מותר לכולם להרוג הרודף או רק לנרדף

 

[הצעיר שבחבורה]

תלוי בכל דין רודף

לחץ כדי לכווץ...

לא!
כאן היות שקנאים פוגעים בו הוא ע"פ הדין, זהו היתר מיוחד לבועל להציל עצמו.

אגב, מעולם לא שמעתי דיון בדין רודף ובוודאי שמותר וחובה על כולם להציל הנרדף בנפשו של רודף

האם מותר לכולם להרוג הרודף או רק לנרדף

לחץ כדי לכווץ...

וז"ל הרמב"ם "אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף"

 

[תלמיד חכמי הדור]

כבר נסתפק כעין זה הרדב"ז (פ"ד מביאת מקדש ה"ב) לגבי כהן ששימש בטומאה בשבת דקיי"ל (סנהדרין פ"א ב') פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין, האם מותר לעשות כן אף בשבת, וכתב בסו"ד "ומסתברא לי שלא היו מחללין עליו את השבת אלא חובשין אותו באחת מן הלשכות עד מוצאי שבת ופוצעין את מוחו", עכ"ל.

וכן כתב בשו"ת יד אליהו (סי' י"א) דן האם מותר לחלל שבת ולהרוג בזמן הזה את המחויב הריגה [כגון שמוסר שמותר להורגו אפילו בזמן הזה (שו"ע חו"מ סי' שפ"ח סעיף י') וכן עובדי עבודת כוכבים או עוברי עבירות להכעיס (שו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף ה') וכיו"ב], וכתב בתוך דבריו בזה"ל, "הבא על ארמית דקנאים פוגעין בו, זה פשוט דמיתתו הוא על צד העונש כשאר מיתות האמורים בתורה ואינה דוחה את השבת, ויש שנהרגין מפני שהם רודפים, נמצא שהריגתן להציל אחרים, אם כן ודאי שפקוח נפש של הנרדפים דוחה שבת, ומצוה להרגן אפילו בשבת להציל הנרדפים, וכל הזריז הרי זה משובח, עכ"ל.

וכן כתב הפרי מגדים (או"ח סי' של"ט א"א ס"ק ג') וז"ל "והנה, בועל ארמית דקנאים פוגעים בו, אם הוא בפרהסיא בפני עשרה מישראל, י"ל דכולי עלמא מודים דאין פוגעים בו בשבת ולחלל שבת", עכ"ל.

והביאור בזה נראה פשוט, דמה שהתירה התורה להרוג את הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית וכהן ששימש בטומאה וכיו"ב, אינם פעולת הצלה אלא פעולת הריגה, ופעולת הריגה לא הותרה בשבת כמו שחייבי מיתות בית דין אין הריגתם דוחה שבת.

אך לגבי רודף אחר חבירו להורגו, אין זה עונש על העבירה, אלא זו פעולת הצלה, ופעולת הצלה הותרה אף בשבת, וכן רודף אחר זכור או נערה המאורסה, גם כן הוא פעולת הצלה, וכדדרשינן ליה מהא דכתיב (דברים פרק כ"ב פס' כ"ו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, ומבואר בסנהדרין (ע"ג ב') דאפיגמה קפיד רחמנא, ואם אינה מקפדת על פיגמה אסור להורגו, הרי שאין זה עונש אלא פעולת הצלה, ופעולת הצלה לא נאסרה בשבת, משא"כ בבועל ארמית וכיו"ב שזה עונש, אין מקור להתיר לעשות כן בשבת.

ובזה אמרתי ליישב, מה שהקשה רבינו החתם סופר (תורת משה ויקרא פרק י"ח פס' ד') שהרי הדין של וחי בהם נכתב בפרשת עריות, ואיך יתכן שדווקא לגבי עריות הדין הוא שיהרג ואל יעבור ולא מתקיים בהם הדין של וחי בהם, וסיים "ןמצוה ליישבו".

ועל פי הנ"ל אמרתי לקיים את המצוה ליישב את קושיית רבינו החת"ס, דהנה לגבי עבודה זרה שדינו יהרג ואל יעבור, באמת נתחדש שלא נאמר הדין של וחי בהם אלא צריך למסור את הנפש, אך לגבי שפיכות דמים שגם הוא דינו יהרג ואל יעבור, משום דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי (פסחים כ"ה ב', יומא פ"ב ב', סנהדרין ע"ד א') לכאו' לא שייך לומר שלא נאמר בו הדין של וחי בהם, מכיון שהדין של וחי בהם אומר שהתורה נתנה את המצוות כדי שיחיו ולא כדי שימותו, אך כאן הדין של יהרג ואל יעבור אינו סתירה לכך שרצון התורה שיחיו, אך החיים שלו אינם עדיפים מחיי חבירו.

ומעתה י"ל גם לגבי גילוי עריות, כיון שהמקור שגם בו הדין יהרג ואל יעבור הוא מקרא דכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, אם כן הביאור בזה שלבוא על הערווה זה כביכול כמו שהוא הורג אותה [ולכן מותר להורגו מדין רודף], וה'חיים' שלה זה שלא יבוא עליה ולא יהרוג אותה כביכול, ומעתה אין זה סתירה לדין של וחי בהם דמאי חזית שהחיים הגשמיים שלך יותר חשובים מהפגם של האשה שדינם גם כן כחיים [ואמנם הדין של יהרג ואל יעבור נאמר בכל גווני אף כשאינה מקפדת על פיגמה ואפילו אם היא רוצה בכך, אך עיקר הדין ומקורו אינם סותרים לדין של וחי בהם].

 

[הצעיר שבחבורה]

הביאור בזה נראה פשוט, דמה שהתירה התורה להרוג את הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית וכהן ששימש בטומאה וכיו"ב, אינם פעולת הצלה

לחץ כדי לכווץ...

יש צד שהוא פעולת הצלה?

כבר נסתפק כעין זה

לחץ כדי לכווץ...

היינו לגבי

לדון אם מותר להורגו בשבת

לחץ כדי לכווץ...

אך לא לגבי עיקר הנדון שהועלה

האם מי שאינו קנאי מותר לחלל שבת כדי להצילו

לחץ כדי לכווץ...

אם מותר להצילו ע"י חלול שבת

לחץ כדי לכווץ...