בבא מציעא בחיסרון של דבר שלא בא לעולם

[יאיר החושב]

היה לי איזה סברא על חיסרון של דבר שלא בא לעולם ורוצה אני לשאול את הציבור מה דעתם על סברא זו
שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת אין הפשט שהוא חושש שמא המוכר יחזור בו אלא הפשט הוא שהקונה לא רואה את זה באמת כמקח שמקח זה כשמסכמים שיש פה העמדה של חפץ בעד כסף והמעשה קנין מחיל את המקח שהכא אין באמת (מבחינתו) העמדה של חפץ מול הכסף (שהוא נתן) שהרי החפץ רק עתיד להגיע וכרגע הוא לא נמצא וכיון שהוא לא רואה את זה כמקח אין חסר לו בהחלטה המוחלטת והרצינית לקבוע את החלת הבעלות ורק כשהחץ באמת בעולם ויש פה העמדת אמיתית של החפץ כלפי הכסף ישנה החלטה מוחלטת לקביעת הבעלות

 

[צריך ביאור]

היה לי איזה סברא על חיסרון של דבר שלא בא לעולם ורוצה אני לשאול את הציבור מה דעתם על סברא זו
שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת אין הפשט שהוא חושש שמא המוכר יחזור בו אלא הפשט הוא שהקונה לא רואה את זה באמת כמקח שמקח זה כשמסכמים שיש פה העמדה של חפץ בעד כסף והמעשה קנין מחיל את המקח שהכא אין באמת (מבחינתו) העמדה של חפץ מול הכסף (שהוא נתן) שהרי החפץ רק עתיד להגיע וכרגע הוא לא נמצא וכיון שהוא לא רואה את זה כמקח אין חסר לו בהחלטה המוחלטת והרצינית לקבוע את החלת הבעלות ורק כשהחץ באמת בעולם ויש פה העמדת אמיתית של החפץ כלפי הכסף ישנה החלטה מוחלטת לקביעת הבעלות

לחץ כדי לכווץ...

עיין רשב"ם ב"ב דף קלא. ד"ה אמר ליה רב פפא לאביי.

 

[יאיר החושב]

אני מדבר למאן דאמר שהחיסרון הוא מחמת הגמירות דעת שיש כאלו ראשונים וכגון התוס' ראש בבבא בתרא ואני מנסה להבין מהו החיסרון של הגמירות דעת

 

[יאיר החושב]

ויש לי כיוון נוסף שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת אין הפשט שהוא חושש שמא המוכר יחזור בו אלא הפשט הוא שאין לדעת שלו על מה לחול והיינו שכרגע אין חפץ בעולם שאותו אני מחליט לקנות אלא יש בסה"כ החלטה לקנות את החפץ העתיד לבוא (וצריך להדגיש שהחיסרון הוא בהחלטה שלו)
אשמח מאוד לתגובות מחיכמות

 

[צריך ביאור]

מה

אני מדבר למאן דאמר שהחיסרון הוא מחמת הגמירות דעת שיש כאלו ראשונים וכגון התוס' ראש בבבא בתרא ואני מנסה להבין מהו החיסרון של הגמירות דעת

לחץ כדי לכווץ...

שמבואר שם ברשב"ם זה שהחיסרון של דבר שלא בא לעולם הוא לא במעשה הקנין אלא במה שאין המוכר יכול לשעבד את עצמו לקיים את המקח וזה על בסיס מה שטענת.

 

[יאיר החושב]

הרשב"ם בפשטות התכוון לשאר הפירושים שנאמרו בחיסרון של דבר שלא בא לעולם מחמת דבר פשוט שאם החיסרון הוא בגמירות דעת אז לא הפשט שהוא לא יכול לשעבד עצמו אלא הפשט הוא בפשטות שהוא בפועל לא עושה את זה כי אין לו מספיק גמירות דעת אבל בתיאוריה הדבר הינו אפשרי וזה לא משמע מדברי הרשב"ם הנ"ל

 

[צריך ביאור]

הרשב"ם בפשטות התכוון לשאר הפירושים שנאמרו בחיסרון של דבר שלא בא לעולם מחמת דבר פשוט שאם החיסרון הוא בגמירות דעת אז לא הפשט שהוא לא יכול לשעבד עצמו אלא הפשט הוא בפשטות שהוא בפועל לא עושה את זה כי אין לו מספיק גמירות דעת אבל בתיאוריה הדבר הינו אפשרי וזה לא משמע מדברי הרשב"ם הנ"ל

לחץ כדי לכווץ...

מעניין האם ידוע לך על שיטות באמוראים שסוברות כצד מסויים בנידון זה שהחיסרון הוא בגמירות דעת ולא במעשה הקנין כי לי ידוע שדבר זה הוא מקסימום נידון בראשונים אבל לומר שזה תלוי באמוראים על זה עדיין לא שמעתי.

 

[יאיר החושב]

לא אמרתי שזה תלוי באמוראים

 

[צריך ביאור]

לא אמרתי שזה תלוי באמוראים

לחץ כדי לכווץ...

אז מי אמר לך שזה שיטת הרשב"ם?

 

[יאיר החושב]

אז מי אמר לך שזה שיטת הרשב"ם?

לחץ כדי לכווץ...

לא הבינותי מה ענין שמיטה אצל הר סיני אמרתי שלפי הצד שהחיסרון הוא בגמירות דעת זה לא הפשט שאי אפשר להשתעבד (כמו שכתב הרשב"ם) אלא מחמת שחסר לו בדעת ובפועל הוא לא עושה את זה ואם הרשב"ם נוקט שהחיסרון בדבר שלא בא לעולם זה כי הוא לא יכול לשעבד עצמו על דבר שלא בעולם מוכח שנקט כשאר הפירושים שנקטו האחרונים (או הראשונים) שהחיסרון כי אין לקנין על מה לחול או שאין למעשה קנין על מה להיתפס ויהיה ההסבר אשר יהיה

 

[צריך ביאור]

ולדעתי ברשב"ם שם מבואר לא כמו ב' הצדדים הידועים אלא מבואר שהחיסרון הוא במה שאין המוכר יכול להעמיד את המקח כלל כי כידוע כל מקח מתחיל במה שהם מקיימים את דברי מכירתן וכמו שמשמע מרש"י בהזהב דף מז. ולפי"ז דברי רשב"ם מתבארים שהחיבסרון הוא לא במעשה הקנין גרידא אלא בשלב שקדם לו שזה מה שהמוכר אינו יכול העמיד פה כלל תחילת מקח וזוהי כוונת הרשב"ם לשיעבוד ואולי זה מה שהרב יאיר החושב התכוון להסביר במי שמסביר שהחיסרון בגמירות דעת כי יסוד החיסרון הוא במה שאין כאן העמדה של מקח כלל בין המוכר ללוקח ודבריהם הם כפטומי מילי בעלמא.

 

[יאיר החושב]

קודם כל אני מתנצל אם קצת תקפתי בלשוני אבל אני שואל האם אתה סבור שמה שביארת נכנס תחת ההסבר של חיסרון של דבר שלא בא לעולם מחמת חיסרון בגמירות דעת

 

[צריך ביאור]

קודם כל אני מתנצל אם קצת תקפתי בלשוני אבל אני שואל האם אתה סבור שמה שביארת נכנס תחת ההסבר של חיסרון של דבר שלא בא לעולם מחמת חיסרון בגמירות דעת

לחץ כדי לכווץ...

יכול להיות כי כיון שיסוד כל מקח זה הדיבור שמעמיד את המקח לדבר אמור להתקיים ממילא גם לפי הסוברים שהחיסרון בגמירות דעת אין סיבה שיהיה חיסרון כי הרי גם הוא יאמר בפה מלא שהוא מעוניין במקח ודאי שלא יחול המקח ובע"כ שישנה סיבה מוקדמת לחיסרון הגמירות דעת שהיא מה שאין המקח כלל יכול עמוד כמקח וכמו שנתבאר.

 

[יאיר החושב]

לעניות דעתי זה לא משמע ממשמעות דברי הרשב"ם שהחיסרון הוא בגמירות דעת

 

[צריך ביאור]

לעניות דעתי זה לא משמע ממשמעות דברי הרשב"ם שהחיסרון הוא בגמירות דעת

לחץ כדי לכווץ...

יכול להיות אבל כפירכא להוכחה שהרשב"ם סובר שהחיסרון הוא מצד מעשה הקניין זה ודאי יכול להיות.

 

[יאיר החושב]

את זה אני מוכן לקבל שהרי הוא אומר שהוא לא יכול לשעבד עצמו משמע מחמת הגברא שהוא לא יכול להחיל קנין ולא מחמת החיסרון שאין לו איך לשעבד עצמו
אבל אני מחפש ממעלת כבוד תורתכם התייחסות לסברות שאמרתי לגבי החיסרון בגמירות דעת כי אני מנסה להבין מהו החיסרון בדבר שלא בא לעולם למאן דאמר שהחיסרון הוא בגמירות דעת שאני לא מצליח להבין איזה חיסרון בדעת יש פה

 

[צריך ביאור]

את זה אני מוכן לקבל שהרי הוא אומר שהוא לא יכול לשעבד עצמו משמע מחמת הגברא שהוא לא יכול להחיל קנין ולא מחמת החיסרון שאין לו איך לשעבד עצמו
אבל אני מחפש ממעלת כבוד תורתכם התייחסות לסברות שאמרתי לגבי החיסרון בגמירות דעת כי אני מנסה להבין מהו החיסרון בדבר שלא בא לעולם למאן דאמר שהחיסרון הוא בגמירות דעת שאני לא מצליח להבין איזה חיסרון בדעת יש פה

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי כדאי לנסות לברר מה החיסרון כלל בדעת הרי זה ודאי לא מצד הרצון של המוכר כי הרי גם אם הוא מאוד מעוניין במכר זה לא יכול לחול ובע"כ שהחיסרון האו מצד היכולת שלו.

 

[יאיר החושב]

אז הנה לך קטע ממאמר שאני עכשיו כותב שהנה הארכנו במקו"א שהגם ששיטת החזו"א בחו"מ סימן כ"ב שכל הקנינים מהותם זה רק גמירות דעת והיא זאת שמייצרת לי את הבעלות וחלקו על שיטה זו גדולי האחרונים (וכגון הנו"ב וכו') והם נקטו שהמעשה קנין מחיל את החלת הבעלות עדיין כו"ע מודו שבשביל להחיל את החלת בעלות צריך שיהיה גמירות דעת כלפי הקנין
ועוד צריך להקדים שכפי שהארכנו במקו"א שהמושג גמירות דעת זה לא הפשט שיש לי השתוקקות וחשק גדול לקנות את החפץ אלא הענין של הגמירות דעת פירושו שהוא מחליט בדעתו בצורה רצינית ומוחלטת לקבוע את קביעת הבעלות על החפץ שאותו הוא רוצה לקנות
ושם הארכנו שלכן לקטן אין קנינים וזה מחמת שאין לו מספיק שיקול דעת לתפוס את קביעת הבעלות המוחלטת שאותה הוא בא להחיל כרצינית ואכמ"ל

 

[צריך ביאור]

היה לי איזה סברא על חיסרון של דבר שלא בא לעולם ורוצה אני לשאול את הציבור מה דעתם על סברא זו
שכשאומרים שהחיסרון בדשב"ל הוא בגמירות דעת אין הפשט שהוא חושש שמא המוכר יחזור בו אלא הפשט הוא שהקונה לא רואה את זה באמת כמקח שמקח זה כשמסכמים שיש פה העמדה של חפץ בעד כסף והמעשה קנין מחיל את המקח שהכא אין באמת (מבחינתו) העמדה של חפץ מול הכסף (שהוא נתן) שהרי החפץ רק עתיד להגיע וכרגע הוא לא נמצא וכיון שהוא לא רואה את זה כמקח אין חסר לו בהחלטה המוחלטת והרצינית לקבוע את החלת הבעלות ורק כשהחץ באמת בעולם ויש פה העמדת אמיתית של החפץ כלפי הכסף ישנה החלטה מוחלטת לקביעת הבעלות

לחץ כדי לכווץ...

לפי"ז החיסרון הוא בקונה ולא במוכר.

 

[יאיר החושב]

אני מנסה להבין האם עצם הסברות שלי (שתיהם) נכונות ומתקבלות באוזני תלמידי חכמים שכמותכם אשמח מאוד לתגובות